תשובות מהרי"ם מה

אומדנא זו דאפשר דהי' צריך לעכב בדרך מאיזה סיבה. אבל בנידן שלפנינו דבעוה"ר בין לילה הי' ובין לילה אבד והי' השריפה של אנשים הללו אשר אנו דנין עליהם וכל אחד הי' במקום דירתו בוודאי אומדנא גדולה היא. דאם איתא דנשארו בחיים חיותם בוודאי הי' חוזר לביתו. וגם לא שייך כ"כ סברת הש"ס דאפשר מחמת כסופא ערק לעלמא דאם דנין שנשרף בוודאי טוב. ואי ניצל מהי תותי לתלות בו שהי' בו מום דשם בש"ס שאני שנמצא פסא דידא הרי חזינן שמאיש אחד נפל פסא תלינן דמום נמצא בו ומחמת כסופא ערק אבל בנ"ד ל"א. אף שאין לסמוך לעשות יסוד על היתר זה דמשמעות הפוסקים אינו כן דלאו דוקא משום כסופא דמומא חיישינן דעריק ואזיל לעלמא. מ"מ לסניף בעלמא יכולים לצרף ואת לשאר ההתרים שבארנו ובפרט כי נזכר סברא זו בתשובת הב"ח בשם גדול אחד

והנה להנשים שבנ"ד יש עוד כמה סניפים להקל מעליהם. בת ר' נטע א' הנשרף ר' נחום בר שמואל פ"ז מפה. מלבד ההיתר שנמצא בחנותו שהלך להציל רכושו ונמצא גברא חרוכא עדיין נמצא עליו חתי' גוף שלו. וגם קצת בגדים וכפי הגב"ע מר' צבי בר' יהושע הכיר הקאפטין שלו וגם הטלית קטן שלו והגארטיל ובחור אחד יעקב וואלף הכיר ג"כ הקאפטין והט"ק והגארטיל של הנשרף. ואשתו של הנשרף הכירה הבענדליך שתפרה ביום שקודם השריפה להט"ק הנ"ל והכירה להקאפטין וט"ק אף שלא הי' ע"ז סימנים מובהקים ממש מ"מ משמעות העדים שהכירו בטב"ע וטב"ע בוודאי מועיל בכל ענין אף שכמה פוסקים סוברים דלהלכה קיימ"ל דחיישינן לשאלה מ"מ לט"ק כתבו האחרונים דלא חיישינן לשאלה וגם על הרבה בגדים לא חיישינן כ"כ לשאלה וכמ"ש בזה במקום אחר א"כ בוודאי יש לצרף לסניף לשאר ההיתרים שבארנו נו כנ"ל. אשה רייזיל אשת הנשרף ר' משה מלבד ההיתר שנמצא בעלה בחנות סמיך לפתח עוד נמצא לה סניפים להתיר דהיינו שנמצא סמוך לבעלה הנשרף מיני סחורות היינו טאצין מעסערליך ושארי סחורות כפי השמועה זו הסחורה אינו בנמצא כ"א בחנות שלו. ויש לצרף זאת להיתר וכמו שצירף הב"ח בסי' נ"ה בתשובה שלו בנידון הנשרפים מייעריסלאב שנמצא אצל הנשרף מטבעות שקורין קווערטנר של פוזנא שאינם יוצאים בהוצאה גם הי' בנמצא מטלטליו ובגדיו שקנה לבניו וסחורתו וסחורת אביו אע"פ שאינן סימן מובהק צירף הב"ח ז"ל להיתר בנידון שלו גם ואת ידעינן בבירור דלא נפקד פה אנשים אחרים בלתי נפשות היקרות הנזכרים למעלה גם מאנשי אינו יהודים לא נשמע דנפקד אחד

מכל הלין טעמא ויסודות והתרים והאומדנות דעתי העני' מסכמת להלכה דשרינן הנשים הללו לאינסובי לכל גבר דתתצביין ובלבד שיסכימו עמי עוד מחכמי עירנו ונמטי' שיבא מכשורא. וצור ישראל יצילנו משגיאות אות באעה"ח יום ג' י"א אייר ך"ו למב"י תר"ד לפ"ק: נאום יעקב מאיר פאדווא מבריסק סימן כו עובדא דק"ק אדעס וזה הלשון מהג"ע שקבלתי משם

א במותב תלתא כחדא הוינא ואתא קדמנא מ' משה במ' אברהם והעיד בתו"ע כדת בזה"ל איך בין גיזעסין בהקעך שבבית הגביר ר' משה בונעם היילפערסאהן ועוד שני אנשים. היינו שלמה בן ניסן ומ' הם דוב במ' יצחק. און דער משרת שמו אברהם אין ג"כ גיוועזין בהקעך הנ"ל איו אריין גיקומען הבתולה פייגא משרתת בבית הנ"ל איז זיא גיגאנגין אן גיטאן איין פינגעריל. איו צו גיגאנגין המשרת ה הנ"ל ושאל הבתולה הנ"ל וועמעס איז דאש פינגעריל. והשיבה אחי האט מיר דאש גישענקט. האט המשרת זיך אן גיריפן שענק עס מיר אין האט אן גיהויבין אראפ צו ריקען הפינגערל הנ"ל מאצבעה האט זיך הבתולה אן גיריפען ווארט איך וועל עס אייך אליין געבין אין האט אראפ גינומען אפינגעריל אין האב ניט אכטונג גיגעבין צי זיא האט עס גיגעבין לידו אדער זיא האט אנידער גלייגט על איזה מקום י רק דער נאך האב איך גיזעהן על אצבע בערך חצי שעה דאש פינגעריל הנ"ל. אין איך בין גיזעסין פאר טראכט האב איך דער הערט ער האט גיזאגט שוואייגט. ואיני זוכר אם אמר אתם עדים. רק זאת שמעתי שאמר הרי אמק"ל בטבעת זו כדמו"י. ולא ראיתי אם נתן הפינגעריל לידה אם לא. רק וויא איך האבעס דערהערט האב איך אח"כ בערך שני מוניט גיזעהן דאש פינגעריל על אצבעה אן גיטאן

ב' שוב העיד מוה' אברהם דוב כדברי עד הראשון ועוד הוסיף על דברי עד הראשון. איך שראה בעת אמירת משרת האמ"ל בטבעת זו. את נתינות הפינגעריל על אצבעה. והבתולה לא השיבה מאומה על זה. רק איך האב גיזאגט עס וועט זיין אגאנצע ארבעט. אז התחילה פני' משתנות ואמרה. איך וועל אריין גייען צום בעה"ב זיך קלאגין. האט זיך האשה המבשלת אן גירופין עס אין איין גילעכטער דאש מאכט ניט אוש אזו איין זאך ע"כ איז זיא ניט אריין גיגאנגען צו קלאגין

ג שוב העיד ר' שלמה בן ניסן איך האב גילערנט מיט איין ילד דרום האב איך גאר ניט גיזעהן קיין שום זאך רק גיהערט האב איך וויא ער האט גיזאגט הערט צו רבותי האמ"ל בטב"ז כדמ"י אין האב ניט גיזעהן צו ער האט איר עפיש גיגעבין. כל הנ"ל העידו העדים לפנינו שלשה מורי הוראה דפה והוגבה כדת בפני המקדש והמתקדשת

והבתולה מענה בפי' שמעולם לא כיונה לשם קידושין ומתחילה ועד סוף הי' דרך שחוק והיתול ומעולם לא דיברו ביניהם שום דבר מעסק זיווג ושידוכין וכן העדים אינם יודעים משום שידוכין ודברי ריצוי. גם אמרה הבתולה בתחלה כשרצה לשמוט הטבעת מאצבעה. לקחה אות' מידה והניחה על השולחן והיא הלכה לרחוץ ידי' ולא נתנה לו הטבעת כלל למתנה. גם אח"כ כשבא אלי' עם הטבעת אמר לה הילך שלך בחזרה ולקח אצבעה והניח אותו עלי' ובשעה שאחז אצבעה אמר לשון הקדושין ונתן הטבעת עלי' וע"ז אין העדים מכחישים אותה במה שאמרה שאמר לה הילך בחזרה. רק אמרו יכול להיות שהי' וכן בכל מה שאמרה הבתולה לא שמענו הכחשה מהעדים. והיא בת י"ג או י"ד שנים. ע"כ לשון הג"ע: צור ישראל יצילנו משגיאות ויראנו נפלאות מתוה"ק

בנידון התרת ריבה זו עיינתי ומצאתי לפי עניות דעתי ארבעה התרים היתר

א' הנה לפי העד הראשון שלא ראה נתינת הטבעת בעת שאמר האמק"ל רק אח"כ בערך ב' מנויט ראה על אצבעה יש להקל לפי תשובת הרשב"א שמביא רמ"א בסי' מ"ב בסעיף ד' בהג"ה דצריכין העדים לראות הנתינה חמש לידה. אבל אם לא ראו הנתינה ממש לידה. אע"פ ששמעו שאמר התקדשי לי בחפץ פלוני ואח"כ יצא מת"י אין קדושין עד שיראו הנתינה ממש, ואין הולכין בזה אחר אומדנות והוכחות. רק הב"ש הביא בס"ק י"ב דעת המרדכי שחלק ע"ז וס"ל דאפילו לא ראו הנתינה אין לבטל הקדושין אם ראו דבר מוכיח יכול להעיד עליו כאילו ראו גוף המעשה. והב"ש הסכים שם לדברי המרדכי וכת' וז"ל ועיין ברמב"ם בפי"ז מה' עדו שדיני