תשובות מהרי"ם מב

פסקו כרחב"א. וז"ל הרשב"א ביבמות דף קכ"א על הך משנה מעשה בעסיא באחד ששלשלוהו לים ולא עלתה בידם אלא רגלי אמרו חכמים מן הארכובה ולמעלה תנשא. מסתברא שקשרוהו ברגלו ושלשלוהו. אבל אם השליכוהו והשליכו מצודה בים ולא עלתה בידם אלא אחד מאבריו או אפילו כל גופו בלא ראשו אין משיאין את אשתו. דחוששין שמא אותו הלך לו ויצא במקום אחר ורגל זה מאדם אחר הוא והראי' מההי' דאיתלי נורא בי' גננא ואשתכח גברא ח חרוכא ופסתא דידא דשדיא ואפ"ה חוששין דילמא אינש אחרינא הוא דאתא לאצולי' וההיא פסתא דידא דשדיא מיני' הוות ומשום כסופא ערק. ועד כאן לא פליג רבא התם אלא משום דאמרה אתתי' חזי גבראי חזו גבראי כדאיתא התם. ועוד מעשה דשני ת"ח דאסקינא התם דאסקוהו וחזיוהו הא לאו הכי אמרינן הני אזיל לעלמא ואתו אחרינא וכדמוכח התם בעובדא דשומשמי ודברים פשוטים הי' נראים לי עכ"ל הרשב"א ז"ל. וז"ל הנ"י. והא דאמרינן תנשא משום דכיון ששלשלוהו הם ברגליו הא וודאי רגלו הוא. אבל אדם שנפל לים והשליכו מצודה והעלו רגל אחד מן הארכובה ולמעלה אין מעידין עליו אלא א"כ יש להם בו סימן מובהק. שאני אומר רגל אחר הוא כדמוכח מעובדא דההוא חרוכא ומההיא דב' ת"ח דאסקינא התם דאסקוהו וחזיוהו הא לאו הכי אמרינן הני אחרינא אחריני נינהו. ומיהו סימן מובהק בידו או ברגלו או באחד מאבריו אין לך סימן גדול מזה. עכ"ל הנ"י. א"כ מוכח מדברי הרשב"א והנ"י דפליגי על הרמ"ה שהביא ר' ירוחם דמפרש הסוגיא דלהכי חייש ר' חייא בר אבון לאינש אחרינא משום דהי' הוכחה דתפס ידא לא הי' מאיש החרוך. דאיש החרוך נמצא בשני ידים. דאם איתא דהרשב"א והנ"י מפרשים כן לא הי' מביאים ראי' כלל לדינם. דשאני בגברא חרוכא דהוה הוכחה שבא אדם אחר להצילו. ולהכי חשש רחב"א. ורבא ג"כ לא התיר אלא מטעם חזו גבראי חזו גבראי. אבל הכא שנפל לים ולא הי' לנו הוכחה דאיש אחר הי' שם מהיכי תיתי ליחוש דאינש אחרינא הוא. א"ו מפרשים הרשב"א והנ"י הסוגיא כפשטא דלא הי' לנו הוכחה דפסתא דידא מאינש אחרינא הוא ואעפ"כ פוסקין כרחב"א א"כ לכאורה דברי הרמ"ה במחלוקת שנוי'. א"כ מאן ספון להקל באיסור א"א נגד דעת הרשב"א והנ"י שחולקי' על הרמ"ה ולא עוד גם ההיתר שלי שפתחנו בדברינו דלדעת הפוסקים כרבא מותרת מטעם דרבא שריא מטעם דנמצא גברא חרוכא. נסתר מדברי הרשב"א דלעיל שכתב בהדיא דרבא לא שריא אלא מטעם חזו גבראי חזו גבראי והיינו מתרתי טעמא התיר ולא סמיך על הך דנמצא גברא חרוכא לחוד וזה הוא דלא כדברינו דלעיל

וראיתי להבית שמואל בא"ע סי' י"ז ס"ק כ"ט הביא דברי הב"ח שכתב וז"ל. ומדברי הב"ח נשמע אם נמצא שם עצמות אמרינן דאכלוהו אותי וכן אם נפל לאש ויכול לצאת משם אם נמצא שם עצמות אמרינן דנשרף. מיהו אין דבריו מוכרחים. וכן בסעיף ב' לא משמע כן עכ"ל. ולכאורה דברי הב"ח מוכרחים מדברי הרמ"ה שהבאתי לעיל דהיכא דליכא הוכחה דאינש אחרינא בא להציל תלינן דזה הוא. וכמו שהאריך בתשובה סי' נ"ה ובתשובה ע"ב דלדברי הרמ"ה צריכין לומר דהא דאין מעידין היכא שנפל למדורה של אש ויכול לצאת משם היינו היכא דלא נמצא גברא חרוכה אבל היכא שנמצא גברא חרוכא תלינן דזה הוא. אמנם אין מזה קשיא על הב"ש דמפרש דברי הרמ"ה דהא דהיתר היכא שנמצא גברא חרוכא היינו היכא דאמר' חזו גברא חזו גברא וכדמשמ' פשטות דברי הרמ"ה. שוב מצאתי בב"ש עצמו בסעיף נ"ה שמבאר בעצמו דעת הרמ"ה כן כמו שבארתי דעתו רק הב"ח בסי' נ"ה דחק לפרש דברי הרמ"ה שהתיר אפילו היכא דלא קאמר' חזו גברא חזו גברא. ומ"ש הב"ש דבסעיף ל"ב לא משמע כן כוונתו אהך דינא של הרשב"א והנ"י שהבאתי דבעינן דווקא שיכיר בסימן מובהק שאותו הרגל הוא מהאיש שנטבע בים. הא לאו הכי חיישינן דאותו רגל מאיש אחר הוא. והאיש הנטבע ניצל והלך למקום אחר. זה כוונת הב"ש. והנה באמת מדין זה ממש הי' אפשר לחלק מדינו של הב"ח כי לפי מה דבארנו לעיל היכא דנמצא גברא חרוכא במקום שנשרף מתירין מטעם דאמרינן כאן נמצא כאן הי' כיון שנאבד באותו מקום. א"כ יש לחלק דבמים לא אמרינן כן. דבמים לא שייך אותו מקום דדרך המים לגלגל ממקום למקום ולא שייך לומר בזה כ"נ וכ"ה

אמנם מדברי הרשב"א עצמו והנ"י דמדמ' זאת לגברא חרוכא מוכח בהדיא מדבריהם דמפרשים דהאי עובדא דגברא חרוכא אף בשלא הי' הוכחה שאיש אחר בא להצילו ואעפ"כ חיישינן לאיש אחר לרחב"א דפסקו הרשב"א והנ"י כוותי'. ואף דקאמרה חזו גברא חזו גברא אינו מועיל א"כ מוכח דהרשב"א והנ"י פליגי על דברי הרמ"ה אמנם מצאתי בתשובת נב"י סי' מ"ו העלה דהאי גברא חרוכא דיבמות דף קט"ו דחייש רחב"א לאינש אחרינא הטעם משום פסתא דידא דשדיא וע"כ הי' אדם אחר. ע"ש ותמיהני עליו שכתב זאת מסברא דנפשי' ולא הביא דברי הרמ"ה שהבאתי דמפרש בהדיא כן. ואח"ז הקשה מדברי הרשב"א שהקשה בחידושיו על הרמב"ם שהתיר בנפל לים והעלה אבר שאינו יכול לחיות מגברא חרוכא, והיינו דברי הרשב"א שהבאתי לעיל באריכות. וכתב לתרץ דגם הרשב"א ז"ל לא נעלם ממנו דבר זה. דשאני התם שיש פיסת יד אבל סברת הרשב"א דהרמב"ם מיירי דנפל לים ובים אנן סהדי שכמה ספינות נטבעות והוה כמו שידוע שיש שם אנשים אחרים. א"כ לפי דברי הנוב"י אין הכרע דהרשב"א והנ"י פליגי על הרמ"ה שהביא רבינו ירוחם וכיון דדברי הרמ"ה מפורשים להתיר ולא מצינו בהדיא מהראשונים ז"ל שיחלקו בזה. בוודאי יש לנו לסמוך עליו

והנה לענ"ד מוכח דגם רבינו הרא"ש ז"ל סובר כדעת הרמ"ה בפי' הסוגי' הנ"ל. דהא דהחמיר שם רחב"א היינו משום דהוי הוכחה דאיש אחר בא להצילו והוא דבתשובת הרא"ש כלל נ"א כתב וז"ל ועוד אמרינן שילהי יבמות מעשה בישראל ובא"י שהיה מהלכים בדרך ובא א"י ואמר חבל על יהודי שהי' עמי בדרך ומת וקברתיו והשיאו את אשתו. ושוב מעשה בקולר של בני אדם שהי' מהלכים לאנטוכי ובא א"י אחד ואמר חבל על קולר של בני אדם שמתו וקברתים והשיאו נשותיהם ושוב מעשה בס' ב"א שהיו מהלכים לכרכום ביתר ובא א"י ואמר חבל על ס' ב"א שהיו מהלכים בדרך ביתר שמתו וקברתים והשיאו נשותיהם מאלו מעשים יש לידע שהרבה הקילו חכמים בעדות אשה שהרי במעשה הראשון לא הכירו את יהודי ולא ידע שמו אלא שאמר שיהודי שנתלוה עמו מת והי' עדים שידעו שאותו היהודי נתלוה עם זה הא"י והעידו לפני ב"ת והנה הא"י אמר שמת והתירו את אשתו. ולא הזקיקו ב"ת לחקור מהא"י אם הי' אותו היהודי שנתלוה עמו כי שמא אותו יהודי הלך לדרכו ושוב נתלוה עמו יהודי אחר ומת. אלא כיון שיהודי זה נתלוה עמו. תלינן שבודאי שאותו הי' שמת וכו'. ובס' מ"ב סי' מ"ד פסק הלכה כוותי' וכן בתשובת מהר"י בן לב ח"א סי' ב' פסק בזה כהרא"ש והט"ז בא"ע סי' י"ז האריך לסתור דברי הרא"ש בתשובה והקשה עליו מסוגיא דריש פ' אשה שלום בההיא דשילהי הילולא נפל נורא בי גננא אמרה דביתא חזו גברא וכו ואפ"ה חיישינן שמא זה האיש הלך משם ואינש אחרינא בא שם ולא אמרינן מסתמא הוא שהי' מתחלה. אמנם באמת לק"מ על הרא"ש. דהרא"ש מפרש הסוגיא כפי' הרמ"ה שהבאתי א"כ שם שפיר חיישינן לאינש אחרינא כיון דפסתא דידא דשדיא איכא הוכחה שהיה אינש אחרינא שבא להצילו