תשובות מהרי"ם לח

ובפרט שכבר האריכו בזה הראשונים והאחרונים. רק ללקט אורת מדברי הפוסקים אשר בית ישראל נשענים עליהם להלכה הנה דעת האחרונים בא"ע סי' י"ז סעיף י"ח דבעינין שמו ושם אביו ושם עירו ואז לא חיישינן לכולי האי שמא יש עיר אחרת שוות וגם שמו ושם אביו כן לכולי האי לא חיישינן אף בשיירות מצויות ואף דבגיטין מחמירינן כה"ג לדעת הרי"ף בשיירות מצויות אף בשמו ושם אביו ושם עירו כמו דאמר הש"ס דחיישינן לתרי שווירי מחלק הראש ושאר הראשונים דבגיטין שאני דאפשר לכתוב גט אחר אבל בעיגונא מקילין כרבא דלא חייש לתרי יצחק שלא תשב בעיגונא כל ימי'. וכבר האריך הח"מ לתמוה על הגהות הרמ"א ז"ל דמשמע מדבריו שמקיל לסמוך על שמו ושם אביו וכתב. דאיך אפשר להתיר אפילו בשמו ושם אביו והאיך לא אפשר דבכל העולם אית הרבה כמו שמו ושם אביו. ולא היתר הרא"ש ז"ל אשת מכלוף בן מליל אלא שאשתו ידעה שיצאה בעלה ע"ד לילך לפאס והעיד העד שנהרג סמוך לפאס. ובזה לא חיישינן דילמא בעלה אזיל לעלמא ואחר אתא לפאס ונהרג. וכן הא דהתיר הרא"ש ז"ל הביא הטור בסי' קי"ח אשת ר' אשר בר' סיני שבעלה הלך לטולטולי לישיבת הרא"ש מיירי ג"כ באופן זה שאנו יודעים שבעלה זו הלך ללמוד תורה אצל הרא"ש. וע"כ התיר הראש בשמו ושם אביו. ועוד שם הי' כמה הוכחות וכמבואר בארוכה בתשובה שהעתיק הטור בסי' קי"ח. וכבר האריך ג"כ בקונטרס מהרח"ש ז"ל בעיגונא דאיתתא. וצווח ככרוכיא אמאן דמיקיל לסמוך על שמו ושם אביו בלחוד. ואעתיק קצת דבריו הנצרכים לענינינו וז"ל וכיון שכן דלכל הני רבוותא בעינן שמו ושם אביו ושם עירו מי הוא אשר יקל ראשו להתיר בשמו ושם אביו בלחוד או בשמו ושם עירו לחוד. וכן הגאון מהרא"ם לא רצה להתיר בשמו ושם אביו בלחוד או בשמו ושם עירו לחוד וכן הרב הגדול מהריב"ל ח"א סי' ד' ובשאר מקומות רבות. ואע"ג דכתב בחלק הנזכר ריש סי' ג' וז"ל בוודאי כשמכירין שמו ושם עירו אשתו מותרת ואין צריך להזכיר שם אביו דמה לנו בשם אביו כיון שמכיר שם עירו. מ"מ הרי הביא אח"כ דברי הרב ר' ישעי' וכתב שבאותו נידן שהזכיר שמו ושם עירו בלא שם אביו צריך חיפוש באותו עיר וכ"כ בח"ג סי' צ' שדברי רבינו ישעי' הם יתד שלא תמוט. וכן הסכים הרב מופת הדור מהר"י קארו בתשובותיו בדיני נשים וכן בדברי הר"מ אלשקר סי' ס"ז וכתב עוד שם שכ"כ רבינו עמיאל ושדקדק כן מדברי הרמב"ם והגם שהרב מהרשד"ם א"ע סי' מ"ג כתב וז"ל האמת שכבר נהגו בבתי דינים שבשאלינוקי לסמוך על שמו ושם אביו או שמו ושם עירו וכמו שקבלתי ממורי הגדול מוהר"י טייטצאק וכן ראיתי בתשובת הרב הגדול מוהר"י טייטצאק הובא בתשובת הזאב הן אמת קשה מאוד להקל ולעשות מעשה נגד כל אילו ארייוותא קמאי ובתראי רוב בנין ורוב מנין דכתיבנא לעיל. וכן הרב מהרשד"ם גופא כ' בסי' מ"ז אחר שכתב מה שכתב הרב הגדול מוהר"י טייטצאק ז"ל להתיר בשמו ושם אביו לחוד. כתב וז"ל ועם כל זה לבי הומה לי ורואה אני שארי שאג מי לא יראה לעשות מעשה נגד מהרי"ק ז"ל בדבר ערוה עס ראיות מהרב רבי ישעי'. ולכן לא התיר באותו נידן שהוזכר שמו ושם אביו לחוד אלא בצירוף עדות אחר וכמו שיראה המעיין שם עכ"ל. א"כ לכאורה בשמו ושם עירו לחוד אין תקנה רק ע"י חיפוש אם ישנו באותו פעם עוד אחד דשמו כשמו. הגם ששמעתי ממעכת"ה שבדקו ולא נמצא עוד א' בעיר דשמו כשמו לדעתי קשה היא הבדיקה מה דנתהווה זה כמו ערך עשרים שנה שכתב לי מע"ל והבדיקה והחיפוש צריך לידע בעת ההיא שיצא בעריל משוגענר מאנטיפאלי' ובוודאי קשה הבדיקה אמנם נראה דע"ז בוודאי יכולים לסמוך דהכינוי של בעריל משוגענר הוי כמו דהזכיר שמו ושם אביו. וכן מצאתי בק"ע למהרח"ש ז"ל הביא בשם תשובת מהרא"ם ז"ל דשמו וכינויו דהוי כשמו ושם אביו וכן הביא בשם מהריב"ל ח"א סי' ד' ובמקומות אחרים וכתב בסי' ט' הנזכר דיותר קרוב הי' להתיר בשמו ושם משפחתו כן ראיתי בפסק מוהר"י טיטצאק ז"ל ובא בתשובת הזאב שכתב דכינויו מהני יותר משם אביו כי הוא מפורסם ביותר עכ"ל ופשיטא כינוי זה משוגענר דהוא שם גנאי רק לאדם יחידי קוראין אותו ולא לשם משפחה בוודאי הוא יותר עדיף

ומכל הני טעמי דעתי להקל בזה אם יסכים לזה כת"ר ויצרף עוד אחד אתנו רב מובהק בהוראה בכדי שיבוא שיבא מכשורא ואם יסכים בזה להקל אזי גם דעתי מסכמת לזה ובא"ל בטלה דעתי. ובאם יצא הדבר בהיתר אזי ישב כבודו הרמה ב"ת ולפסוק לה הדין דמותרת להנשא לעלמא וכמו שפסק בש"ע סי' י"ז סעיף ל"ט. אף שבנידן דידן הי' שלשה עדים. אמנם כיון דכל היתרא הוא עפ"י עד מפי עד הוי דינו כמו נשאת ע"פ ע"א וצריכין להתירה ע"פ בי תלתא וזה כשוט (וכל ההיתר הזה הוא אחרי שהשיג היתר ורשיון להנשא ע"פ חוקי המדינה) ידידו יעקב מאיר פאדווא: בשולי היריעה

בבכורות דף מ"ה ברש"י ד"ה אם יש בה עצם פסול הואיל וחתכה שהרי הוא מחוסר אבר וכו' וכן הוא לשון הרע"ב ותמה ע"ז התוי"ט דאדרבה בלא חתכה יותר פסול. והביא ל' הרמב"ם בחיבורו שכתב אפילו חתכה. ותמה אני על רבינו שנתקשה בדבר פשוט כזה דהלא דברי הרע"ב ורש"י נכונים ופשוטים דהוצרכו לכתוב הואיל וחתכה משום דבמשנה איתא יתר בידיו וברגליו שש ושש כ"ד ר"י מכשיר וחכמים פוסלים א"כ הוצרך הרע"ב ורש"י לכתוב הואיל וחתכה כיון דר"י לא פליג על זאת הבבא אף דס"ל דיתר בידיו וברגליו כשר ואמאי פסול יתרת וחתכה. וע"ז הוצרך לפרש משום דחתכה הוא גנאי ביותר. ובאמת אליבא דר"י כיון דס"ל דיתרת אין זה מום א"כ חתכה יותר פסול. דהוי כמו חתך אבר אחד מאבריו דבוודאי הוי מום וכיון דיתרת הוי בכלל אבריו דהא לא חשיב מום א"כ חתכה גריעותא הוא משא"כ לשון הרמב"ם בחיבורו שכתב אפילו חתכה הוא אליבא דהלכתא דקימ"ל כחכמים דיתרת הוי מום א"כ הייתי אומר דחתכה אין זה מום דהוי כמו חתך המום ולזה כתב הרמב"ם אפילו חתכה הוי מום וזה פשוט ותמי' על התוי"ט בזה: סימן כד ער"ח אלול תר"ח להרב המאה"ג חו"ב אי"א המפורסם מ' יוסף אהרן נ"י דק"ק וולאדווי יצ"ו

אחד"ש קבלתי מכתבו ובאמת יש לי צער הרבה מנידון עגונה דמחנו כי גודל הרחמנות עלי' אין לשער והיתר בזה קשה ג"כ. אעפ"כ לתקנות עגונות אשר חז"ל שקדו לתק"ע אכתוב מה שיש לצדד בזה היתרא. הנה בארבע כנפו' מה שאמרה כי הקארטין שעל הלאיווינט וגם מה שלא הגיע הקארטין לכוף ב' הקצוות אפשר יחשב זאת לסימן מובהק כי דומה קצת לצימצום המקום שכתבו קצת אחרונים דהוי סימן מובהק. ואף את"ל שלא הוי סימן מובהק מ"מ סימן אמצעי בוודאי יחשב