תשובות מהרי"ם לז

להתיר שום אשה בעד מפי עד עד שיעיד עד השני שהראשון פי' לו בהדיא שהוא יודע בבירור שמת. אע"פ שלא פירש האיך הוא יודע אין בכך כלום עכ"ל

אמנם באמת לפענ"ד משמעות כל הפוסקים אינו כן אלא כיון דהעד אומר ששמע מע"א שמת אפילו שמע סתם שמת מועיל. וכדמשמע פשט לשון הרמב"ם וה"ה והגדולים שהבאתי לעיל. וביחוד מתשו' ב"י שהבאתי דאפילו אומר סתם שמעתי שמת מועיל. וכבר השיג עליו בט"ז א"ע סי' י"ז ס"ק ח' וכתב עליו וז"ל ונראה דאין להשגיח בסברתו זאת דא"כ בכל מסיח לפ"ת ניחוש שאומר כן לפי ששמע קול הברה. אלא דלא חיישינן לזה כמוזכר בס"ק ח' ובהדיא מביא ב"י פי' זה בשם הגהות מרדכי דכל מסל"ת אין לנו שום חשש כלל היכא דלא מוכח מדבריו לפסול. ולא נמצא בפוסקים שי"ל דווקא שא"ל בוודאי וכו' ולית דליחש לזה בדיעבד כנ"ל ברור עכ"ל

ולענ"ד יש להביא ראי' ברורה דלא כמ"ב. ממשנה ערוכה שהבאתי משיאין ע"פ בת קול מעשה באחד שעמד על ראש ההר ואמר איש פב"פ מת הלכו ולא מצאו שם אדם והשיאו את אשתו והיינו בת קול הנשמע מאדם כמ"ש התוי"ט והבאתי לעיל והא שם לא אמר אלא איש פב"פ מת והתירו אשתו עי"ז אף שלא פי' בהדיא העד הראשון שיודע בבירור שמת רק אמר סתם שמת. ודוחק גדול לפרש דבאמת המשנה מקצר בלשון ומיירי שאמר בהדיא עד הראשון שיודע בבירור בלי ספק שמת רק המשנה מקצר ונקט הלשון סתם מת. זה דוחק גדול לפרש כן ועוד ראי' דא"א לפרש דהמשנה קצרה בלשון. דהא הריב"ש בתשובה סי' ש"פ בדין מל"ת הוכיח דכל שידענו שהא"י אינו מתכוין להעיד נאמן אע"פ שהרב ז"ל. ר"ל הרמב"ם הביא בדבריו שיאמר הא"י אוי לפלוני שמת כמה הי' נאה וכו' לא כתב זה לעיכובא מדמקשה בגמרא ודילמא צרה הוא ולא מקשה ודילמא א"י הוא א"ו דמסל"ת מועיל בכל ענין. ולא בעי קישור דברים. ואם איתא דתוכל לומר דהמשנה מקצר בלשון. מאי ראי' מייתי הריב"ש דילמא באמת המשנה מיירי שאמר דרך קישור דברים והמשנה מקצר בלשון א"ו דאין זה עולה על דעתם דהמשנה מקצר בלשון ומסתמא המשנה נשנית כמו שהוא א"כ יש ראי' ברורה דלא כדעת המ"ב ולע"ד היא ראי' ברורה שאין עלי' תשובה

ועוד יש להביא ראי' דלא כדעת מ"ב ממ"ש מהר"י בן לב בתשובה והובא בק"ע והסכימו לזה כמה האחרונים. אף היכא דבעינן דעד יאמר קברתיו כגון במלחמה ובמים מ"מ עד השומע מפי עד הראשון א"צ לומר בפי' דשמע מפי עד הראשון שאמר קברתיו דתלינין אם הי' העד לפנינו הי' אומר קברתיו או איזה דבר דהיינו שטלטלו ממקום למקום דהוי כעין קברתיו וסמכו על לשון הרמב"ם דעד מפי עד הקילו טפי כמש"ל. דא"צ לברר דבריו ונלע"ד דיש להביא ראי' לזה מסוגי' שהבאתי לעיל דפריך ודילמא צרה. ואמאי לא פריך דילמא א"י הוא והוכיח הריב"ש מזה דהוי מסל"ת ולא בעינן קישור דברים. ואכתי תקשה דילמא א"י הוא ונהי דהוי מסל"ת. מ"מ לדעת הרמב"ם בכל מסל"ת בעינן שיאמר קברתיו והא לא קתני במשנה דהעד הראשון אמר קברתיו הן אמת דדעת הריב"ש בדעת הרמב"ם דהא דמצריך שיאמר קברתיו היינו היכא דלא הזכיר שמו. וכן דעת ה"ה בדעת הרמב"ם ולפ"ז לא קשה דהא שם הזכיר שמו אבל לדעת שאר אחרונים דלא מחלקי בכך. ואף היכא דהזכיר שמו בעינין שיאמר קברתיו קשה. א"ו מוכרח כדעת מהר"י בן לב כיון דכאן העד השני אומר ששמע מעד הראשון אף דלא אמר קברתיו תלינן אם הי' בפנינו הי' מברר דבריו ואמר קברתיו. וה"ה בנ"ד דעד מפי עד אומר בשם עד הראשון שמת אצ"ל דשמע בבירור שמת אלא כיון דאמר סתם ששמע מהעד שמת מועיל ואמרינן דאילו הי' עד הראשון בפנינו הי' אומר בבירור שמת וכיצד יודע בבירור שמת וגם ראי' דהא הת"ה הקיל היכא דא"י מסל"ת שמע מא"י אחר אף דלא ידעינן בבירור דהא"י הראשון הסל"ת תלינן דמסתמא הראשון הסל"ת ג"כ. ועיין ב"ש שכתב בטעם הדבר דלעולם לא חיישינן שום חששא לבטל העדות אם לא היכא דאיכא רגלים לדבר

גם מש"כ המ"ב בשם הרמב"ן וז"ל מתוך התשובה להרמב"ן שהביא הרב ב"י בסי' י"ז נראה דעד מפי עד לא מהני אם לא שהראשון פי' והעיד על דבר ברור כגון שראה המיתה או שהכירו בטב"ע או בסימן. אבל העד האומר שמעתי מפי העד שמעיד סתם אינו אלא קול הברה ולא תנשא את אשתו עכ"ל. דבר זה אינו מבואר כלל בתשו' להרמב"ן ולא בב"י שהביא בשמו. דבדברי הרמב"ן מוזכר שם בהדיא דלא בא כלל עד לפנינו אלא נשמע קול הברה בעלמא. וכן הרמ"א ז"ל שהביאו בהגהותיו דין זה בסעיף ג' מביא ג"כ בזה"ל לא בא עד בדרכים הנזכרים רק יצא קול הברה בעיר שמת אין משיאין את אשתו הרי מיירי דלא בא כלל עד לפנינו להעיד ששמע שמת וכן מוכח בהדיא בביאורי רבינו אליהו ז"ל מווילנא שהבין כך וגם הך דינא דאין משיאין ע"י קול הברה אף שהוא מוסכם בש"ע להלכה. מצאתי בק"ע בתשובת המבי"ט בסי' רכ"ג כתב דיש תשובה א' מיוחסת להרא"ש בשם הגאונים שמשיאין ע"פ קול הברה ואין בידי גוף התשובה לעיין בה. עכ"פ חזינין דהראש בשם הגאונים מקול שמשיאין ע"פ קול הברה. ולענ"ד להביא ראי' ברורה לזה אף שאיני סומך ח"ו ע"ז להלכה רק לסניף בעלמא לחזק קבלת הראש בשם הגאונים. ממשנה ערוכה דסוטה פ"ו. מי שקינא לאשתו ונסתרה אפי' שמע מעוף הפורח יוציא ויתן כתובה דר"א רי"א עד שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה. ופי' רש"י וכל הראשונים דר"א לטעמיה דאמר סתירה לא בעי עדות ואפילו עבד ואפילו שפחה נאמנים דהיינו נמי כעוף הפורח דאיתקש לטומאה דכולהו מהימני. ור"י דאומר עד שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה דס"ל דמשום סתירה שאין בה שני עדים אינה נאסרת עליו ור"י לטעמיה דאמר משקה לה ע"פ שנים. הרי היכא דאשה ועבד ושפחה נאמנים דלא בעי עידות גמורה מהני אפילו ציפצוף קול עוף וכדפי' הרמב"ם שיש לו הוכחה קלה כמו ציפצוף קול. ואפילו ר"י דפליג היינו משום דס"ל דעדי סתירה בעי עדות גמורה ולכן לא מהני עוף הפורח. א"כ ממילא דבעדות מיתה דמהני עבד או שפחה מהני עוף הפורח ובודאי לא גרע קלא דלא פסיק מקול עוף הפורח דהיכא דמהני עדות עבד או שפחה מהני קלא דלא פסיק כמו עוף הפורח. ובאמת לענ"ד הוא ראי' ברורה עד דצ"ל דהני דס"ל דאין משיאין ע"י קול הברה לא ס"ל כפי רש"י אלא כפי' התוס' או פי' הרמב"ם ז"ל בפי' המשניות דנראה דאינו מפרש ג"כ כפי' רש"י. ולדידהו אין דין זה מוכרע משא"כ לפי' רש"י והרב ברטנורה דנחית בשיטתו נראה דהדין זה מוכרח. העולה לנו מכל זה דלענ"ד יש לסמוך על דעת הט"ז שחולק בזה על המ"ב ומשמעות כל הפוסקים כדבריו ות"ל עשינו סמוכים בראיות נכונות לדבריו דעד השני א"צ שיאחר בפי' ששמע מהעד הראשון שאמר בבירור שמת אלא כיון דאמר כתם שמעתי מע"א שמת דמועיל א"כ יש די להתירא דאיתתא דא

ועתה נבאר מה שיש עוד לעיין בגוף העדות כי העדים לא העידו בפירוש שבעריל משוגענר שמת שיודעים שהוא בעלה של האשה הזאת אשר אנו עסוקים בה בהיתרא. רק אמרו סתם ששמעו שבעריל משוגענר מפה דהיינו מאנטיפאלי' איז גישטארבין. ויש לעיין בזה אי מועיל. והנה להאריך בגוף הסוגיא מעובדא דריש גלותא ביבמות דף קט"ו אין אנו מספיקים