תשובות מהרי"ם לה

שאמר שכן דרך כל הריאות. וכבר ידעת מ"ש הרשב"א בתשובה סי' ל"ח ששקר בימינם עכ"ל. אלא בנידון דידן אין דומה לזה דשם אמר הבודק בניקבה המורנא הם שחורת וע"ז לא האמין להבודק אבל יכול להיות מחמת מוגלא נתהווה מראות אדומות ושחורות ובפרט אם שכיחא כן. כללא דמילתא איני יכול לחלוט בזה הוראה כי הדבר תלוי בחוש הראות ובאסיפת הרבה מומחים. אם באמת הדבר שכיחא כן. ולדעתי ראוי לקחת המוגלא ולנסות אם חוזר למראה ריאה או לו כי זה הנסיון יעיד ג"כ ע"ז אם חוזרת למראה צבוע אחר לקיחת המוגלא משם יראה בחוש דאין האדום או השחור מחמת הנקב ושוב יכולים לתלות הנקב במורנא. וביותר השאלות לא עיינתי כעת כי טרידנא טובא ובפרט שקשה עלי להחליט ההוראה בענינים האלו. ודברים אלו שכתבתי למען עשות רצונו אשר הבטחתי לעיין במיליו: א"ד ידידו יעקב מאיר פאדווא: סימן כג לידידי הרב המאה"ג החריף ובקי המפורסם חו"נ י"א מ' משה צבי נ"י רב ור"מ דק"ק אנטיפאלי

אחד"ש הטוב עתה באתי על ד"ת אשר הבטחתי לכבודו הרמה לעיין בשריותא דהאי איתתא אשת בעריל משוגענער מאנטיפאלי אשר הוגבה ובמורי הוראו' של מעכ"ת ע"פ ג' עדי' שאמרו ששמעו מאנשי' שאמרו בזה"ל אז זיי' האבין גיהערט פון מענטצין אז זיי' האבין גיזאגט אז בעריל משוגענר מאנטיפאלי' איז גישטארבין. האם יש כח בעדות זו להתיר האשה לעלמא. הן אמת בעוה"ר אין דעתי צלולה כעת מכמה טירדות ושמעתא כזו להתיר אשה מכבלי העיגון בעי צילותא אך שמתי בטחוני בה' יתברך למען דבר מצוה רבה כזו ועיינתי קצת בלשונות הפוסקים בזה

הנה הרמ"א ז"ל בא"ע סי' י"ז סעיף פ' בהג"ה. כתב בדין עד מפי עד דכשר. ואפילו לא אמר ממי ששמע אלא אמר סתם ששמע כשר ולא חיישינן שמא עד הראשון פסול הי' והא דבסעיף ג' מבואר דע"י קול הברה אין משיאין את האשה. היינו שלא בא עד כלל לפנינו להעיד ששמע שמת. רק קול הי' בעיר. ואין אחד בא להעיד על דברים אלו. וכן מבואר בלשון הרמ"א ז"ל לא בא עד בדרכים אלו להעיד רק יצא קול הברה וכן משמע להדי' בתשובת הרמב"ן סי' פ' שממנו יצא מקור הדין זה דהיינו שלא בא לפנינו שום עד להעיד ע"ז אבל בא ע"א לפנינו להעיד ששמע שמת מועיל. עוד אפשר לפרש ולחלק בזה דשמע קול הברה דאין משיאין את אשתו היינו אפילו בא ע"א לפנינו ואמר ששמע מע"א שאמר ששמע שמת פלוני אין משיאין את אשתו זה מקרי ג"כ קול הברה. דהיינו שכ"א אינו מעיד על דבר ברור שהעד שהוא לפנינו מעיד ששמע מע"א שאמר ששמע שמת, אבל כשעד אחד בא לפנינו ואמר ששמע מע"א שאמר שמת ולא אמר ששמע שמת רק אמר סתם ששמע מע"א שאמר שמת זה לא מקרי קול הברה כיון שמעיד בשם ע"א שאמר שמת הרי העיד על דבר ברור ולא על קול הברה. אך לכאורה מדברי הרמב"ם פ"ג מהלכות גירושין ה' ט"ו והובא ג"כ זה"ל בש"ע סעיף ה' וז"ל. כבר אמרנו שהעד שאמר שמעתי שמת פלוני אפילו שמע מאשה ששמעה מעבד הרי זה כשר לעדות אשה ומשיאין על פיו עכ"ל א"כ משמע בהדיא דאפילו העד שבא לפנינו להעיד ששמע שמת אינו מעיד על דבר ברור רק ע"י קול ששמע דהיינו שהעד שבא לפנינו מעיד ששמע מאשה שאמרה האשה ששמעה מעבד שמת פלוני הרי זה משיאין את אשתו. א"כ משמע בהדיא דאפילו בכה"ג לא מיקרי קול הברה אף שהעד שבא לפנינו אינו מעיד בשם העד שאמר שמת רק העד אומר ששמע שמת משיאין ג"כ את אשתו. ולא מקרי קול הברה. רק היכא שאין בא שום אחד להעיד בפני הרב ומורי הוראות ששמע שמת. רק שנשמע בשוקי בראי קול הברה. זה מקרי קול הברה דאין משיאין את אשתו. הגם שיש לדחוק ולפרש כוונת הרמב"ם והש"ע. דה"פ דהבא לפנינו מעיד ששמע מאשה והאשה שמעה מהעבד שאמר שמת דהיינו מעיד לפנינו כך ששמע מאשה שהאשה אמרה ששמעה מהעבד שאמר שמת. א"כ הוא דלא מקרי קול הברה. כיון דסוף סוף העד שבא לפנינו אמר ששמע מאשה ששמעה מעבד דהעבד אמר שמת. א"כ סוף עדותו הוא בדבר ברור. ולא ע"י קול. אבל היכא דאמר סתם ששמע מאשה והאשה שמע מעבד שמת מקרי קול הברה דאולי האשה ג"כ לא שמעה מהעבד שאמר שמת. רק האשה שמעה מהעבד והעבד ג"כ שמע מאחרים. א"כ אין בכלל עדות זו דבר ברור רק ע"י קול. אבל פשטות דברי הרמב"ם והשו"ע לא משמע כן. ומשמע דאף דהעד שהוא לפנינו אינו מעיד רק סתם ששמע מאשה ששמע' מעבד שמת סגי ולא מחזיקינן זה לקול הברה

והנה מצאתי בק"ע סי' קל"ט שם הועתק תשובת גדול אחד כתב וז"ל יש להסתפק מאוד בעד שאומר שמעתי שמת פלוני ולא פירש ממי שמע אי גרע מעד מפי עד מאחר שלא פירש דבריו ממי שמע אע"ג דלא חיישינן לצרה. מ"מ יש לחוש שמא שמע קול הברה דלא פסיק וזה לא מהני דאם איתא דשמעתי מהני הו"ל למשנה לומר רבותא דאפילו עד אמר שמעתי סתם נאמן מכ"ש עד מפי עד. ודבר שאינו מפורש בתלמוד אין ראוי להקל בו. וכ"כ מוהר"י ווייל בתשובה וידוע שמהר"י כתב עליו שהי' מופת הדור ושהי' מבטל דעתו מפני דעתו עכ"ל. נראה דדין זה לא פליג על הרמ"א שכתב דמועיל אפילו לא אמר ממי שמע. דכוונת הרמ"א ז"ל שאמר ששמע מאדם אחד רק לא פירש האדם. ואינו זוכר ממי שמע אבל היכא דאומר סתם שמעתי ולא פירש כלל ששמע מאדם פרטי יכול להיות דהרמ"א מודה לדין זה דאינו מועיל. אמנם פשטות לשון הרמ"א ז"ל לא משמע כך דכתב בהג"ה ואפילו לא אמר ממי שמע אלא אמר סתם ששמע כשר. משמע פשטות לשונו דאף אמר סתם שמעתי שמת פלוני מועיל

ובאמת מצאתי בק"ע סי' קמ"ח הועתק בתשובת ב"י שם וז"ל. מה שנסתפק לעיל סי' קל"ט בעד שאומר שמעתי ולא אמר ממי שמע דאולי לא שמע מע"א רק מכח קול הברה הנשמע בעיר. הנה דברי הרמב"ם מבוארים כשאומר העד שמעתי שמת פלוני משיאין את אשתו על פיו. ואם איתא שיש חילוק בין שמעתי סתם לשמעתי מפי אחר לא הי' הרמב"ם שותק מלומר שמעתי מפי אחר. א"ו בשמעתי סתם משיאין על פיו עכ"ל. הנה הוא ז"ל חולק בהדיא ע"ז ודיקדק מדברי הרמב"ם ז"ל דבכל ענין מועיל היכא דאומר שמעתי שמת פלוני מועיל. ובאמת הדיקדוק שדקדק הגדול הנ"ל בק"ע סי' קל"ט דלמה לא קתני במשנה רבותא יותר דאפילו עד אמר שמעתי סתם מועיל מכ"ש עד מפי עד לענ"ד אין זה דיקדוק. והרמב"ם בצחות לשונו הרגיש בזה ליישב לשון המשנה דהרמב"ם בה' ט"ו כתב וז"ל כבר הודענו שהעד שאומר שמעתי שמת פלוני אפילו שמע מאשה ששמעה מעבד ה"ז כשר לעדות אשה ונראה בעליל דהרמב"ם מפרש לשון המשנה הכי והוחזקו להיות משיאין עד מפי עד מפי עבד מפי אשה מפי שפחה דלכאורה פשט לשון המשנה משמע דתרי ענינים הם והיינו דהוחזקו להיות