תשובות מהרי"ם לד

יותר מלהיתר והרי בלשון הש"ס דבוודאי דרך הש"ס לדקדק יותר בלשון מצינו בש"ס חולין דף ס"ד ב' ראשי' כדין או ב' ראשי' חדין חלבון מבחוץ וחלמון מבפנים וודאי טמאה וכתב שם בחידושי הר"ן על גמרא דהך לשון וודאי טמאה לאו דוקא טמאה דשכיחא לאסור יותר מלהיתר מ"מ יש טהורים ג"כ כך. והבאתי הדברים בספרי סי' פ"ג. ומכ"ז נ"ל דכל ענינים אלו דאמרינן דמחיים נעשה דהמציאו הגדולים ז"ל מלבם דדרך נקבים אלו מחיים היינו שהמה דברו בהווה ודרך נקבים אלו דנעשה מחיים. ולפ"ז סברת היש"ש פשיט' היכא דידע. הטבח בבירור שממנו נעש' הנקב בוודאי תולין בזה ואין לחוש מה דנדמה דהנקב נעשה מחיים כגון אדום סביביו או הושחר סביביו כיון דהטבח יודע בבירור דממנו נעשה הנקב. וגם התב"ש מחשב זאת לסברא פשוטה דבכ"ע תולין היכא דיודע בבירור שבעצמו עשה הנקב. ודברי מהר"ז מבראד ז"ל אינם מוכרחים בזה לענ"ד. וקצת יש להביא ראי' לזה שכתבנו דהיכא דיודע בבירור שממנו נעשה הנקב בכל ענין תולין להקל. מהא דחולין ט' ע"א דאמרינן שם כדבעיא מיני' רב אבא מר"ה בא זאב ונטל בני מעיין מהו. נטל הא ליתניהו. אלא נקב בני מעיין נקב הא קא חזינין דהוא נקבינהו וכו' ואמאי פריך הש"ס דניקב בני מעיין הא קא חזינן דהוא ניקבינהו. ולא שייך למבעי' כלל. הלא איכא למבעי' גם ניקב בני מעיין אלא דהנקב נדמה דנעשה מחיים כגון אדום סביביו או כדומה ואיכא למבעי' אי חישינן במקום נקב ניקב וכבר הי' הנקב מחיים או דאירע כך הנקב ומה שאדום סביביו הוא ע"י סיבה אחרת שהי' קצת צרורו' דם. א"ו דפשיטא לי' להש"ס דגם בכה"ג הוא מילתא דפשיטא לי' להיתרא כיון דידעינן בבירור דבמקום הזה עשה נקב שוב אין לחוש לשום דבר וזה בוודאי דוחק לומר דהש"ס פשיטא לי' בכה"ג להיפוך דבוודאי אין תולין דנעשה הנקב ע"י הזאב אלא דבמקום נקב ניקב זה בוודאי אין סברא לומר דהש"ס מילתא פשיטא לי' בכה"ג לאיסורא ומסתברא בוודאי לומר להיפוך דהש"ס מסתברא לי' בכה"ג להיתרא. גם מצד הסברא לע"ד אינם מסתברים דהא בוודאי אם הרגיש הטבח שעשה נקב בוודאי עשה נקב א"כ מאי נימא כיון דחזינין דאדום סביב או הושחר סביב הנקב נעשה מחיים והוא במקום נקב ניקב לו יהי' דכן הוא דבמקום נקב ניקב ג"כ לא הו"ל אדום סביב או שחור סביב דהא ע"י נתרחב קצת הנקב שהי' מכבר דהא מרגיש שעשה הנקב א"כ גם עתה לא הו"ל אדום סביבו או שחור סביב א"ו דמאיזה סיבה נזדמן כן א"כ אף אם עתה נעשית הנקב יכול להיות דהזדמן הנקב על ידו ומה שהושחר סביב או אדום סביב הוא ע"י איזה סיבה שהי' שם איזה צרורות דם

והנה בנידון שאלתו לפי המנהג שנהגו שם. שנוהגין לפתוח החזה בקרדום לבדוק הריאה בפנים ולהוציאה דרך שם ונשאר שם עוקצין בעצמות החזה הראוים לנקוב הריאה כשמוציאין אותה וגם כשחותכין בסכין השומן שיורד בין הערוגות מהשדרה א"א להזהר שלא תנקוב הריאה בהסכין וכמעט אין ריאה שלא ימצא בתוכה נקבים מהסכין ומעצמות הנ"ל. ושאל מעכת"ה אם יש לסמוך להקל אף דאינו יודע בבירור שעשה הנקב כיון דשכיחא הרבה דעושים נקבים יש לתלות במשמוש ידא דטבחא אף בנקבים דדרך דמחיים נעשה כגון אדום או שהושחר סביב הנקבים אין ריעותא כלל כיון דדרך הוא ליעשות לענ"ד אין להקל בזה כלל דהא חזינן לשיטת הב"ח והט"ז זאב בוודאי נקב ואעפ"כ מבואר בש"ע דאין לתלות היכא דהנקב אדום או שחור סביב וזה קאי גם על היכא דתלינן בזאב דמ"מ אין תולין בנקב אדום או שחור. הגם אם נפרש כוונת הרמ"א דלא קאי היכא דהנקבים במקום שיני' כיון דלדעת הב"ח והט"ז זאב בוודאי נקב בוודאי תלינין להקל אף דאדום או שחור וכמו שנתבאר אצלינו דהיכא דיודע דבוודאי עשה נקב תלינן בכל ענין להקל עכ"פ קאי הרמ"א היכא דהנקבים שלא במקום שינים אף דידעינן בבירור דהזאב עושה כמה נקבים מ"מ שלא במקום שיני' לא תלינין היכא דאיכא הוכחה דהנקב נעשה מחיים. ולפ"ז ה"ה בנידון שאלתו אין להקל אף דדרך שעושה נקבים ע"י העוקצים מ"מ לא עדיף מזאב אף דדרך הוא דעושה נקבים הרבה מ"מ שלא במקו' שיניו אין תלינן היכא דהנקב הוא אדום או שחור. ואף לדעת התב"ש דאין זאב וודאי נוקב רק עלול הוא לנקוב מ"מ בנידן שאלתו ג"כ נראה דאין להקל דגם על עוקצים הללו אין לומר דבוודאי נוקבי' רק עלולים לנקוב לכן במקום דהנקב הוא אדום או שחור אין לתלות. מ"מ נראה קצת בענין לצדד ולהקל בנידון שהביא השמ"ח דהביא מנהג קצת בודקים שאם הוא אדום קצת במקום הנקב ממש וריר יוצא ממנו ג"כ אדום תולין במידי דאיכא למתלי אע"ג דמבואר לעיל דאדום הוי סימן דנעשה מחיים היינו שאדום סביבו בשטח רב וקשה קצת כעין אדמדומיות מכה נפוחה שבאדם אבל אדום קצת במקום הנקב כך דרכו מחמת דם הריאה שנתעורר לצאת. הגם דהשמ"ח מסיים דאין לנהוג כן כ"א מי שיש לו קבלה במראית עין דווקא כי היכי דלא נטעה. אמנם נראה דבאופן שאלתו דשכיחא הרבה דעושה נקבים אפשר לצדד ולהקל בהפ"מ. ולצרף ג"כ דעת קצת בודקים שמקילים בכה"ג. ואפשר שזה כיון ג"כ מעלתו במכתבו הנך מראות אדומות שאין מראיהן קבוע בעור ששכיחים הרבה לפעמים באונות שלימות ולפעמים בקצתן ואפשר דהיינו מה שמביא השמ"ח דעת קצת בודקים הנ"ל ונראה דיש לצדד בזה ולהקל בהפ"מ

עוד שאל שהנה מצוי' שם בהרבה ריאות מורסות מלאים מוגלא שחורה וכשפותחין נמצאים בתוכם תולעים ולפעמים נמצא נקבים בתוך מורסות אלו ובתוכם התולעים הללו ומסתפק ושואל מעלתו לפי מה שכתבו האחרונים דהנקבים הבאים ע"י מורנות שווים לנקבים שתולין ביד הטבח שאם אדום סביב הנקב והוא קשה או שחור שאין תולין במישמש יד דטבחא. גם במורנא אין תולין לפי שנקבים אלו מורה דמחיים נעשה. וצידד מעלתו היות בנידון שאלתו כמעט בכל הבהמות נמצאו תולעים הללו והמראות הללו אדומה או שחורה שכיחים לרוב אף היכא דלא נמצא נקבים שכיחא מראות הללו ע"י מוגלא שבתוכם נמצא דאם נמצאו בו נקבים נוכל לתלות ולהקל אף דיש מראות אדומות או שחורות כיון דחזינן דמראות הללו אינם מחמת הנקבים. הנה אם באמת כן הדבר דשכיחא הרבה מראות הללו אף בלא נקבים. בוודאי נוכל לתלות בזה דכלל גדול בהוראת איסור והיתר דתולין במצוי בין להקל בין להחמיר. וכמבואר ביו"ד סי' נ"ז. ובא"ח סי' תס"ז דכל דבר המצוי שאנו תולין אין נכנס בגדר ספק. ולכן תולין בו אף להקל ולא גרע ממראות פסולות דטריפה מדינא דגמרא אעפ"כ אם יש מוגלא ונשתנה מראיתן למראות פסולות פולין במוגלא המראות שע"י המוגלא נתהווה המראות. וכן בנידון דידן אלא דצריך להתישב בזה ולהקל אחר שאינו נזכר ולא נמצא דוגמא לזה בדברי האחרונים ז"ל אשר חתרו הרבה בעניני' אלו. וראיתי בפרי מגדים סי' ל"ו שכתב פ"א בא אלי ריאה ומלא נקודות שחורות הרבה ואמר הבודק כי הם מחמת מורנא שיש תחתיהם והראה בחוש כן. ואמר שכשירה היא. ואני אומר דטריפ' היא דחזינן שנקבו מחיים וקרום מחמת מכה או מראה פסולה. ואף דלקמן תולין היינו כשנוטלין המוגלא חוזר למראה המותר כמ"ש התב"ש סי' ל"ח. ואף אם נאמר שם דלא כהתב"ש מ"מ י"ל דמראין הדברים שתולע נקב וקרום העלה או דלקוי הוא כ"כ וסופו ליפסק. ע"כ אין להאמין להבודק ההוא