תשובות מהרי"ם לג

מודה הש"ך דמצוה מה"ת לחתוך כל הציצין המעכבין את המילה. אלא כשלא חתך מתחילה כל הציצין המעכבין את המילה. ואח"כ ע"י הפריעה נתגלה העטרה אינו מעכב בזה בדיעבד. הגם דלא קיים המצוה מתחילה כהלכתו. והענין בזה נראה לדעתי דעיקר הקפידה תורה על גילוי העטרה. וזה הוא גוף מצות המילה. וכמש"כ הרמב"ן בפי' החומש בפ' לך ע"פ וערל זכר וכו' מה שהוצרכו לדרוש מאיזה מקום יהי' המילה וכתב דלפי דעתו הדבר מפורש בקרא. כי לא אמר ונמלתם את ערלתכם. שיהי' הדבר בספק וכן לא אמר ערלת בשרכם וכו'. אבל אמר בשר ערלתכם שתכרתו הבשר שהוא ערלה בכם. כלומר הבשר האוטם בכם. ואין בגוף בשר אוטם וכוסה אבר שיכרת הבשר ההוא וישאר בלא ערלה זולת בשר החופה את העטרה שהזכירו חכמים עכ"ל. וענין מצוה זו גילוי העטרה נצטווה א"א שיהי' ע"י חיתוך. ומרבינן גם ציצין המעכבין את המילה דהוא בכלל מצות חיתוך. הגם דלא פרע העור קיים מצות מילה. ואנחנו נצטווינו ג"כ על הפריעה וצריכין להגלות גם ציצין המעכבין את הפריעה. ולפ"ז מצוותו מה"ת כך הוא דמתחלה חל עליו חיוב החיתוך וצריך לחתוך עכ"פ ציצין המעכבין ג"כ את החיתוך ואח"כ חלה עליו מצות פריעה להגלות העטרה לגמרי וצריכין ג"כ להגלות הציצין המעכבין את הפריעה. כדילפינן ביבמות משנית. מ"מ סברת הש"ך בזה אחר שחתך מעט ונשארה רוב ציצין המעכבין את המילה ואח"כ ע"י הפריעה נתגלה העטרה אף ציצין המעכבין את הפריעה. א"צ לשוב לחתוך את הציצין המעכבין את המילה כיון דכבר קיים כהלכתו המצוה ונתגלה העטרה. הגם דלא קיים מעיקרא מצות חיתוך כהלכתו. מה דהוי הוי ואי אפשר בחזרה כיון דכבר נתגלה העטרה ע"י פריעה נקרא מהול כהלכתו. ובס' עיקרי ד"ט שנדפס מחדש ראיתי בשם תשובת שמש צדקה סי' י"ג ג"כ היכא שיש ספק אם נימול מתחלה כהלכתו בוודאי יש לסמוך על הש"ך. דאיכא תרי ספיקא. חדא שמא נימול כהלכתו ושמא הלכה כדברי הש"ך דאפילו לא נימול מתחלה כהלכתו מהני בדיקה זו. הגם שהביא אח"כ בשם תשובת זרע אמת ח"ב סי' קי"ד במוהל שלא חתך רק מעט מהערלה וגם לא פרע עד שתראה העטרה. דצריך לחזור עליו עד שתתגלה העטרה אף כשבשרו רפוי. כיון שלא נימול מתחלה כהלכתו. התם מיירי דידעינן בבירור שלא חתך כל הציצין המעכבין וגם ידעינן בוודאי דלא פרע כראוי וגם בזה נלע"ד דסברת הש"ך בזה כיון דנתגלה העטרה כשאין הבשר רפוי מזה יש ראי' דוודאי פרע כראוי כמש"ל. ונהי דיכול להיות דלא חתך כל ציצין המעכבין אעפ"כ נתגלה העטרה כשאין בשרו רפוי. מ"מ כיון דנתגלה עכ"פ מזה נראה דנפרע כראוי מתחלה דלולי דנפרע מתחלה כראוי לא הי' אפשר להגלות אף כשאין בשרו רפוי גילוי העטרה לגמרי. ובזה יצא ידי מילה כמש"ל. כיון דעכ"פ נתגלה העטרה כשאין הבשר רפוי לכן נלע"ד להקל בזה. ולא הבנתי דברי הכ"מ בזה בפ"ב מה' מילה ה"ה ע"ש מ"ש בדברי הרמב"ם ז"ל ובסוף דבריו כתב דעל מ"ש רבינו ודבר זה מד"ס הוא מדתנן מתקנו מפני מראית העין. ובאינו נראה מהול דווקא הוא דמתקנו. אבל לא מד"ת. והא דאינו מעכב מה"ת היינו בבעל בשר אבל כשאינו בעל בשר בהדיא קתני אינו אוכל בתרומה דמשמע מדאורייתא. ולא הבנתי דבריו כלל דמה חילוק יש בזה בין בעל בשר לאינו בעל בשר. וגם דברי הרמב"ם ז"ל דקאמר ודבר זה מד"ס פשוט דקאי ג"כ על אינו בעל בשר ג"כ. וכמו שהתחיל בדבריו. קטן שבשרו רך ומדולדל ביותר או שהי' בעל בשר וכו' וע"ז קאי דברי הרמב"ם ז"ל דדבר זה מד"ס. אמנם באמת דפשוט דאין לחלק בזה כלל. והא דאינו בתרומה מיירי שמעולם לא נתגלה העטרה כלל והשאיר רוב ציצין המעכבין את המילה או את הפריעה עה ולא נתגלה מעולם העטרה הוי כלא נימול מה"ת: הכ"ד ידידו דוש"ת יעקב מאיר פאדווא מבריסק סימן כב לאהובי המופלג מוה' ישראל שלמה שו"ב דק"ק שעדשאב

עיינתי בשאלותיו אשר שאל והנה כבר הגדתי לו בע"פ כי מעולם איני מחליט הוראה בדיני טריפו' הריאה כי לדעתי רוב השאלות ישתנה בזה בכ"ע לפי הראות ולפי הזמן כ"א בבוא מעשה לידי אני מורה ובא כפי ענ"ד. רק אחר שהבטחתי לו. ראיתי להשיבו קצת ולא להחליט הלכה למעשה. כי אם השאלה הזאת לפניו יראה לשאול את פי החכמים דשם ולהתיישב עמהם ונמטי' שיבא מכשורא. נידון אשר העלה בס' ראש אפרים בסי' ל"ו סעיף מ"א דאם הטבח מרגיש בבירור שמידו נעשה הנקב דכתבו האחרונים ז"ל דאע"פ דהנקב פתוח אין חוששין. והעלה בס' ראש אפרים שלא נאמרו דברים אלו אלא בידוע לו שעשה הנקב פתוח אבל אם הרגיש שעשה הנקב אבל לא הרגיש שעשה פתוח ועתה נמצא פתוח כיון שאין דרך לעשות נקב בזה בחוזק יד חוששין שהי' כאן נקב פתוח מכבר. ועכשיו הגיע לידו הנקב שהי' שם מכבר וכן אם הנקב עגול או אדום סביב הנקב בשטח רב או שהושחר פי הנקב כדרך שנתבאר למעלה שאין לתלות אז אע"פ שהבודק יודע שעשה נקב בכאן טריפה. ולע"ד אינם מוכרחים דינים אלו שהוציא מלבו מדברי התב"ש בסי' ל"ו שהביא דברי היש"ש דכתב דהיכא דטבח מרגיש בבירור שממנו בא הנקב דבוודאי כשר וכתב התב"ש דלא הביא זאת בפנים לרוב פשיטותו. ומזה יסד דהבין התב"ש דברי היש"ש דמיירי שיודע הטבח בבירור שעשה הנקב פתוח דאי לא"ה לא הוי מילתא דפשיטא כ"כ. ומזה הוליד דבאמת היכא שאין הטבח מרגיש בבירור שעשה נקב פתוח אף דמרגיש שעשה נקב אין תולין וה"ה באדום סביבו או הושחר סביביו שאין לתלות בזה אף שהרגיש שעשה נקב. ולע"ד דעת התב"ש דבכל ענין מחשב למילתא דפשיטא דבאמת כל הני דינים אלו דפתוח או אדום סביב הנקב או הושחר סביב כל הני המציאום הגדולים מסברת לבם כמ"ש הב"י דמילי דסברא נינהו דהיכא דאדום סביב אין לתלות ביד הטבח דניכר דנעשה הנקב מחיים. ועל הרוב דברו דזה שכיחא יותר דנעשה מחיים ולא דרך וודאי דכן הוא. אף שכתב הרמ"א ז"ל בהג"ה בסעיף י"ד על דינים אלו דוודאי נעשה מחיים אין הלשון מורה לומר דבדווקא מחיים נעשה אלא כל ששכיחא יותר לאיסור מלהיתר וסברא לתלות יותר דנעשה מחיים מהיכא דנעשה לאחר שחיטה כתב ע"ז הלשון דוודאי מחיים. ומה"ט נ"ל דאין מוכרח השגת בעל פרי חדש על הרש"ל והב"ח ז"ל דהעתיקו דברי הגהות מרדכי דסובר דהיכא דתלינן בזאב או במשמוש יד דטבחא אפילו מקיפו ולא דמי כשירה דסמכינן אחזקה דנשחטה בחזקת היתר עומדת והפר"ח השיג עליו מלשון הרמב"ם פ"ו מהלכות שחיטה שכתב גם בבני מעיים דמדמין שאם הי' הנקב ראשון כמוהו כשירה. ואם הי' ביניהם שינוי קודם שחיטה אינקב וטריפה וכ"ה לשון ראב"ן משמע דאיכא דלא מידמי לאו מחמת ספק מטריפינן אלא משום דבוודאי קודם שחיטה ניקב. והכי מוכח נמי לשון הטור שכתב ואם אינן דומין טריפה שבוודאי ראשון נעשה לפני שחיטה. ולדעתי כ"ז אינו מכרעת דאין כוונת הפוסקים הנ"ל למחשבי' זאת לוודאי אלא דברו בהווה והיכא דלא אידמו שכיחא לאיסורא יותר מלהיתרא קריא להו הפוסקים וודאי מ"מ אינו אלא בכלל גדר ספק טריפה דשכיחא לאיסור'