תשובות מהרי"ם כט

ס"ק ס"ט דאם נמצאו סימנים אמצעים בגופו וסימן מובהק בכליו מותרת ממנ"פ דאי סימנים דרבנן שוב אמרינן דלא חיישינן לשאלה ואי סימני' דאורייתא ס"ל דחיישינן לשאלה א"כ מותרת מכח סימנים אמצעים בגופו והכא הי' בוודאי סימנים אמצעים בגופו הגם שכבר כתבנו דנראה דהוי סימן מובהק ואפילו אם ניחוש להחמיר דלא הוי סימן מובהק מ"מ סימן אמצעי בוודאי הוה. או כיון שהכירו הפלאשץ שלו בטב"ע דעדיף מסימן מובהק וגם הסאקווע שהי' על צווארו א"כ מותרת ממנ"פ או מחמת סימן אמצעי שבגופו או מחמת סימן מובהק שבהבגדים. הגם שהב"ש כתב עליו דאין דבריו מוכרחים. וגם הגאון הנב"י ז"ל פלפל בחכמה בהרבה מקומת בסוגי' הש"ס בדבר המחלוקת. וגם אנכי בעניי פלפלתי בזה הרבה. וראיתי בכמה תשובת שסמכו על היתר של מהר"ל ז"ל לעשותו יסוד וסניף לשאר היתרים וגם יש היתר של הגאון חכם צבי ז"ל בתשובה סי' קל"ד דלשאלה דיחיד לא חיישינן. דהיינו שישאל לאיש אחד שיש לו ג"כ סימן אמצעי בגופו להא לא חיישינן. והוא ממש כעין היתר של מוהר"ל ז"ל וכמה גדולים בתשובותיהם סומכים על היתר זה. הגם שראיתי בק"ע סי' ל"ג בשם מהריב"ל דאין להקל מטעם צירוף סימני הגוף עם סימני הכלים נראה דאין זה סתירה למ"ש בשם מוהר"ל והחכם צבי. דמהריב"ל מיירי דאינו בבגדים סימן מובהק רק סימן אמצעי וגם בגוף סימן אמצעי כמבואר למעיין בגוף התשובה. וע"ז חשש מהריב"ל לצדד להחמיר דלא אמרינן דהני תרי סימנים אמצעים דהיינו סימן אמצעי בגוף וסימן אמצעי בכלים לעשותו סימן מובהק אבל היתר של מהר"ל וכן של החכ"צ ז"ל. דהיינו דיש סימן מובהק בכלים או טב"ע בכלים רק הריעות' מחמ' חשש שאל' וע"ז בא היתר של מהר"ל ז"ל מכח ממנ"פ. או היתר של החכ"צ ז"ל דלשאלה דיחיד לא חיישינין. ויותר מזה מצאתי בים של שלמה על יבמות אשר זה מקרוב זכינו לאורו. ועדיין לא הי' בימי גדולי האחרונים הב"ש והח"מ. כתב בפשיטות להיתר דלא כמהריב"ל. וזה לשונו בפרק ששה עשר סימן וא"ו והיכא שנמצא הרוג ואין לו סימנים מובהקים אלא סימנים בעלמא בגופו כי אינו שלם ונמצא ג"כ סימנים בכליו מצטרפין יחד. ואף שכמה גדולים חילקו בדבר אכן הרבה שהתירו. ומהר"ן מאיגרא הי' מן המתירים: והביא ראי' מספר אחד שהי' בידו ושם הספר הי' מתת וכתב באותו ספר היכא דאיכא סימן בגופו וגם יש סימן בכליו מצטרפין יחד והוי כמו סימן מובהק ע"כ. ומהרי"ו הביא דבריו וכן יראה לסמוך על הגדול מאחר שספרו הי' בידו וגם הדברים מראים פנים להלכה שהרי מה שאין אנו סומכין על סימני כליו משום דחיישינן לשאלה. ומאחר שחששא רחוקה הוא קצת א"כ בהדי הסימנים שבגופו יש לסמוך עליהם בצירוף בשעת הדחק ומשום עיגונא אף שמהרא"י בכתבים פקפק בדבר עכ"ל וידוע דכמה חילו דהרש"ל ז"ל והפוסקים סמכו על דבריו בכל המקומו' רק בימי הגדולים ז"ל עדיין לא יצא לאור עולם אור הגנוז היש"ש ז"ל נראה כי הוא ז"ל התיר אפילו סימן אמצעי בבגדים וסימן אמצעי בגופו. מכ"ש דיש לנו לסמוך על היתר מהר"ל והחכ"צ דהיינו דהי' סימן מובהק בבגדים או טב"ע בבגדים וסימן אמצעי בגופו. דהיינו אם נימא סימנים דרבנן שוב לא חיישינן לשאלה. או לשאלה דיחיד לא חיישינן. ועוד נראה דיש לצדד להתיר עפ"י שו"ת רמ"א והרבה גדולים ז"ל דהיכא דאיכא רק איסורא דרבנן אף באיסור א"א סמכינין על סימן אמצעי ודווקא היכא דאיכא איסור א"א דאורייתא בעינן סימן מובהק. ועיין בתשובת זקיני הגאון ז"ל שנדפס בספרי בקונטרס ענף עץ אבות סי' ח' האריך ג"כ בזה. וכיון דכבר בררנו בפתח דברינו דאשה זו יצאה מחזקת איסור א"א דאורייתא. א"כ יש לסמוך על סימן אמצעי בלחוד

ועתה נבאר מה שיש לצדד עוד בהיתרא דהאי איתתא מחמת שהוגבה עוד עדים בערך שני שבועות אחר שנמצא הנטבע הנ"ל עזבו מים מבין ההרים והלכו מן המקום אשר נמצא הנטבע והי' מונח שם בלאות מהבגדים ונמצא בתוך הבלאות הבלאנקעט של מוה' יודל. וגם חתינה מארבע כנפות שלו כמו שנתנה זוגתו סימן בהארבעה כנפות שהי' של ציץ. והכנפה הי' של קיטאיי בלאה עכ"ל. הנה בזה הג"ע הרווחנו הרבה חששות דזה פשוט במה שנתנה סימן שהארבעה כנפות הי' של ציץ והכנפה הי' של קיטאיי בלאה בוודאי נחשב לסימן מובהק וגם הבלאנקעט בוודאי נחשב לסימן מובהק דידוע דענין הבלאנקעט פעלו רק אנשי טערספאלי ולא בשום מקום בפולין וברוסלאנד רק אנשי טערעספאלי פעלו בזה שרשאים לילך במחוז רוסיא ע"י בלאנקעט וידוע דשום אדם לא נאבד בטערעספאלי רק האיש ר' יודל אשר על שמו נכתב הבלאנקעט. והנה מהרי"ט כתב והובא בק"ע דארבעה כנפות לא מושלי אינשי כמו דאמרינן בש"ס על כיס וארנקי דלא מושלי אינשי מכ"ש הבלאנקעט. ונראה דאף לדעת הב"י בתשובה שהביא הב"ש בס"ק ס"ט. וביאר הב"ש דעתו דהא דאיתא בש"ס דבהני דכלים דלא מושלי אינשי היינו דווקא לאוקימתא דסימנים דאורייתא אז א"צ ס"מ ביותר אז לא חיישינן לשאלה בכלים אלו אבל לאוקימתא סימנים דרבנן חיישינן לשאלה אפילו בכלים אלו דלא מושלי אינשי. אף שכבר דחו בזה דעת הב"י הגדולים בתשובותיהם. אמנם נראה דנידן זה דבלאנקעט בוודאי אף לדעת הב"י לא חיישינן לשאלה. דצ"ל דטעמו הא דאמרינן בכלים דלא מושלי אינשי היינו דאין דרך להשאיל אבל מ"מ לפעמים קצת מושלי אינשי ולכן כיון דסימנים דרבנן עושה חשש שאלה כמו סימן אמצעי דחוששין אם נימא סימני' דרבנן. אבל הבלאנקעט דאין דרך להשאיל כלל כיון שאינו עושה שום פעולה לשום אדם זולת להאדם אשר שמו נכתב בתוכו ובפרט לאנשים אחרים חוץ מאנשי טערעספאלי אין מניחין על הגרעניץ ע"י בלאנקט חוץ אנשי טערעספאלי המה פעלו לילך על הגרעניץ ע"י הבלאנקע' וזה ידוע דשום אדם לא נאבד מאנשי טערעספאלי א"כ למי השאיל הבלאנקענט. ועוד נראה לפמש"כ אא"ז בתשובה הנדפס בספרי דהיכא דאיכא רק חששא דרבנן אף הב"י בתשובה מודה דלא חיישינן לשאלה בכלים דלא מושלי אינשי ע"ש בטעמו. וכן כתבתי בזה בתשובה א"כ כיון דכבר נתבאר דאשה זו יצאה מחזקת איסור א"א דאורייתא. בוודאי גם הב"י מודה בזה דלא חיישינן בכלי' דלא מושלי אינשי אך באמת יש ריעותא טובא בזה הגב"ע. כי הארבעה כנפות וגם הבלאנקט לא נמצא רק אחר שני שבועות שנמצא הנטבע. וכבר כתב הב"ש בס"ק ס"ט בסופו. וז"ל וכל זה איירי כשנמצא בבגדיו אשר לבוש ארנקי או נמצא בידו טבעת אבל אם נמצא ארנקי סמוך לו לא מהני כי יש לומר הארנקי מונח מאז ומקדם. ואין לדמות דינים אלו להא דאיתא בפרק אלו מציאות אם נמצא פירות סמוך לכלי כמ"ש בסי' רס"ב ופשוט בעיני עכ"ל. א"כ בנידן דידן לכאורה אינו מועיל כלום הגב"ע השני כיון דלא נמצא עליו וגם נמצא אחר שני שבועות. אמנם באמת דברי רבינו הב"ש מה דפשיטא לי' כ"כ לא ידענא פשיטות ולמה לא נדמה דינים אלו להא דסי' רס"ב סעיף ג' ולמה לא נלך בכאן בתר אומדן דעת אם מראין הדברי' שהוא של איש אחד ניזול בתרי'. שוב ראיתי בס' קצות החושן בח"מ סי' רס"ב חולק ג"כ על הב"ש בזה וע"ש שהאריך. ומצאתי ג"כ בתשובת בית אפרים חלק א"ע סי' ל"ו חולק עליו ג"כ בזה. והביא תשובת האחרונים ז"ל בזה. וכמ"ש בשו"ת משאות בנימין סי' מ"ד. וז"ל כיון שמצאו העגלות שלהם והסחורות וההרוגים בצידם הוי סימני כלים. ובשו"ת כנסת יחזקאל הביא דברי מ"ב וכתב וז"ל ואין לפקפק עוד דילמא העגלות שלהם והמה לדרכם