תשובות מהרי"ם כו

סימן מובהק. כיון שאומר כל סימני הפרצוף יחד וזה הכרת פניהם ענתה בם. ע"י סימנים. ומה דכתב בה"ג ושאר סימנים שלו אי ס"ל סימנים דאורייתא היינו סימן בינוני ואי סימנים לאו דאורייתא היינו סימן מובהק ממש והוא דרך ראשון שכתב מהרח"ש ז"ל אלא דהרא"ש ז"ל לא ניחא לי' בזה הפירוש. ובעל ש"ש כתב דזה הנכון ומאי דקשיא לי' למהרח"ש דארוך וגוץ לאו סימן היינו בשאר הגוף אבל בפרצופו הו"ל סימן מובהק ממש. וזה כוונת התו' ועוד דווקא בסימנים הוא דקאמרי הכי אבל ע"י טב"ע ניכר הטיב ומשום דדווקא סימני תמונה הוא דאשתני אבל טב"ע לא אשתני. וכיון דדברי ר"ת נשענים על דברי בה"ג ובדברי בה"ג מפורש בהדיא דמפרש סימני פרצופו וחוטמו ע"ש וע"ז אני אומר חכם עדיף מנביא כי כיון האמת בדברי ר"ת. וגם על לשון בה"ג שר"ת נשען עליו. כי בימינו זכינו שיצא לאור ס' הישר לר"ת ז"ל אשר הי' גנוז מכמה שנים שם הביא בביאור לשון בה"ג ז"ל אשר עליו יסודו אשר הביא בעל ש"ש והוא בדפוס דף פ"ה ע"ש ונראה מדבריו שם כוונתו כמו שביאר בעל ש"ש והוא דרך מהרח"ש ז"ל ומה שעלה על דעתו מתחלה ע"כ לשוני בספרי שם. ולפ"ז לשיטה זו כל שמכירין היטב בטב"ע אף שאין גופו שלם וגם הפרצוף והחוטם אינו שלם מ"מ יכולים להעיד שמכירו בטב"ע. הגם שר"ת לא התיר אלא היכא שכל גופו שלם היינו דר"ת אפשר דהשיב דמעשה שהי' כך הי' ובא עוד בסברא כיון שכל גופו שלם יכולים להכירו בטב"ע. אמנם להך סברא דחידש ר"ת דמשנה מיירי דווקא בסימני פדחתו וחוטמו אבל בטב"ע ע יכולים להכיר אפשר היתר ר"ת אפילו היכא דאין גופו שלם ואפילו בלא פדחתו וחוטמו היכא דאומר דמכיר היטב בטב"ע אמנם באמת היתר זה קשה מאוד מלבד שכתב בש"ע סי' י"ז דנדחה דברי ר"ת. אלא שאחרונים ז"ל כתבו דלא נדחה דעתו לגמרי ומצטרפים דעתו לשאר אומדנות והוכחות. אמנם עכ"פ כל הפוסקים שהביאו דברי ר"ת אין מביאים דעתו אלא היכא שכל הגוף שלם אז יכולים להכירו בטב"ע ולא היכא דאין גופו שלם וגם פדחתו וחוטמו אינו שלם. מ"מ נראה דיכולים גם בזה לעשות סניף לשאר היתירים כיון דמדברי בה"ג דדבריו דברי קבלה נוטין לזה דמפרש המשנה דווקא סימני פדחתו וחוטמו אבל בטב"ע יכולים להכיר אף שאין הפדחת והחוטם שלם וגם אין גופו שלם. אמנם יש עוד למצוא היתר בזה אפילו בלא טב"ע דזה בוודאי היכא דאיכא סימן מובהק בגופו או בפנים כ"ע יכולים להעיד עליו אפילו היכא דליכא פרצוף פנים וחוטם וגם הגוף אינו שלם וכדמוכח בש"ס בהדיא בסוף פ' בתרא דיבמו' דלמ"ד סימנין דאורייתא מוקי המשנה אע"פ שיש סימנין בגופו דארוך וגוץ ובכליו דחווירי וסומקי ולמ"ד סימנין לאו דאורייתא אפילו סימן אמצעי אינו מועיל אבל סימן מובהק בוודאי מועיל. והנה ראיתי בתשובת האחרונים בס' בגדי כהונה ובשו"ת פנים מאירות שכתבו כמו שכתבו הפוסקים היכא דאיכא תרי סימנין אמצעי' מועיל לעשותו סימן מובהק כמו"כ היכא דאיכא תרי סימנים גרועי' מועיל לעשותו סימן אמצעי אף שבחיבורי בדיני סימני' הקשתי עליהם מ"מ ראיתי שסמכו ע"ז לדינא. והנה לפי הג"ע אף שלא נחשב הטב"ע לכלום מ"מ עכ"פ העידו כמבואר בג"ע סי' א' אשר הכירו שערות שלו שהוא מראה געל בזקנו ושער ראשו וכל גופו וכן נמצא. גם מבואר איך האב איים אויך דער קענט נאך זיין דמות נאך וויא ער איז גיוועזין אקליינר אין גאר זיין דמות. ונהי דמראה געל אפשר דהוי סימן גרוע כמו חיורי וסומקי. וכן מה שהעידו על גידול שלו ער איז גיוועזין אקליינר הוי כמו ארוך וגוץ דהוי סימן גרוע. מ"מ בהצטרפם יחד נעשה סימן אמצעי. א"כ יש לנו היתר של מהר"ל מפראג מה שהביא הב"ש בסי' י"ז דאם נמצאו סימן אמצעי בגוף וסימן מובהק ביותר בכליו דמועיל ממנ"פ אי סמנים דאורייתא ואז חיישנין לשאלה מועיל סימן אמצעי שבגופו. ואי סימנים לאו דאורייתא או שוב לא חיישינן לשאלה ומועיל סימן מובהק שבבגדים. כמו כאן דיש סימן אמצעי בגופו ע"י הצטרפות יחד סימנים גרועים ויש הרבה טב"ע בכליו מועיל ממנ"פ או מצד סימן אמצעי בגופו או מצד טב"ע בכליו. ואף דהב"ש כתב עליו דאין דבריו מוכרחין עכ"ז ראיתי בכמה תשובת בתשובת נוב"י ובשו"ת בגדי כהונה שסמכו ע"ז להקל. וגם אני בעניי פלפלתי בזה הרבה בסוגי' הש"ס במחלוקת של מהר"ל מפראג והב"ש וכמבואר בחיבורי. ועוד יש לנו היתר של תשובת חכ"צ ז"ל בסי' קל"ד דלשאלה דיחיד לא חיישינן והיינו כיון שנמצא סימן אמצעי בגופו שוב צריכין לומר שהשאיל כליו לאותו שיש סימן אמצעי כזה בגופו הוי שאלה דיחיד ולשאלה דיחיד לא חיישינן. וידעתי שעל כל אחד מהיתרים יש פקפוקים כי נפל ברבוותא. אמנם כן דרך גדולי חכמינו ז"ל שמגבבים קולות הרבה אף שעל כל אחד מההיתרים לא הי' סומכים כלל. מ"מ בצירוף יחד המה מתירים כמבואר בתשובות הגדולים ז"ל. ואף אנחנו יתמי דיתמי נלך בעקבותיהם מכל הלין טעמים דעתי נוטה בזה להקל אך חלילה לסמוך על דעתי. עד שנצרף אתנו עוד רב מובהק בהוראה ואז ישב מעכת"ה שלשה רבני' ויצא הדבר בהיתר וד' יצילנו משגיאות

בנידון שם טוייבא אודיע לכת"ר שזה עובדא בא לפני והכרעתי לכתוב שם טוייבא כמבואר בטיב גיטין לכתוב שם טאבא בא' אחר הטית אף שאנחנו הערנו ג"כ במה שהעיר מע"ל דנראה דשם טאבא הוא משם יונה בלשון הקודש ובספרי תנ"ך על טייץ ראינו כי שם טויב בווא"ו ויו"ד אחר הט'. עכ"ז אין דורשין בשמות והכל הולך אחר שם הברה במדינתינו. ובמדינתינו הברת שם טאבא הוא בקמץ כמו שם גאלדא וידוע דקמץ הוא מושך א' אחריו. ובפרט שיש לנו אילן גדול לסמוך כי ידוע כי הגאון מוה' זלמן ז"ל הי' גאון מובהק בהוראה והוראותיו נתקבלו בכל תפוצות ישראל ובפרט בענין כתיבות השמות יגע מאוד ועשה חיבור מיוחד ודרש וחקר וצירוף הרבה לסמוך עליו למעשה לכן דעתי שבלתי יזוז ממנו בכתיבו' השמות. אך אעפ"כ אולי הברת מדינתו הברה בענין אחר שאינו ניכר במבטא שם הא' דהיינו שאין קורין טאבא בקמץ איני אומר בזה וכל אחד יכול להכריע לפי הברת מדינתו

ובנידון כתיבות שם גנעסא זה השם אינו שכיח כ"כ וחקרתי אצל אנשים האיך הברת מדינה זו ואמרו שהברת מדינה זו הוא בשי"ן. לכן יש לכתוב בשין. הגם דנראה דשם גנעסא הוא מלשון גנוסיא ובפי' רש"י בחומש יום הולדת את פרעה יום גנוסיא הי' כמו שכתב בשו"ת בית אפרים סי' ק"ג. אמנם כבר כתבתי דאין דורשין בשמות וכמו שכתבו האחרונים ז"ל דהכל תלוי בשם המבטא ולענין אם יש לכתוב ביוד קודם הא' לבסוף תלוי במבטא המדינה וכמו שכתוב בשו"ת בית אפרים סי' ק"ג ועיין בשו"ת בית אפרים סי' צ"ד כיוצא בזה בכתיבת שם פעסיא חסיא וכפי הנראה הברת מדינה זו בלא יוד ואין מדחיקין השי"ן בחיריק לכן יש לכתוב שם גנעשא הכי. והיינו בלא יו"ד אחר השי"ן כנלע"ד. ידידו דו"ש יעקב מאיר פאדווא: סימן יח להרב המאוה"ג החו"ב המפורסם מוה' דוב בער נ"י הרב דק"ק טערעספאלי יצ"ו

המקרה שקרה במחניכם ואחר כל הג"ע שהוגבה ברבני' דממנם כך הוא אירע סמוך לקהלתנו איש אחד ושמו ר' יודל הלך בלילה מקהלתינו לק"ק בריסק בדרך עקלתון והדרך הוא בין הרים גדולים ונאבד איש