תשובות מהרי"ם כה

הכי הוא שיצחק ריש גלותא אחד הי' דר בקורטבא והוא בר אחתי' דרב ביבי וכששלחו משם יצחק ריש גלותא הוה קא אזיל מקורטבא לאספמי' וודאי העידו שאותו יוצא מקורטבא מת לפניהם. וכשמת בא מעשה לפני חכמים אמר אביי כיון שהשיירות מצויות בקורטבא חוששין שמא אותו שמת ממקו' אחר שממנין בו ריש גלותא בא לקורטבא וזה בר אחתי' דרב ביבי וזה שם הי' בן עיר הלך למקום אחר כשם שחוששין בגט במקום שהשיירות מצויות. ורבא אמר כיון שהעדים מעידים שיצא מקרטובא וכאן הי' אדם אחד ששמו כן אמרינן כאן נמצא וכאן הי' ולא חיישינן שמא פנה זה והלך לו למדה"י ואחר בא לכאן. ולא שנינו בגיטין אלא במביא גט ממדה"י ואבד ממנו שכיון שבא ממדה"י ושלא במקומו מצינו אותו אע"פ שכתבו בשוירי מתא חוששין לשתי שוירי וכשאתה אומר משוירי של זה בא לכאן. אני אומר לא בא אלא משווירי האחר. אבל הכא לא אמרינן האי אזיל לעלמא והאי אחרינא הוא וכו' עכ"ל. וכעין זה הוא סברת המבי"ט ז"ל. עכ"פ שיצאה אשה זו מחזקת איסורא דאורייתא כיון דנודע לנו בוודאי שזה האיש שנאבד עבר במקום ההוא ולא נמצא כעת אתנו אמרינן כאן נמצא וכאן הי'. דזה הוא האיש שנהרג הוא האיש שנאבד מאתנו. והרווחנו בזה הרבה דאין אנו צריכין לומר דהך דינא דהמבי"ט תלי' בפלוגת' דרבי ורשב"ג בפ"ק דפסחים בקבר שנמצא דרבי סובר דאמרינן הוא קבר שנאבד ורשב"ג סובר דתבדוק כל השדה. הן אמת דרוב ראשונים פסקו כרבי אמנם הטור א"ח סי' תל"ט נראה דעתו דפסק כרשב"ג כמו שבארו האחרונים ז"ל. ועיין בתשובת נב"י קמא סי' מ"ו בחלק א"ע. ולפמ"ש דין דהמבי"ט הוא אליבא דכ"ע דאפשר דרשב"ג ג"כ מודה לזה. דהכא יותר תלינין דזה הוא האיש שנאבד הוא ההרוג שנמצא דיש הוכחה. דאם איתא שהוא חי הי' בא לפנינו כיון דנודע מקומו ועכשיו נאבד ואם איתא דהי' חי הי' חוזר למקומו שדר שם ולכ"ע תלינין דזה הוא האיש שנהרג. וכיון דלדעת המבי"ט יצאה אשה זו מחזקת איסורא דאורייתא נצדד מה שיש לנו למצוא התירים עפ"י הג"ע שזכרנו למעלה. הנה בגב"ע נמצא הרבה טב"ע בבגדים שנמצא עליו. וידוע מחלוקת הפוסקים.. אי הלכתא דחוששין לשאלה או לא ואף שמע"ל הביא דרבינו אלי' ז"ל הכריע בש"ע א"ע סי' י"ז דאין חוששין לשאלה וגם הש"ך בח"מ סי' ס"ה הכריע כהפוסקים דלא חיישינן לשאלה. אעפ"כ הרי חזינין דגדולי האחרונים לא סמכו ע"ז. והנ"ב כתב בתשובת א"ע סי' ל"ז כי מעולם לא התרתי ע"פ כלים לחוד ולא עוד אף שנמצא בהבגדי' כלים דלא מושלי אינשי כמו ארבעה כנפות דכתבו קצת האחרונים הובא בש"ת בית אפרים דלא מושלי אינשי כמו כיס וארנקי דמבואר בש"ס דלא מושלי אינשי מ"מ חוששין האחרונים ז"ל לדעת הב"י בתשובה דאפילו בכלים דלא מושלי אינשי חיישינן לשאלה. וביאר הב"ש בא"ע סי' י"ז דעתו דהא דמבוא' בש"ס דלא חיישנין לשאלה בכלים אלו היינו דהש"ס אזיל אי סמנים דאורייתא ולא בענין סימן מובהק רק סימן אמצעי מועיל אז מועיל הך סברא דכיס וארנקי לא מושלי אינשי עכ"פ לעשותו סימן אמצעי. אבל למאי דקיימ"ל סימנים דרבנן ובעינין סימן מובהק ביותר אז בכלים אלו ליכא מיהת ס"מ ביותר כי אע"פ דלא שכיחא להשאיל כלים אלו מ"מ לפעמים משאיל אותם וליכא סימן מובהק ביותר

אמנם כיון שיצאה אשה זו מחזקת איסור דאורייתא רק חששא דרבנן שוב שפיר סמכינן על הך סברא בכלים דלא מושלי אינשי אף לדעת הב"י בתשובה וכמו שביאר אא"ז ז"ל בתשובה שנדפס בסוף ספרי בקונטרס עץ אבות סי' ח'. וטעמא דידי' דהא עכ"פ בכלים דלא מושלי אינשי. מועיל לעשותו סימן אמצעי כדמוכח בש"ס בהדיא והרבה מהאחרונים פסקו נהי דקימ"ל סימן דרבנן ובעינין בהיתר א"א סימן מובהק היינו באיסורא דאורייתא אבל היכא דיצאה אשה מחזקת איסורא דאורייתא רק חששא דרבנן איכא עלה סמכינין על סימן אמצעי. וה"נ כיון דעכ"פ הוי סימן אמצעי מועיל היכא דאיכא עלה רק חששא דרבנן

ומה שתמה מע"ל על ביאורי הגאון בא"ע סי' י"ז ס"ק פ"ג שנראה מלשונו שהבין כוונת התוס' ביבמות דף ק"כ ע"ב ד"ה כליו דחיישינן לשאלה וכו' בסוף דבריהם שכתבו אבל קשה היכא מפקינין מקרא דמהדרי חמור בסמני אוכף וכו'. דנראה מדבריו שהבין כוונת התוס' דהתוס' נשארו בקשיא ולא כן כוונת התוס' דכוונת התוס'. אחר שחידשו דמה"ת הוא דחיישינן לשאלה אבל מדרבנן לא חיישינן לשאלה כתבו דזה קשיא לי' להגמרא חמור בסימני אוכף היכא מהדרינין היינו כיון דמה"ת חיישינן לשאלה ופשוט דזה כוונת התוס'. וכן אני רגיל לפרש תמיד כן כוונת התוס'. וכן מצאתי במהרש"ל דמפרש כן כוונת התוס'. נחזור לענינינו דיש לנו היתר אחד עפ"י סימני' וטב"ע הבגדים שהכירו אשתו וגם שארי אנשים בט"ע. וכמבואר בהג"ע שזכרנו למעל'. וגם יש בזה בגדים דלא מושלי אינשי כמו ארבע כנפות וגם מכנסיים נרא' מסברא דהוי מכלים דלא מושלי אינשי כמו שכתב בשו"ת בית אפרים בשם הגאון מבראד. אמת שיש לי לפקפק על סברת האחרונים ז"ל מה דכתבו בארבע כנפות ומכנסיים דלא מושלי. נהי דאין דרך ב"א לילך בלא ארבעה כנפות ובלא מכנסיים מ"מ אפשר שיש לו מכנסיים אחרים או ארבע' כנפות אחר בשלמא מה דקאמר הש"ס כיס וארנקי לא מושלי אינשי היינו מצד עצם הדבר משום דמנחשי וכדקאמר הש"ס או גבי אוכף קאמר הש"ס דמסקב לי' לחמרא א"כ עצם הדבר אין בשאלה. משא"כ אלו הכלים דאינו בשאל' כיון שהאדם צריך להם ואין דרך להיות בלא ד' כנפות ובלא מכנסיים. מ"מ אפשר שהי' לו אחרים ושאל אותם שהי' מכבר עליהם. אמנם נראה דבנידן דידן אין חששא בזה כלל כי ידוע שהי' איש עני לבקש טרפו וגם ראה אותו שנשא על כתפו דעם וופעצע און דעם פלאשץ כמבואר בג"ע אות ב'. הרי חזינין דלא הי' לו מכנסיים אחרים וד"כ אחר. א"כ שוב שפיר יש לסמוך על הסברא דכלים אלו לא מושלי אינשי

ועתה נדבר מה שיש לנו התיר עוד מצד שהכיר בט"ע כל פרצופו וכמבואר בג"ע האחרון שהוגבה פני כבודו הרמה. כי הנה אף שלא הי' ניכר פרצוף פנים וחוטמו וגם כל גופו כמעט כלה. אעפ"כ העיד העד שהכירו בט"ע אחר שהפכו ומצא הלחי שמושכב עלי' היתה בשלימות רק הבשר הי' משונה והעיד שהכירו בט"ע ובזה יש ג"כ יסוד גדול להתיר הוא דעת ר"ת שהביאו התוס' בסוף יבמות וכל הראשונים ז"ל ומפני שדברי הר"ת כתבו עליו פירושים. ע"כ אעתיק מה שהבאתי בזה בספרי בשם בעל שב שמעתא. [הוא חיבור על הנ"י שחנני ד' ויזכיני להוציאו בקרב לאורה]. ועיין בס' שב שמעתא ז' פ' י"ד מה שכתב לפרש כוונת התוס' בזה היות כי לא נודע לאחרונים ז"ל מבוא שעריו דבתשובת מיימיני הביא דברי ר"ת ועלה כתב וכ"כ בה"ג ולא הביא מקומו של בה"ג אשר אליהם נשענים דברי ר"ת ולכן נלאו האחרוני' לעמוד בזה על כוונה אמיתות בדברי ר"ת והרב בעל ש"ש כתב דיגע ומצא בדברי בה"ג אשר עליהם דברי ר"ת נשענים והיינו דכתב בה"ג לגבי אשה אחמירו' רבנן עד דאמרי סימני פדחתו וחוטמו ושאר סימנים שלו. ומדכתב בה"ג סימנים פדחתו וחוטמו ושאר סימנים שלו מוכח דמפרש משנתינו כולה דאין מעידין אלא על פרצוף וחוטם דלאו

בטב"ע מיירי אלא בסימנים פדחתו וחוטמו ומשום דכל שמצייר בסימנים כל פרצופו ופדחתו וחוטמו זה הוי כמו