תשובות מהרי"ם כד

איז גמיש ער זוארום ער האט איהם גיקענט גם הגיד לפנינו ר"מ הנ"ל אז נאך דעס אז מען האט גיפונען הנהרג הנ"ל האט איהם דער ציילט ר' יהושע בר' יעקב איינבינדער וואש זוגתו של ר' יהושע הנ"ל איז שני בשני עם האשה הנ"ל. אז ער האט גידאווענט תפלת שחרית ביום ה' עשרה ימים לחדש ניסן במלון פאלישע שהוא קרעצעם הראשונה שמק"ק סמאלעוויטץ לבאריסאוב. ובאמצע התפילה ראה דרך חלון דהקרעצם הנ"ל את ר' מרדכי בעל האשה הנ"ל כשהוא הולך לצד באריסאוו ולא רצה להפסיק באמצע תפילתו ורמז לו דרך החלון שיבוא להקרעצעם. און ער יהאס גיטראגין על הפלייצע דעם זופעצע און דעם פלאשץ. אחר זה בין איך גיפארין מיט ר' יהושוע הנ"ל סמוך למקום הנהרג האט זיך ר' יהושוע הנ"ל דערמאנט אז בעת ער איז גיפארין אחר תפילתו הנ"ל ממלון פאלישע הנ"ל למלון זאדין האט איהם גידוכט סמוך למקום הנ"ל גלייך וויא איינער שרייט אין רופט זיין נאמען יהושוע האט ער זיך ארום גיקוקט ואין איש איו ער ווייטער אוותק גיפארין לדרכו כל הנ"ל הגיד לפנינו ב"ס כדת יום הנ"ל נאו' יהושוע נאו' חיים משה נאו' דוד

ג' במותב תלתא כחדא הווינא ואתא לקדמנא ה"ה מוה' יהושע במוה' יעקב והעיד לפנינו בתו"ע באליונ"ע בזה"ל. איך האב גיד אווענט תפלת שחרית ביום ה' שקודם שבת הגדול העבר במלון פאלישע ובאמצע התפילה האב איך גיעפונט דיא טירזעהן אוף דיא פורין האב איך גיזעהן את ש"ב המנוח מהו' מרדכי במוה' משה איז גיגאנגען פאר באיי הקרעצעם דמלון הנ"ל לצד באריסאוב ומחמת איך בין גיועוין באמצע תפילה לא יכולתי להפסיק לקרוא אותו. ואחר משך זמן, שנמצא נהרג הנ"ל נזכרתי אז בעת איך בין גיפארין ומפאלישע למלון זאדין נדמה לי כמו קול קורא אלי בשמי ולא שמתי אז אל הדבר. ואיני יודע אפשר הי' קרוב למקום שנמצא הנהרג הנ"ל. כל הנ"ל העיד לפנינו בי תלתא הח"מ ר' יהושוע הנ"ל בתו"ע כדת ולראי' באנו עה"ח יום ב' ך"ב מנחם אב תר"א לפ"ק נאו' יהושוע נאו' חיים משה ונאו' דוד

ד' עוד הוגבה עדות לפני ב"ת דק"ק ראקוב בזה"ל בא לפנינו מוה' שמעון ממחנינו ואמר לפנינו בת"ע באליונ"ע בזה"ל ר' מרדכי מיראצניק האט באי מיר גיקופט פלאציינקע על מכנסיי' און דיא חתי' קטנה איז גיויש פון דיא זעלביקע פלאציינקע וואש ער האט באי מיר גיקופס על המכנסיים. והחייט שתפר אותם אינו פה וכעת והעיד לפנינו בת"ע חייט אחר בזה"ל איך האב גיזעהן בעת ער האט גיטראגין דיא מכנסיים איז ממש בלי שום שינוי כלל פון דיא חתי' קטנה גם הבני בית של החייט הנ"ל שתפר אותם אמרו שבוודאי החתיכה קטנה מן המכנסיים שתפר בביתו. גם העיד לפנינו איש כשר ונאמן שבעת שהלך ר' מרדכי לביתו היינו לבאריסאוב נסע הוא לק"ק מינסק ופגע את ר' מרדכי בדרך ולקח אותו על עגלה שלו וראה מלובש במכנסיים מראה ראבע כמו החתי' קטנה ממש כ"ז הגיד לפנינו בת"ע כד"ת

שוב אחרי דנא אמרתי אני עם לבי אגבה אני בעצמי העדות ע"ז קראתי להעד ר' צבי בר' ארי' המוזכר בגב"ע סי' א'. אמרתי לו בזה"ל העדות שלך שהעדת בשנת תר"א יש לפקפק בה מחמת שאמרת שהכרת אותו ע"י שערותיו וגידול שלו ועדות כזה אינו מועיל. אולי תוכל להעיד שהכרת אותו הטיב בט"ע התבונן בעצמך וקח ענין הזה על אבדת בינתך אם תוכל להעיד על זה אמור ואם לא אל תעיד. רק דברים ברורים. השיב לנו בזה"ל אז איך האב גינומען דעם הרוג בשנת תר"א העבר האב איך איהם דער קענט בט"ע אז דאשיאיז מרדכי בן משה ואשתו היא הינדע שדר בכפר סמוך לפה נאר ווייל מען האט מיר אז בשנת תר"א ניט גיפרעגט על ט"ע מפני זה לא הגדתי אז מן ט"ע רק הגדתי שהכרתי אז ע"י שערותיו. אבל עכשיו אני אומר בוודאי שבט"ע אני מכירו שזהו מרדכי הנ"ל שהיתי רגיל עמו תמיד. גם דיא סימנים מן השערות שהגדתי אז הי' כדי לחזק הכרתי שהכרתיו כ"ז העיד לפנינו בי תלתא ביום ג' ך"ד טבת תר"ג. שאלנוהו עוד עכ"פ איך הכרת אותו בט"ע ובמה הכרת אותו אז. השיב שמתחלה כשמצאוהו מושכב על צידו הלחי שהי' על האויר והגלוי הי' נשרף וכלה אז לא הכרתיו ואך כשהפכתי ומצאתי הלחי שהי' מושכב עלי' היא היתה שלימה רק הבשר הי' משונה וע"ז הכרתיו שהוא הוא. מצורף לזה ג"כ הפיאה הי' בשלימות עכ"ז קען איך שווערין בנק"ח

שוב העיד לפנינו ב"ת יום הנ"ל כדת בן אחותו של ההרוג הנ"ל ר' בער בר' חיים שהוא מצאו הראשון ואמר בזה"ל איך האב איהם דער קענט בטב"ע שהוא הוא דודי ר' מרדכי בן משה שאלנוהו ג"כ איך ובמה הכרתו. השיב ג"כ כנ"ל און איך וועל שווערין בנק"ח אז דאש איז גוויש ר' מרדכי הנ"ל

שוב העיד לפנינו בי תלתא ר' נטע בר' ישכר בער המוזכר בג"ע דסי' א' איך שהוא ישבע בנק"ח שזה ההרוג הנמצא אז הוא מרדכי ואשתו הינדא והכירו אז בטב"ע אך לפי שאז לא שאלוהו ב"ת על טב"ע ע"כ לא הגיד אז מטב"ע אבל לפי הכרה שהי' מכיר הטיב מלפנים את מרדכי הנ"ל והי' רגיל עמו תמיד. הוא אומר בטח שהי' לו בו אז טב"ע על ההרוג הלזה שהוא מרדכי מכפר סמוך לפה שאשתו נקראת הינדא כ"ז העיד לפנינו בי תלתא ר"נ כנ"ל יום ב' א' שבט תר"ג לפ"ק באריסאוב יצ"ו ע"כ גוף השאלה עם הג"ע: וזה התשובה שהשבתי

הנה עפ"י העדות הנ"ל יש כמה גימגומין וכמה עיקולי ופישורי. אך נעיין אם אשה זו יצאה מחזקת איסור א"א דאורייתא ושוב נוכל לסמוך ולהתיר ולגבב קולות להתירה לכתחילה ולא אאריך בפלפול כי ידוע בענינים אלו אם באנו לכתוב אין מספיקים ובפרט שכבר הארכתי ת"ל בענינים אלו בספרי ח"ב בסי' א' בדיני עגונות וכמה טרדות רבו למאוד ואין דעתי צלולה רק ללקט אורות מדברי הפוסקים המפורסמים אשר ב"י נשען עליהם הנה בק"ע בקיצור תשובת מבי"ט מביא אם נאבד יהודי בדרך שהלך ממקום פלוני למקום אחר. ואח"כ. באותו הדרך נמצא הרוג מדאורייתא תלינן שזה הוא שנאבד. דאם איתא שהנאבד ניצול. היו נודע מקומו וע"כ אם נשאת לא תצא. יותר מן הנטבע במים שאל"ס דהתם איכא למימר שהים פלטו לאי רחוק. וא"כ מאמר שיצאנו מסכנת איסור דאורייתא. דאזלינן בתר רובא דאורייתא וכו'. ולכאור' צ"ע אדרב' אמאי לא ניזיל בתר רובא דעלמ' דכה"ג פריך הש"ס בפרק לא יחפור למאן דאמר רוב וקרוב הולכין אחרי הרוב אמאי מביאין עגלה ערופה עיר הקרובה וליזול בתר רובא דעלמא ומשני ביושב' בין ההרים. אמנם במקום מעבר לרבים נראה לכאורה דאדרבה רובא דעלמא מסייע דנימא דלא זה האיש ההרוג וצ"ל דסברת המבי"ט דשאני הכא כיון דהנאבד נודע מקומו מאיזה מקום הוא וכעת אינו בנמצא כלל. ועל אחרים לא נמצא לפנינו ספק שמא נאבד יותר תלינן דבוודאי זה ההרוג הוא האיש אשר נאבד מאתנו ולא נמצא במקומו כלל מאחר שעל אחרים אין אנו דנין ואינו בספק אם נאבד אחר. ולא דמי כלל לההיא דפרק לא יחפור דשם הספק הוא שקול אם זה האיש אשר ממקום קרוב הרגו או איש אחר מרובא דעלמא וע"ז פריך הש"ס כיון דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב ניזול בתר רובא דעלמא. וכעין זה נראה סברת הרמב"ן ביבמות בפרק האשה שלום בסוגי' דתרי יצחק. וכתב הרמב"ן במלחמות והנמ"י שם לפרש דעובדא