תשובות מהרי"ם כג

לעשות כמו שירצו ובגמרא מפרש מאי פליגי להכי קשיא דרבנן אדרבנן כיון דלא חייש להרהור, הי' לנו לנוולה משום יווסר וקשה טובא מאי פריך כיון דהרשות ביד סנהדרין לעשות כמו שירצו חיישי להרהורא בשלמא גבי סוטה לא רצה לבטל גזה"כ מכח הרהורא משא"כ גבי סקילה דליכא גזירת הכתוב חיישי להרהורא. א"ו צ"ל דה"פ דהש"ס פשיט להו דבוודאי גם רבנן לא יפלגו בסברא זו על ר"י דבוודאי במקום דאיכא למיחוש לעבירה ח"ו בוודאי היינו מבטלים גזה"כ דהכח ביד חכמים לבטל מ"ע במקום דאיכא למיחוש לעבירה אלא וודאי צ"ל דרבנן סברי דלא חיישינן להרהר עבירה כלל א"כ גבי סקילה הי' לסקלה ערום משום יווסר א"כ מוכרח סברא זו גם לרבנן במקום דאיכא למיחוש להירהור עבירה הי' חכמים מבטלים גזרת הכתוב רק דסברי בזה דלא שייך הירהור והטעם צ"ל דרבנן סברי דלפי שעה לא חיישינן להרהורא עבירה. ולכאורה הי' מקום לומר דפליגי ר"י ורבנן אי חיישינן להרהור עבירה אזלא בפלוגתא דאבא שאול ורבנן בקדושין דף פ' ע"ב דאבא שאול סובר דיכול לקבור איש אחד ושתי נשים דבשעת אנינות תבר יצרו ורבנן סברי אפילו בשעת אנינות של אדם יצרו מתגבר עליו ולפ"ז י"ל דר"י סובר כרבנן דאפילו בשעת אנינות מתגבר יצרו. ורבנן סברי כאבא שאול דבשעת אנינות תברי' יצרי' והכא הוי אנינות הן לענין סקילה והן לענין סוטה אף דאפשר דתצא זכאי מ"מ מקלקלת הוא ואמרינן הרואה סוטה בקילקולה יזיר עצמו מן היין. אך זה אינו דהא קיימ"ל בקדושין שם כרבנן דאבא שאול. וכאן קיי"ל כרבנן דר"י א"ו צ"ל הטעם דרבנן דלא חיישי להרהורא לפי שעה וכעין זו כתבו התוס' בסוטה דף י"ט ע"א ד"ה וכהן וכו' לענין תנופה דאין יצה"ר מצוי לפ"ש ע"ש אבל בנידון זה לישב כל הימים בלא אשה בוודאי איכא הירהורא עבירה ח"ו בוודאי מבטלינין תקנת רגמ"ה עבור זה ולא תיקון כלל דהא כבר הוכחנו בבירור הן לר"י הן לרבנן הי' מבטלין גזרת הכתוב מכח דאיכא למיחוש להרהור עבירה. ומדי עברו בענין הנ"ל לא אמנע מלהודיעו מה דקשיא לי טובא על דברי התוס' ד"ה ויתגרו בה פרחי כהונה והקשה שם התוס' כיון דלאו חובה הוא לאנשים לראותה יטלו סדין של בוץ בינה ובין האנשים ויסתור שערה כדאמר קרא. ואי משום כהן המשקה אותה יהפוך פניו לצד אחר והכי תניא בספרי בהדיא ופרע את ראש האשה סדין של בוץ פורס בינו לבין העם כהן פונה לאחוריו ופורעה כדי לקיים מצות פריעה ולר"י נמי נעשה כן. וי"ל לר"י אם הי' פורסין סדין בינה לבין האנשים לא הי' ניוול כ"כ בפני הנשים כמו באנשים שאין בושה מפני חברתה ולא יווסרו עכ"ל וקשה טובא דמשמע מלשונם דר"י לא סבר ההוא דספרי אבל רבנן סברי באמת ההוא דספרי א"כ מאי פריך הש"ס דרבנן אדרבנן לא קשיא דהא י"ל טעמא דרבנן דסברי דחיישי להירהורא רק גבי סוטה איכא תקנתא דספרי דלא שייך כן גבי סקילה. א"ו צ"ל דהש"ס פליג על הך דספרי דלא עבדינין הך תקנתא כלל ולהכי פריך הש"ס שפיר דרבנן אדרבנן. וזה נ"ל ברור כוונת הרמב"ם בפ"ג מה' סוטה הי"א וז"ל ואח"כ כהן אחד בא אלי' מכהני העזרה ואוחז בבגדים מכנגד פניו וקורעם עד שהוא מגלה את לבה ומגלה שערה וסותר מחלפת ראשה כדי לנוולה וכו' והנה דברי הרמב"ם הם מבוארים במשנה כמו שכתב הכ"מ שם רק מה דדייק הרמב"ם מכנגד פניו לא הוזכר במשנה רק הרמב"ם הוסיף זאת מדעתו הרחבה ולא ראיתי כעת מי שהעיר בזה. ונראה בדור דכוונת הרמבם להשמיענו דלא כספרי דקתני שם כהן פונה לאחוריו ופורעה אלא דמצות פריעה הוא כנגד פניו. והי' לו להרמב"ם הכרח ברור מש"ס דילן דפליג על הספרי. דאי לא"ה לא הוי מקשה הש"ס מידי דרבנן אדרבנן. זה נראה לי ברור בלשון הרמב"ם ויצא לנו מזה מה שיש לצדד בענין זה. חדא דגזירת רגמ"ה להרבה פוסקים כבר כלה וגם שיטת הרבה פוסקים דבמקום מצות פ"ו לא גזר. וגם במקום דאיכא למיחוש לקלקול עבירה לא גזר רגמ"ה וביותר לפי מה שכתב כת"ר דמן הנמנע דהאשה תבוא אליו בחזרה וגם הוא אלי' כחוק נימוסי אדונינו הקיר"ה א"כ בוודאי לאו בת גירושין היא ובפרט ע"י היתר ק' רבנים. רק כבר כתבתי שאין רצוני לצרף דעתי בזה רק למען כבודו פניתי מעט לעיין בזה הגם דטרידנא טובא והנני מזהיר לבל יתחיל בבקשת ההיתר בטרם ישיג רשיון על זה מהממשלה יר"ה וד' יאריך ימיו בטוב כאוות נפשו ונפש ידידו דוש"ת יעקב מאיר בהרב מוה' חיים ז"ל פאדווא: סימן יז בתקנות עגונות להרב המאו"הג החו"ב המפורסם מ' אלחנן נ"י רב דק"ק באדיסוב יצ"ו וזה תוכן השאלה עם הג"ע הבא לכאן מהרב הנ"ל וז"ל

עובדא הוי פ"ק איש מפה בשמו מרדכי מעראטצניק הלך לבקש טרפו לק"ק ראקוב ששם קרוביו. והי' שם משך. ואחר פורים דשנת תר"א הלך על חג הפסח לביתו לפה ועבר סאמאלעוויטץ ועבר כפר פאלישע שהוא אחרי העיר סאמאלעוויטץ הנ"ל לצד באריסוב. ובדרך הלוכו מכפר לא הגיע לכפר של אחריו עד שנהרג שמה. אשתו לא ידעה מזה כלל. סברה שהוא בראקוב עדיין. קרוביו בראקוב דימו שהוא אצל אשתו. אחר פסח שלחו קרוביו דראקוב אליו מכתב שיבוא לראקוב. ואז הגיע המכתב לאשתו לפה. השיבה להם שלא בא כלל על חג הפסח לפה. אח"כ התחילו לחפש ונמצא הנהרג בחדש סיון ביער שאחר כפר פאלישע לצד באריסוב. והוגבה אז אותן הד' ג"ע מהרב ומורי הוראו' המועתקים בזה"ל והן הנה

א' ביום א' בבוקר מצאנו אותו היינו הנהרג מרדכי. אני והישיש ר' איסר ור' צבי ב"ר יודה ומצאנו את ההרוג מרדכי בן משה. ולא היו לו ניכר לא פ"פ וחוטמו. כי נשרף עליו ע"י שהבעירו המקום לנקות לזריעה. בשר החוט' והפנים וגם בטנו נשרף ונכלה כבר בשריפה ובתולעים. גם לבו נשרף והריאה והחזה וכל האברים הפנימים והעצמות והבשר המכסים את הלב והחזה הכל נשרפו נאר דאש איז בוודאי ער נאך דיא האר נאך באי איהם איז גיוועזין געלע האר בזקנו ובשער ראשו וכל גופו כן הי' וכן נמצא גם האב איך איהם דער קענט נאך זיין דמות נאך וויא ער איז גויעזין אקליינר אין גאר זיין דמות. אין מען בדארף דרינען גאר ניט ריידן אז דאש איז ער. בזה"ל העיד לפנינו ר' נתן נטע ב"ר ישכר בער כד"ת. אח"ז בא ר' צבי ב"ר יודא והעיד ג"כ כנ"ל בזה"ל נאך זיין גידול נאך דיא אברים דיא גרייס אין דיא גרעב איז ער באי מיר איז אוודאי ער פיל מענטצין האבין גיזאגט דאש איז ער כל הנ"ל העידו לפנינו מורי הוראו' ז"ל כדת היום יום ד' ח"י תמוז תר"א נאו' יהושיע נא' חיים ונאו' דוד

ב. ביום הנ"ל בא לפנינו ר' משה ב"ר יצחק. ואמר איך בין ביום א' הנ"ל בשעה שמצאו ההרוג ביער לצד ימין הדרך כשנוסעים ממלון זאדין לפאלישע ששה ווערסטיג גיפיילט אין הייבט זיך אן דער זיבעטר. וגם החצר יעלאוויטץ שהוא לשמאל הדרך הנ"ל פונקט אנט קייגין. אין איך האב איהם דער קענט נאך דעם גידול פון זיין פיאות און פון דיא האר און נאך מיין דעה איז גוויש ער. און נאך איינער איז גיוועזין ר' אליעזר האט יענר אויך גיזאט אז עס