תשובות מהרי"ם כב

נאמנת ואין כוונת הר"ן לחלק בין היכא שנאמנת מה"ת או מדרבנן כמו שהבין מעכת"ה אלא עיקר כוונת הר"ן לחלק היכא שהאמינה לאשה הן מה"ת או דרבנן רצו להאמינה הרי היא כשנים ושוב אין יכול אחר להכחישה אבל הכא חז"ל לא רצו להאמינ' לגמרי אלא מצד דא"א בענין אחר וכל היכא שמכחישה אינ' נאמנת זה כוונת הר"ן בל"ס וסרה דברי מע"ל

מה שהקשה מע"ל בענין ווסתות דאורייתא ואם עברה זמן הווסת ולא בדקה ה"ה טמאה רק כשבדקה בשעת הווסת ואמאי תהי' נאמנת לומר שלא ראתה בשעת הווסת הא זה נגד חזק' וע"א אינו נאמן נגד חזק' ולדעתי י"ל דכל סדר הווסתו' היא בעצמ' יודעת ולא זולת' א"כ יש לה מיגו דאי בעי אמרה דלא הגיע שעת הווסתות. ואם נודע לבעל מקודם שהגי' שעת הווסתו' אפשר דא"נ למ"ד ווסתות דאוריית' מה"ת לומר שבדקה בשעת הווסתות ומצאה טהורה

ומה שהאריך במ"ש בסי' קכ"ז אות י"ז בביאור דברי הר"ן גבי נאמנות חי' לומר וכו'. והאריך מע"ל דפסול ממזרת לא הוי דבר שבערוה. הנה כל ראיות מע"ל יש לדחות' וכאשר הרגיש מע"ל בעצמו. אך ראה זה מצאתי כעת שנדפ' תשוב' מאור הגול' רבינו עקיב' ז"ל וראיתי בתשובותיו סי' קכ"ד קכ"ה והגאון בעל ח"ד ז"ל כתב דזה לא הוי דבר שבערוה. אמנם באמת לענין דברי הר"ן שעסקנו בזה אין אנו צריכין לזה אף אם נימא דפסול ממזרת לא הוי דבר שבערוה מ"מ הא וודאי לענין פסול יוחסין בעינן ב' עדים כמבואר בש"ס כתובות פרק הא"ש ובא"ע סי' ב' ויהי' הטעם מאיזהו שיהי' דמעלה עשו ביוחסין ועכ"פ א"ש דברי הר"ן בקדושין הנ"ל שוב ראיתי להפ"י בקדושין בסוגיא דחי' כתב כן אלא דהמעיין שם משמע להדיא דס"ל דפסול ממזרת הוי דבר שבערוה ובאמת פרט עמוק הוא וכעת אי אפשר לעיין בזה הטיב

עתה אשיב לו על האיגרת הקודם במ"ש בסי' א' להוכיח דע"א נאמן נגד הרוב מה שנסתפק בעל פ"מ ז"ל מדברי התוס' בריש חולין ע"ב ד"ה דליתא קמן אע"ג דעזרה ר"ה מ"מ רוב פעמים אינו יכול ליזהר ואעפ"כ מועיל באומר ברי לי הרי דע"א נגד הרוב ומעלתו דותה די"ל דע"א ורוב שוים א"כ הכא נשאר ספק טומא' בר"ה משא"כ בהך דפ"מ נשאר ספק איסורא לחומרא ידידי כי הגם אמר דבר שכלי אין זה אמת דהיכא מצינו נאמנות לחצאין ואם נאמן נאמן בין להקל ובין להחמיר ואם לא לא

ועמ"ש בח"ב סי' י"ט אות ג' בהמשך דברי רבא דקאמר ל"ת ר"י לא אזיל כלל בתר חזקת הגוף וכו' ומעלתו תמה ע"ז דהא דר"י לא אזיל בתר חזקת הגוף היינו היכא דאיכא חזקת פנוי' נגדו ובסיפא בלא"ה ליכא חזקת פנוי' דהא בלא"ה צריכה גט לק"מ דרבא לשיטתו בסוגי' דלעיל דף ע"ג ע"ב דמסיק רבא האי תנא ספוקי מספק'. לי' גבי ממונא לקולא גבי איסורא לחומרא א"כ הכא דנפקותא לענין ממונא י"ל דבאמת קפיד ומדינא א"צ גט כלל ושוב איכא חזקת פנוי' לסייע כאן נמצא וכ"ה שוב יש כח חזקת ממון לבדו לסייע הך חזקה דאין אדם מפייס במומין לגרע הך החזקה דאין אדם שותה. והי' זה שלום ידידו יעקב מאיר: סימן טז א' י"א אדר תקצ"ט קארלין ליד"נ הרב המאוה"ג החריף ובקי בחדרי תורה ירא אלקים המפורסם מוה' אברהם נ"י רב דק"ק חארצאן בעהמ"ח ספר בית אברהם נ"י יהל נרו עד ביאת הכהן לאו"ת

מכתבו הנעים קבלתי ונקראתי ספר לדין ולהורות בדין תקנות ר"ג מאור הגולה זצללה"ה באחד שנסעה. אשתו למרחקים ועזבה את בעלה שמונה שנים והאיש הלז באבו ובקו הבריאה וגם חיישינן להרהורא אם יש בזה איסור דרגמ"ה ואם יש מקום להתיר ע"י מאה רבנים והאריך כת"ר בפילפול עצום ואסף בזה דברי האחרונים המדברים מזה ומסקנתו להתירא ע"י ק' רבני' להתיר לו אשה אחרת אהו' ידידי בגוף הענין אינו רוצה להגיד כלל דעתי הלכה למעשה בדבר שהוא רחוק מגבולי וגם מיראי הוראה אנכי והדבר אפשר להתקיים ע"י אחרים ובפרט גם כת"ר כחו גדול וכל מורה וגדול בעירו כאשר יבחין הדבר שהוא צורך שעה אזי הרשות בידו לעשות כדעתו בצירוף אליו עוד גדולי מדינתינו אמנם להיות ראיתי כי חפצו ורצונו להשעשע אתי בתורת ד' אמרתי לעשות רצון צדיק ולכתוב לו מה שעלה בדעתי בעברי בקונטרסו הנחמד. רק בתנאי ובאופן שישיג מתחלה היתר ורשיון ע"פ משפט המדינה יר"ה

בגוף תקנות מאוה"ג ז"ל לא נדע טעם ברור מזה עד שנחלקו בזה האחרונים ז"ל יש מי שאומרים שמשו' דררא דאיסורא דאורייתא תיקון פן ירבה לו נשים מה דאי אפשר למיקם בסיפוקייהו וזה איסור לדינא דש"ס עיין יבמות ס"ה ויש מי שאומרים דלאו מחמת דררא דאיסורא דאורייתא תיקנו אלא מחמת קטטה בעלמא כי אחר שתיקן שלא לגרש בע"כ הי' ירא אם יתיר לו לישא אשה על אשתו יהי' ממילא מתקוטט עמה ותהי' מוכרחת לקבל גיטה בע"כ ולכן תיקן שלא לישא אשה על אשתו ועל זה הטעם קשה קצת דהא רוב הפוסקים כתבו דתקנות רבינו ז"ל לא היתה רק עד כלות אלף החמישי. שלא לישא אשה על אשתו עד שהוקבע כן בש"ע אה"ע סי' א' להלכה ותקנות ר"ג שלא לגרש בע"כ היתה עולמית כדמשמע מדברי כל הפוסקים וכן כתב בהדיא בתשובת נ"ב קמא בחלק אה"ע סי' א' א"כ קשה לטעם זה דהא בהא תלי' ושני התקנות מקושרים זה בזה והנה בעל נ"ב ז"ל במ"ת חלק א"ע סי' וא"ו כתב עוד סברא אף לדעת הסוברים דרגמ"ה תיקן אפילו במקום מצוה היינו כגון שיש לו אש' רק שהה עשר שנים ולא ילדה דעכ"פ ניצול מהירהור עבירה רק שלא קיים מצוות פו"ר אבל היכא דלית לי' אשה כלל כגון בנידן זה שישב בלא אשה כמה שנים ומי שהוא בלא אשה נכשל פעמים בהירהורי עבירה ולאו כ"ע כרב ספרא דהוי רווק הדר בכרך ובזה לא תיקן ונלענ"ד דיסוד ברור לסברא זו מסוגי' דסוטה דף ח' דקאמר ר"י אם הי' לבה נאה לא הי' מגלהו ואם הי' שערה נאה לא הי' סותר וקאמר הש"ס הטעם דר"י חייש להירהורא וכתבו התוס' ד"ה אם הי' לבה נאה אע"ג דגזירות הכתוב הוא שב ואל תעשה לאו מעקר הוא כדאיתא פרק האשה רבה הרי אף דהוא גזרת הכתוב ופרע את ראש האשה מ"מ במקום דאיכא למיחוש לעבירה להרהר מבטלינין גזירות הכתוב ואם נימא דרגמ"ה גזר אפילו במקום מצוה היינו משום דהוא כעין גזירת חכמי הש"ס שהי' בידם כח לבטל מ"ע מה"ת במקום שב ואל תעשה אבל לא במקום דאיכא למיחש לעבירה ח"ו דהא חזינין דמה"ט עקריני' גזרת הכתוב מכח דאיכא למיחוש להירהורא אך לכאורה זו הסברא לר"י אבל למאי דקימ"ל כרבנן דלא חיישינן להירהורא לכאורה אין מקום לראי' ואדרבא משמע להיפוך דרבנן לא רצו לעקו' גזרת הכתו' מכח דאיכ' למיחו' להרהור עבירה אך כשנעמיק היטב בהסוגיא מוכרחת סברא זאת גם לרבנן והוא דאם נימא דטעמא דרבנן דלא רצו לעקור גזרת הכתוב מכח דאיכא למיחוש להרהורא קשה טובא בסוגי' דשם דפריך שם אמר רבא דר"י אדר"י קשה דרבנן אדרבנן לא, קשיא וכתבו התוס' ד"ה האיש נסקל ערום וכו' תימא מאי קשיא דרבנן אדרבנן והא מפרש טעמ' בפר' נגמר הדין משום דכתי' אותו ולא כסותו ואין אותה בלא כסותה א"כ למה הי' לנו לנוולה מאחר שהכתוב אומר שלא לנוולה ותירצו דבין לר"י ובין לרבנן דאותו לא בא למעט אלא על הכסות שלו הלכך לרבנן לא שמעינין מן התורה מה דינא והרשות ביד סנהדרין