תשובות מהרי"ם יט

אמאי לא בטל ברוב. וא"ל משום דם שנתערב בדם הא משנה מפורשת דאם לא נמלך ונתן כשר והשגתי ע"ז דאין הדין כך ע"ש רק בשנתערב בדם התמצית ולא כשנתערב בדם בעלי מומין. ובארתי זאת באריכות ואכמ"ל. ועוד נלע"ד די"ל קושיית תו"ז הגאון נ"י דלהלל דס"ל פסחים קט"ו זבחים ע"ז מצוותו שיאכל הפסח על מצות ומרורים דווקא ומטעם דמצוות אין מבטלות זא"ז א"כ א"א לבטל ברוב ולאכול בהדיא מצה ומרור דיבוא החולין ויבטל המצה והמרור. משא"כ בסוגיא דפסחים לא שייך זה דכל אחד אוכל בפ"ע. וממנ"פ אם הוא פסח אוכל ג"כ מצה ומרור ואף למאי דפריך הש"ס דניתי חד כהן ולימנהו על הנך חמשה מ"מ אוכל כל אחד בפ"ע משא"כ הכא כיון דמבטל לכתחלה ברוב ע"כ יעשה באופן דאינו מוכח. א"כ דילמא יביא החולין ויבטל המצה ומרור. ועתה אבוא לדברי מע"ל במה שכתב על תירץ הגאון נ"י דמתרץ קושיתו דהוי ספק ספיקא והקשית דאם נימא דס"ס מטעם רובא הא לא ידעינין דאזלינין בתר רובא גם בתר ס"ס לא אזלינין. וע"ז תרצת דס"ס עדיף מרובא לשיטת הרשב"א בוודאי כן הוא לשיטת הרשב"א אמנם לאו כ"ע מודים לזה ועיין בפ"י בק"א לכתובת ובקונטרס ס"ס שלי ביארתי באריכות דשיטות המאור בסוגי' דאלמנות עיסה ס"ל ג"כ דס"ס גרע מרובא

ומ"ש ראי' מר"מ דל"ל דאזלינין בתר רובא ואעפ"כ י אינו חולק על ס"ס כבר הרגישו בזה גדולי אחרונים בתשובות שב יעקב ובס' הפלאה בספ"ק דכתובת והנה הוא ז"ל חיפוש למצוא איזה מקום בהדיא דר"מ מקיל בס"ס וע"ש שמביא איזה מקומות. אמנם אינו ראיות כלל כאשר כתבתי בקו' ס"ס. אמנם כתבתי דלכאורה הוא גמרא ערוכה בנדה דף י"ט ע"ב ותלי' בפלוגתא דר"י ור"ל. דלר"י מטהר ר"מ בס"ס ולר"ל מטמא ר"מ אפילו בס"ס ועיין במס' ע"ג דף מ"א ע"ב דמקשה הש"ס ור"י מדר"מ נשמע לרבנן ומשני הש"ס שם משום ס"ס וקאי ר"י בשיטתו דס"ל דאליבא דר"מ מקילינן בס"ס ובאמת הוא מעיין עמוק אין להעריך כעת: סימן יב לגיסי הרב הח"ו השנון המושלם המפואר במעלות הגביר מו' שלמה זלמן ני' מה שהשבתי בימי עלומינו קודם פסח הגיעני מכתבו ושם נאמר לעיין בקושית חותנו רב חביבי הגאון נ"י ומחמת אפיסת הפנאי יצא הדבר מלבי ועתה אשר עוד עוררני ונכסף נכספת לדעת דעתי הקצרה בזה ראיתי לדבר קצת

הנה כפי מה שהביא כת"ר הקושיא בסוגי' דפסחים דף מ"ו כיצד מפרישין חלה בטומאה ביו"ט דמאי כולי האי דלפרוש חצי שיעור דמה"ת אין לחלה שיעור כמבואר בטוי"ד סי' שכ"א. ועל חצי שיעור אינו עובר על בל יראה. לא ידעתי מאי קשיא. דהא אנן צריכין למצוא תקנתא אף לבתר שחייבו חז"ל לפרוש כשיעור. וגם בעיסה טמאה בעינן עכ"פ שיעור לא פחות אחד ממ"ח כמבואר בפ"ב מ"ז דחלה. אמנם נראה דכוונת חותנו שי' דלפרוש שיעור משהו להפקיע טבלה. ואח"כ יפריש השיעור שחייבו חז"ל ויכיל לבטלה ברוב כמ"ש התוס' על חלת ח"ל בזמן הזה דיש תקנה מטעם זה דיכול לבטלה ברוב. ומצאתי בס' אור חדש על פסחים שהרגיש בזה וע"ש מה שכתב דזה גרע טפי מחלת ח"ל ואסור לבטלה לכתחלה. ודבריו נכונים וגם עיין בהקדמת הספר הא"ח הביא תשובה ע"ז מהגאון מוה' צבי ז"ל הרב דק"ק ברלין. ולענ"ד י"ל דהנה באמת אם חצי שיעור חמץ נהי דאינו עובר על לאו דבל יראה. מ"מ חצי שיעור אסור מה"ת ולענין הל יראה אי ג"כ אמרינן חצי שיעור אסור מה"ת הוא מחלוקת הפוסקים ועיין במגן אברהם סי' תמ"ב סק"י ובהגהות דגול מרבבה ובתשובת ח"צ סי' פ"ד. והנה עיקר הקושיא לדעת הסוברים דחצי שיעור אינו חייב לבער מה"ת. דאי לדעת הסוברים דחייב לבער מה"ת לא קשה מידי דעכ"פ איכא איסורא דאורייתא. אמנם דע ידידי מה דפשיטא לי' דלחלה אין שיעור מה"ת ג"כ לאו כ"ע מסכימים לזה. הגם דכן דעת הטור. אמנם בתוס' רי"ד בקדושין דף נ"ח ע"ב סובר הא דחיטה אחת פוטרת את הכרי היינו להפקיע טבלה אבל מדאורייתא בעינן שיעור נתינה לקיים מצות נתינה וממילא ה"ה בחלה דחלה דמיא לתרומה ועיין משנה למלך פ"ו מה' מ"ע ה"ז הביא שיטה זו באריכות וביארה ע"ש ועיין בתשובת רבינו נודע ביהודא מה"ת חי"ד סי' ר"א שביאר דברי רש"י מנחות ע"ז ע"ב ד"ה ונילוף מתרומת חלה. דנראה מפירושו שם דשיעור אחד ממ"ח הוא מה"ת כמו שהביא שם בשם הגאון מ' ישעי' פיק ז"ל. והגאון ז"ל השיב באריכות. וכתב דנראה לו דבר חדש שלא קדמו שום פוסק או מפרש ותוכן דבריו דיש שני חיובים בחלה דלהפקיע טבלה סגי בכל דהוא ולקיים מצות נתינה בעינן שיעור ע"ש באריכות ובזה מקיים דברי רש"י ז"ל. ובמח"כ לאו דבר חדש הוא וכבר הרגישו בזה הראשונים וכמו שהבאתי בשם תוס' רי"ד והמשנה למלך הנ"ל. הן אמת דרבותינו בעלי התוס' לא דרכו בזה בכמה מקומות ודעתם דכדי נתינה דכתיב במתנות כהונה לא בעינן שיעור נתינה מה"ת ואפילו פחות משוה פרוטה ועיין תוס' פסחים ל"ב ע"ב ד"ה ואין נתינה וכו' אמנם שיטות תוס' רי"ד ושיטות רש"י הוא כמו שכתבתי. נהי דסגי במשהו להפקיע טבלה מ"מ מדאורייתא בעינין שיעור נתינה. ומה שנחבטו הגאונים בתשובת נודע ביהודא בדברי רש"י מנחות ע"ז ד"ה ונילוף מתרומת חלה דנראה מפרושו להדיא דשיעור אחד ממ"ח הוא מדאורייתא ובפי' החומש פי' רש"י כתרומת שלא נאמר בה שיעור אבל חכמים נתנו בה שיעור. ועיין מה שהשיב ע"ז הגאון נ"ב ז"ל באריכות. לע"ד הדבר ברור דבלא"ה דברי רש"י סותרים בחומש עם פירושו בדברי הגמרא. דהנה הר"ש פ"ח דמס' פאה מ"ה הביא פי' רש"י בעירובין דפי' הא דאין פוחתין לעניים בגורן מחצי קב חיטים וכו' הוא משום דכתיב ונתת ללוי וכו' ובציר מהכי לאו נתינה. והר"ש השיג עליו דאין הטעם כן אלא משום דכתיב ושבעו וכמפורש בירושלמי. ורש"י בחומש פי' בעצמו מדכתיב ושבעו. וכמו שהביא המ"ל פ"ו מה' מת"ע ועיין משנה למלך שם שביאר דלשיטת רש"י בגמרא דילפינן מדכתיב ונתת בעינן שיעור נתינה א"כ הדין כן בכל מתנות כהונה ולוי' דכתיב בהם נתינה בעינין שיעור נתינה ולדעת רש"י בחומש והוא שיטת הירושלמי דילפינן מדכתיב ושבעו הוא דווקא במ"ע דכתיב ושבעו ולא במתנות כהונה. ובזה נתיישבו גם דברי רש"י במנחות הנ"ל עם פי' רש"י בחומש דרש"י במנחות אזיל בשיטתו בעירובין דפי' מדכתיב נתינה ילפינן דבעינין שיעור נתינה א"כ ממילא ה"ה בתרומה וחלה בעינן שיעור נתינה מה"ת.. ואף אם יש לו הרבה תרומה יכול להיות דאינו חייב להפריש שיעור נתונה מכל אחד רק בהצטרף יחד יהי' שיעור נתינה מקיים בזה מצות נתינה. מ"מ כ כשאין לו רק מעט. צריך להפריש שיעור הראוי לקיים בהם מצות נתינה, ורש"י בחומש דפי' דחלה אין לה שיעור מה"ת אזיל בשיטתו בחומש. דהא דאין פוחתין לעני מקב וכו' ילפינין מדכתיב ושבעו. א"כ זה דווקא במ"ע ולא בשאר מתנות כהונה דלא בעינין כלל שיעור למצות נתינה וזה ברור. ותמהני על הנודע ביהודא שלא הרגיש בזה. ועכ"פ ממוצא הדברים אנו למידין דהא דאין לחלה שיעור מה"ת לאו כ"ע מודים לזה ובמחלוקת היא שנוי'. א"כ י"ל דדעת הסוברים דאינו עובר על חצי שיעור מה"ת סברי כדעת הסוברים דמדאורייתא