תשובות מהרי"ם טז

שבעה שיוצא מהסוכה פטור ממזוזה. כיון שאינו דד שם., ולא אמרינן כיון שאח"כ יגיע ימי שבעת ימי החג וידור שוב שמה דלחייב במזוזה גם עתה אף שאינו דר שם. מ"מ כיון דלע"ע אינו דר שם פטור ממזוזה. דמזוזה בדירה תלי' מילתא דחובת הדר הוא. וכל זמן שאינו דר בו פטור ממזוזה אף שאח"כ כשיגיע הימים אשר יש חפץ בהם וידור שמה מ"מ לע"ע בטלה דירתו ואינו דר שם. ולכך פטור מהמזוזה. וה"ה היכא שנסתם הפתח אף שדר שם. מ"מ מזוזה בכניסה ויציאה תלי' מילתא. ולע"ע בטל הכניסה והיציאה מכל וכל ולא שייך בו חיוב מזוזה כלל. אף שדעתו לפתוח אחר זמן. ונראה עוד ראי' לדברינו דאם נימא כפתח דברינו דתלי' בפרץ פצימיו. א"כ הש"ס ב"ב שם דחשיב שם איזה דינים דתלי' בפרץ את פצימיו ואמאי לא חשיב ג"כ לענין מזוזה דתלי' בפרץ את פצימיו. וכמו דחשיב הש"ס בפ"ק דסוכה לענין בית שאין בו ד' על ד' דלא חשיב בית לענין כמה דברים. וחשיב ג"כ לענין מזוזה. ואמאי לא חשיב ג"כ בפ"ק דבתרא ג"כ דפרץ פצימיו לענין פטור מזוזה. א"ו דלענין מזוזה לא תלי' בפרץ את פצימיו. כיון דנסתם הפתח לגמרי. ואין בו כניסה ויציאה שוב לא שייך בו חיוב מזוזה כלל. לכן נלע"ד עיקר לדינא דפטור ממזוזה. הגם היכא שהי' כבר בו מזוזה ונסתם הפתח אין לעקור בו המזוזה כיון דאף אם אח"כ פתח הפתח אין בו פסול דתעשה ולא מן העשוי. כיון דנעשה בעת חיוב המזוזה. וכמו שכתבו הפוסקים בה' סוכה לענין פסול סכך. אבל להחמיר בו לקבוע מזוזה בעת סתימות הדלת דעתי שלא להחמיר בזה כלל. דחומרא דאתי לידי קולא. דקרוב הדבר שישכח אחר כך כשיפתח הפתח לעקור המזוזה מהפתח ולקבוע מחדש. ויש בזה פסול דתעשה ולא מן העשוי הגם דבזה יש עדיין לעיין אם פסול לגמרי או לא מחשש דתולמ"ה מחמת דהפסול אינו בגוף הדבר אלא מחמת פטור המזוזה בעת סתימות הדלת. ויש לעיין בזה וכעת לא שמתי עיוני בזה מ"מ בוודאי יש בו חשש פסול ע"כ נלע"ד שלא לקבוע מזוזה בעת סתימות הדלת יעקב מאיר פאדווא יום ג' ך"ג שבט תר"ג לפ"ק בריסק. סימן י ב"ה יום ד' י"א תמוז תר"ח פק"ק בריסק שלום לאהו' ידידי וחביבי הרב המאוה"ג המפורסם בתורה ויראת ד' היא אוצרו מוה' זלמן זאב נ"י מ"מ דק"ק ווילנא

אחד"ש הטוב. כן קבלתי מכתבו רצוף אהבת התורה והיראה. למצוא תרופה לנשים אשר דעתן קלות. ומזלזלין בטבילת מצוה בזמנה מחמת שבמקומו קשה מאוד הטבילה כי הטבילה עמוקה ערך ארבעים מדרגות ויותר למקום מציאת המים. ואף בימות החמה הטירחא מרובה. וביותר בימות הגשמים. ורצה חכם אחד למצוא תקנה לזה. וזה היא. הנה הסילונות המקלחין ממעיין הגדול אשר רוב העיר משתמשין ממעיין הלז. והוא מקלח ג"כ לבית המרחץ. ויש סברא לעשות עוד סילון ולחפור חפירה בקרקע בית המרחץ בית הנשים ולבנות שם בבנין ולהמשיך מי המעיין לחפירה ויראו לעשות שיהי' מחובר למעיין בלי הפסק וע"י זה יהי' מקור נפתח לטהרת בנות ישראל בלי ספק. וקצת מהנדזין באמרם שלא לעשות חדשות וחוששים ג"כ לחטטין המבואר בב"י בשם הגהות מרדכי. הנה באמת קשה עלי להורות במקומת אחרים ובפרט בעירכם מלאה חכמים וסופרים גדולים ממני בחכמה ובמנין. אך להפצרת כת"ר הרמה לדעת דעתי העני' בזה. ובפרט שיתגלגל זכות זה לשמור בנות ישראל מעון כזה רח"ל אגיד דעתי העני' בזה

הנה בודאי מה דנוכל להמציא תקנה לבנות ישראל שלא יבאו לידי מכשול. חל עלינו בכל האפשרי אף שיש איזה נידנוד איסורא ח"ו. ויפה כתב מע"ל שמצינו שחשו חז"ל לתקנות צנועות ואינן צנועות. אשר אמרו ז"ל אין אונס בגיטין. והפקיעו איסורא דא"א מטעם דכל המקדש אדעתי' דרבנן מקדש. ואמרו שווי' רבנן כו' אף שיש בזה איזה נידנוד איסורא. עכ"ז עשו כן לתקנות צנועות ואינן צנועת ובירושלמי דברכות פרק מי שמתו. מצינו שרצה לבטל טבילת קרי אשר תיקון עזרא מפני נשי בבל שלא רצו לטבול לקריין והי' מעגנין לבעליהן. והאריכות בזה אך למותר. ובגוף הדין לא ידעתי מאי חששא בזה אחרי אשר במדינתינו הולכים אחרי פסקא דרבינו רמ"א. וכבר הכריע רבינו הרמ"א ז"ל בסי' ר"א להקל דמותר לעשות מקוואות ע"י צינורות וסילונות של עץ שמביאים מום מן הנהר או שאר מעיין אל המקוה. ולא חיישינן שמא נעשה בהם גומא מכח לחלוחות. ויקבל בו. דלא מקרי קבלה אף אם הי' בהם גומא. הואיל ולא עשאו אדם בכוונה. ובפרט שגם מרן הב"י דחה דברי הגהות מרדכי מהלכה כמבואר בב"י

ולרוחא דמילתא נלע"ד דיש היתר אף להמחמירין ואומרים אף שנעשה גומא שלא בכוונה מקרי קבלה ונפסלו המים דהוי שאובים. מ"מ יש לצדד להתירא. דהנה בש"ך שם ס"ק ע"ז כתב וז"ל אין להקשות דנהי דהוי שאובים. מ"מ הרי הם באים למקוה בהמשכה: ושאיבה שהמשיכה כשירה כדלקמן סמ"ד ודוחק לומר דמיירי דחקק הגומא סמוך למקוה בענין דליכא המשכה.. ועוד דסילון שהוא צר מכאן ומכאן וכו' משמע אפילו הסילון ארוך כמה. וי"ל דהכא מיירי שבא להביא מים למקוה שאין בה רוב מים כשירים. דשאיבה שהמשיכה אינו כשירה אלא בשיש במקוה רוב מים כשרים כדלקמן עכ"ל. והנה אגב אבאר דדברי הש"ך תמוהים לענ"ד. דלשיטתו האיך יפרש לשון התוס' ב"ב דף ס"ה ע"ב ד"ה. צינור שחקקו וכו' איכא לאוקמא. אפילו בפרוץ משני רוחות כדרך הצינור וכגון שחטטו באמצע לקבל צרורות: דבהאי בית קיבול חשיבו מים שאובים שעוברים על אותו בית קיבול וכו'. וסיימו בדבריהם. ודווקא שמים נופלים מצינור למקוה. אבל אם נפלו מצינור לקרקע ומקרקע למקוה. המשכה הוא ואינו פוסל את המקוה אם יש כבר במקוה כ"א סאה מי גשמים כדתנן בפ"ק דתמורה עכ"ל. ולפ"ז תקשה טובא לשיטת הש"ך כיון דהתוס' מיירי דיש במקוה ך"א סאה מי גשמים אפילו נופל מהצינור למקוה כשירה דבית קיבול הוא דמקרי שאובים. ומה שיצא המים חוץ לבית קיבול נקרא מקוה שהמשיכו דכשירה היכא דאיכא רוב מי גשמים. וכלשון התוס' הנ"ל מבואר ברא"ש פ' מרובה ותקשי טובא לשיטות הש"ך הנ"ל

אמנם באמת נראה דדעת הטור והש"ע דלא כש"ך ז"ל דז"ל הש"ע אפילו אין הגומא מחזקת אלא כל שהוא נעשה כולה. ע"י כלי וכל המים שעוברין עלי' שאובין וזה הלשון מבואר ג"כ בטור. נראה דקדקו בצחות לשונם דלא כסברת הש"ך דלאו משום בית קיבול לחוד חשיבי שאובים אלא כל הצינור חשיבי שאובים היכא דאיכא בצינור חקק כל שהוא לקבל. וזה ברור לענ"ד. דלא כהבנת הש"ך ז"ל. אמנם בין לשיטות הש"ך בין לשיטתינו למה שהעלינו בדעת התוס' והראש והטור והש"ע דכל הצינור מקרי כלי. אמנם בוודאי אין הצינור סמוך למקוה ממש שירד ממש מן הצינור למקוה אלא מן הצינור לקרקע ומקרקע למקוה. והא וודאי מה שחוששין המחמירין לחטטין היינו ברוב הימים מחמת לחלוחית המים. יכול להיות שנתהווה חטטים א"כ אפשר לומר דיש בזה צד היתירא דבאותו פעם יש במקוה כ"א סאה מים כשירים. ולא נפסלו המקוה מחמת החטטים

ויותר יש לבאר זאת מדין ספק ספקא להקל דהיינו