תשובות מהרי"ם קלא

מחשבתו והשתא א"ש מאי דק' הש"ס דר"י ס"ל מתעסק חייב ור' שמעון ור"ש שזורי סברי להו מתעסק פטור ונדחקו התוס' דמנא לי' להש"ס כן נאמר בהיפוך והשתא אתי שפיר טובא דאם נאמר בהיפוך איך יהי' ר"י ור"ש מחולקים בסברות הפוכות ר"י דס"ל מלאכה שאצ"ל חייב ס"ל דהוה לי' מלאכת מחשבת מתעסק לא חשיבא מלאכת מחשבת ולר"ש יהי' בהיפוך דמלאכה שאצ"ל לא חשיבה מלאכת מחשבת ומתעסק חשיבא מלאכת מחשבת והוי סברו' הפוכת לגמרי לכן מוכרח הש"ס לומר בהיפוך דלר"י כיון דס"ל מלאכה שאצ"ל חייב עלי' אלמא אף דלא חשיבא כ"כ דמלאכה שאצ"ל לא חשיבא כמלאכה הצריכה לגופה מ"מ חשיב לר"י מלאכת מחשבת ה"ה דלדידי' במתעסק אף דלא חשיבא כ"כ מלאכת מחשבת מ"מ קרי לדידי' מלאכת מחשבת דלא קפיד אמלאכה חשובה כ"כ ולר"ש דס"ל מלאכה שא"צ לגופה פטור עלי' דקפיד אמלאכה חשובה ה"ה דלדידי' במתעסק פטור דלא חשיבה מלאכה כ"כ וזה ברור

בזה נתישב לי מה דמקש' הש"ס בפשיטות אדשמואל. אלא לאו מתעסק איכא בנייהו דר"י סובר מתעסק חייב ור"ש ור"ש שזורי סברי מתעסק פטור מאי מקשה הש"ס בפשיטות כ"כ הא איכא ר"ש ור"ש שזורי דס"ל כוותי' ונהי דדחוק להש"ס לאוקמי' מילתא דשמואל כתנאי. מ"מ לא הוי לאקשוי' בפשיטות והוי לי' למימר לימא דשמואל תנאי היא ולפ"מ שכתבתי נתיישב בטוב טעם כיון דביררנו דפלוגתא דר"י ור"ש ור"ש שזורי תלי' בפלוגתא דמלאכה שא"צ לגופה ממילא כיון דאסיק הש"ס בשבת דף מ"ב ובזבחים צ"א דשמואל ס"ל מלאכה שא"צ לגופה חייב עלי' ממילא ע"כ כר"י ס"ל דמתעסק חייב ותיקשי מדשמואל גופה ודו"ק הטיב

[יז] עיין עוד בסוף הסוגיא דכריתות נשמע כלל חדש אף לר' יוסי דס"ל הבערה ללאו יצאה מ"מ מכבה איכא חיוב חטאת אף דמכבה אינו חייב כ"א ע"מ להבעיר ובהבערה גופי' אינה אלא לאו וכ"כ התוס' ישינים בשבת ד' ך"ט ע"ב אמתניתן דהמכבה את הנר. וז"ל אע"ג דר' יוסי אית לי' דהבערה ללאו יצאת בכיבוי מודה דחייב אף בפ"ע כדתנן פרק כלל גדול ושוב אמר מהר"ם דמהר"ח אמר דבפרק ספק אכל בהדיא פוטר ר' יוסי בהבערה ומחייב משום כיבוי עכ"ל תוס"י ולפי זה יש לעיין במס' יבמות קאמר הש"ס ד' ל"ג ע"ב זר ששימש בשבת במאי אי בשחיטה וכו' אי בהקטרה והאמר ר' יוסי הבערה ללאו יצאת ויש לעיין דהא בהקטרה כי מנח הבשר ע"ג המזבח מלבד דאיכא איסור הבערה איכא גם איסור כיבוי וקאמר בשבת דף קל"ד מ"ש מבישרא אגומרי ופי' רש"י שצולין ביו"ט ואע"ג דמכבה וא"כ מאי פריך הש"ס ביבמות האיכא חיוב חטאת מכח איסור כיבוי. ונראה דבוודאי הך כיבוי מיקרי מלאכה שא"צ לגופה וכבר השרישו לנו רבותינו בעלי התוס' בענין זה בכמה מקומות דכל פ"ר דלא ניחא לי' מיקרי מלאכה שא"צ לגופה והכא בוודאי לא ניחא לי' בכיבוי זה דהעיקר שלו הוא צורך הקטרה ואדרבה בכיבוי זה איכא איסורא בלאו דעל המזבח לא תכבה ועיקר כוונתו להקטרה דהיינו להבעיר האימורים ע"ג המזבח ולפי"ז צריך לומר דסוגיא דיבמות אזדא כר' יוחנן דמס' שבת ד' ל"א ע"ב דס"ל דר' יוסי ס"ל כר"ש דמלאכה שא"צ לגופה פטור עלי' דאילו לעולא שם דס"ל דר' יוסי כר' יהודא ס"ל דמלאכה שאצ"ל חייב עלי' לא הוי מקשה הש"ס כלל דהאיכא חיוב משום כיבוי לר' יוסי דס"ל מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עלי' וצ"ע

[יח] יש לעיין לשיטת רש"י דשבת ד' ק"י וכן לשיטת בעהמ"א ושיטת הרשב"א דתלי' הש"ס דר"י ס"ל מקלקל בחבורה ובהבערה פטור ור"ש ס"ל מקלקל בחבורה ובהבערה חייב תלי' בהך פלוגתא דמשאצ"ל דלר"ש דס"ל מלאכה שאצ"ל פטור עלי' מוכחי מקראי דמקלקל בחבורה ובהבערה חייב ולר"י דס"ל מלאכה שאצ"ל חייב עלי' לא מוכחי מקראי א"כ מקלקל בחבורה ובהבערה לדידי' שווי' לשארי המקלקלין דפטורין ובזה יש לעיין במס' כתובות גבי האיבעי' הלכה כר"י או הלכה כר"ש ואת"ל הלכה כר"י מקלקל בחבורה הוא או מתקן בחבורה הוא ואת"ל מקלקל בחבורה, הוא במקלקל הלכה כר"י או הלכה כר"ש ויש לעיין דהא הוי תרתי דסתרי אהדדי דהא כתב הה"מ בפ"א מהלכות שבת הלכה ז' דמאן דתחייב בדבר שאין מתכווין כ"ש דמחייב במלאכה שאצ"ל ולפי"ז אי אפשר לאחוז החבל בתרי ראשין דהא כיון דקיימינן דהלכה כר"י בדבר שאין מתכווין חייב וכ"ש שחייב במלאכה שאצ"ל ולפי זה מוכח דמקלקל בחבורה ובהבערה פטור לשיטת רש"י ובעה"מא והאיך קאמר הש"ס לתפוס דברי שניהן דהלכה כר"י בדבר שאין מכווין ובמקלקל בחבורה ובהבערה דחייב כר"ש והוי תרתי דסתרי אהדדי לשיטת רש"י ובעהמ"א ובאמת נראה לענ"ד לכאורה דד' הה"מ אינם מוכרתין לשיטת רבותינו בעלי התוס' בכתה מקומות דהא דאוסר ר' יהודא בשבת דבר שאינו מתכווין היינו מדרבנן רק בשארי איסורים אוסר מן התורה ולר"ש דבר שאינו מתכווין מותר אפילו מדרבנן בין בשבת בין בכל שארי איסורים רק בפלוגתא דמלאכה שאצ"ל היינו דלר"י חייב עלי' מן התורה ולר"ש מלאכה שאצ"ל פטור מן התורה אבל מדרבנן אסור וכ"ו באיסורי שבת אבל בשארי איסורים לא שייך כלל לפטור במלאכה שאצ"ל דהא דפטרינן במלאכה שאצ"ל היינו מטעם מלאכת מחשבת ובשארי איסורים לא שייך מלאכת מחשבת ולפי"ז ד' הה"מ אינו מוכרחים דמ"ש מאן דמחייב בדבר שאינו מתכווין כיש דמחייב במלאכה שא"צ לגופה אינו מוכרת כלל דהא דדבר שאין מכווין אסור היינו איסור דרבנן ויכול להיות שסובר דפטור במלאכה שא"ב לגופה כר"ש. אבל מ"מ איסורא דרבנן איכא ואי דמאן דפוסק דבר שאין מכווין אסור נהי דבשבת אינו אסור אלא מדרבנן בשאר איסורים אסור מה"ת דהא בשאר איסורים אינו שייך כלל מלאכה שא"צ לגופה כמ"ש לעיל בשם התוס' ולכ"ע חייב עלי' נמצא לפי זה דברי הה"מ אינם מוכרחים אלא דהיה אזל בשיטת הסוברין דלר"י דבר שאין מכווין אסור מה"ת אפילו בשבת נמצא דשפיר קאמר כיון דדבר שאין מכוין אסור מן התורה כ"ש דמלאכה שאצ"ל אסור תן התורה. והיינו יכולים ליישב דברי רש"י דרש"י אינו סובר בזה כד' הה"מ אלא שסובר דלר"י דבר שאין מכווין בשבת אינו אסור אלא מדרבנן נמצא אינו תלוי זה בזה דבר שאינו מכווין במלאכה שאצ"ל. ויכול להיות דאף בדבר שאין מכוין אסור דרבנן אבל במלאכה שא"צ לגופא פטור עלי' ומ"מ איסורא דרבנן איכא דהא במלאכה שאצ"ל איכא חיוב מדרבנן עכ"פ. אך רש"י ז"ל מדויל ידי משתלים דהא כל חידוש דחידשו לנו התוס' הך סברא דדבר שאין מכוון אינו אסור אלא מדרבנן הוא באריכות בתוס' שבת דף מ"א ע"ב בד"ה המיחם שפינהו. וביומא ל"ד ע"ב דגרסי התוס' ביומא הנ"מ בכל התורה כולה חוץ משבת דאסור מה"ת. אבל גבי שבת לא אסור שאין מכוין אלא מדרבנן דאין מכוין לא הוי לי' מלאכת מחשבת ושרי אין מכווין דבמקדש לא גזרו על שבות ובזה הראנו התוס' הך סברה חדשה דלר"י דבר שאין מכוין אינו אסור אלא מדרבנן אבל רש"י ז"ל לא גרם גירסא זו ולשיטתו דבר שאין מכווין בשבת באיסורי תור' אסור לר"י מה"ת כעת מצאתי בס' פ"י שהעיר בקושיא זו

[י"ט] בשבת ע"ה תוס' ד"ה הצד חלזון וכו' ואפילו למאן דמוקי לה כשפצעו מת קמ"ל דלא מחייב בצידה שלו משום נטילת נשמה דאע"ג דאמרינן בפ' שמנה שרצי' ק"ז השולה דג מן הים וכו' כיון שיבש בו כו' הכא שמא חלזון דרכו לפרכס ולקרב מיתתו והמהרש"א ז"ל שם כתב קיק דלא הוי צריכי לזה אלא כדמסיק בנטילת נשמה