תשובות מהרי"ם קל

הוא ואין כאן קיום מצוה דהא' לא עשה מצוה קרי' לי' הש"ס א"ו סובר המשנה דמקלקל בחבורה חייב והיינו דקאמר הנח לתינוקת הואיל ומקלקל בחבורה חייב דהא מהמשנה עצמה מוכח דמקלקל בחבורה חייב משא"כ לשיטת רש"י דהא רש"י פי' דהטעם משום דמתקן גברא דזה שייך אפילו במל שלאחר השבת בשבת דהא מבואר ביו"ד סי' רס"ב דמל תוך ח' ימים יצא ומשמעות דא"צ להטיף ממנו עוד דם ברית כיון שכבר נימול א"כ ליכא חילול אפילו במל שלאחר השבת בשבת אבל התוס' לשיטתם ח"ש. וא"ל על שיטת התוס' מהא דאמרינן שבת דף קל"ז תניא ר' חייא אומר הי' ר' מאיר אומר לא נחלקו ר"א ור"י על מי שהי' לו ב' תינוקת א' למול בע"ש וא' נמול בשבת ושכח ומל את של ע"ש בשבת שהוא חייב על מה נחלקו על מי שהי' לו ב' תנוקת א' למול אחר שבת וא' למול בשבת ושכח ומל את של אחר שבת בשבת שר"א מחייב חטאת ור"י פוטר השתא ר"י וסיפא דלא קעביד מצוה פוטר רישא דעביד מצוה מחייב אמרי דבי ר' ינאי רישא כגון שקדם ומל את של שבת בע"ש דלא ניתנה שבת לדחות ולשיטת התוס' י"ל מאי קושיא דלמא מוקי ר"ח פלוגתא דר"א ור"י במקלקל בחבורה דר"א מחייב כר"ש לכן אף אם מל של אחר השבת בשבת דליכא תיקון מצוה מ"מ חייב משום דמקלקל בחבורה ור"י סובר דמקלקל בחבור' פטור והא דאיצטרך למישרי מילה משום דתיקון מצוה חשיב כשיטת התוס' ולפ"ז הכא דלא תיקון שהרי לא עשה מצוה פטור מטעם דמקלקל בחבורה משא"כ ברישא דמל של ע"ש בשבת דוודאי עשה מצוה רק לא ניתן שבת לדחותה לכן חייב וכ"ע ס"ל דטעה בדבר מצוה בין עשה מצוה ובין לא עשה מצוה דחייב רק פליגי במקלקל בחבורה כו' וי"ל שיטת התוס' דדחיק לי' הש"ס לפרש כן דא"כ אמאי נקיט ב' תינוקת בתינוק א' המ"ל אם שכח ומל את של אחר השבת בשבת ומדנקיט ב' תנוקת משמע דטעמייהו בטירדא דמצוה פליגי ודוק

ועדיין קשה לי: לשיטת התוס' דההנחה זו שכתבנו לשיטת התוס' דבמל של אחר השבת בשבת ליכא מצוה כלל הא כתבו התוס' בשבת לפרש פלוגתא דר"א ור' יוחנן דר"א ס"ל כל המקלקלין פטורים חוץ מחובל ומבעיר ור"י ס"ל דגם בחו"מ אינו חייב כ"א בחובל וצריך לכלבו ומבעיר וצריך לאפרו ושיטת התוס' דאליבא ד"ה פליגי ר"א ור' יוחנן דר"א סובר חו"מ אע"פ שא"צ לכלבו ולאפרו חייב לר"ש דגמיר ממילה והבערת ב"כ אצל סנהדרין ור"י סבר דבעינן תיקון קצת כגון בצריך לכלבו ולאפרו כמו במילה וב"כ דאיכא תיקון קצת דתיקון מצוה ה"ל תיקון קצת ולפ"ז קשה טובא מאי איכא חילול שבת בשכח ומל את של אחר השבת. בשבת נהי דסבר דמקלקל בחבורה חייב כר"ש מ"מ אליבא דר"י בעינן תיקון קצת היינו תיקון מצוה והכא ליכא תיקון כלל דהא לא עשה מצוה קרי' לי' הש"ס וא"כ לר"י הך מתניתן

ואפשר לפרש בדוחק דגם התוס' ס"ל סברת רש"י כפי מה שביאר התה"ד דעתו דבזה שמל אותו חשיב תיקון אלא דדחוק להתוס' לומר כן דהא אליבא דר"י צריך תיקון גמור לכן הוכרחו התוס' לפרש דמטעם מצוה חשיב תיקון גמור אבל לר"י אליבא דר"ש דס"ל דלא בעינין רק תיקון קצת מודה התוס' דגם בזה שמל אותו חשיב תיקון קצת אבל דחוק מאוד לומר כן דהמעיין בתןס' יראה בהדיא דכתבו דר"י אליבא דר"ש ס"ל דתיקון מצוה חשיב תיקון קצת וצ"ע

ובעיקר דברי התוס' בסנהדרין שהבאתי לעיל תמוה לי הרבה מה שהעלו לשמואל דס"ל מקלקל בחבורה פטור תמוה לי טובא דהא העלו התוס' בשבת דף ק"ז ד"ה מ"ל בישל פתילה דשמואל ס"ל פרק כלל גדול נפקא לי חילוק מלאכות ממחללי' מות יומת אצל סנהדרין כשהיו וכתבו דשמואל דלא כמאן לא כר"נ ולא כר' יוסי וכתבו דכר"ש ס"ל א"כ ע"כ חילוק מלאכות נ"ל ממחללי'. א"כ מוכרח דשמואל ס"ל מקלקל בהבערה חייב. והאיך קאמר דס"ל מקלקל בחבורה פטור דהא בכל הש"ס מסמוך להו אהדדי מקלקל בחבורה ובהבערה והאיך נאמר דמקלקל בהבערה ס"ל כר"ש דחייב ובמקלקל בחבורה ס"ל כר"י דפטור וצ"ע

ובאמת דברי התוס' בסנהדרין תמוהים לי הרבה מה שהוכיחו ליסוד מוסד דע"כ שמואל ס"ל מקלקל בחבורה פטור ומחט של יד ליטול בו את הקוץ לכתחילה דמטעם מלאכה שא"צ לגופה לא מיפטר דהא שמואל ס"ל דחייב אלא מטעם מקלקל בחבורה דפטור תימה גדולה דהא שמואל חשיב שם מפיס מורסא בשבת דאם להוציא ליחה פטור ומותר וכן חשיב שם הצד נחש בשבת אם מתעסק בו שלא ישכנו פטור וכ"ז אליבא דמ"ד: משאצ"ל פטור עלי' כמבואר בר"פ שמנ' שרצים ומשום צערא שרו רבנן לכתחילה א"כ תקשה דשמואל אדשמואל כי בלא"ה קש' דשמוא' אדשמוא' ובאמ' כבר הרגישו התוס' ד' ג' ד"ה הצד נחש דהקשו שם כה"ג דשמואל אדשמואל ותירץ ר"ת דשמואל קאמר דלר"ש דאמר מלאכה שא"צ לגופה פטור עלי' בהני תלת פטור ומותר כמו שמוכיח שמואל בסוף האורג ק"ז דוודאי פטור ומותר קאמר לי' ולא ס"ל כר"ש א"כ אין מקום להוכחתם ממתניתן דמחט של יד דוודאי שמואל אליבא דר"ש קאמר ובאמת הוא פליאה נשגבה על התוס' לא אוכל לה אם לא שנדחוק שהתוס' כאן נחתי בשיטת הרמב"ם ז"ל דהרמב"ם בפ"א מה' שבת פסק כר"י דמלאכה שא"צ לגופה חייב עלי' אעפי"כ פסק בפ"י מה' שבת ה' י"ז דהמפיס מורסא להוציא ממנה ליחה מותר וכן פסק שם בהי ך"ד דהצד נחש שלא ישכנו מותר לכתחלה וכבר הקשה ה"ה על רבינו דהא שני פסקים אלו אתיין כמ"ד מלאכה שא"צ לגופה פטור עלי' ומשום צערא שרו לכתחילה כמבואר בר"פ שמנה שרצים ורבינו פסק כר"י דמלאכה שא"צ לגופה חייב עלי' וכתב היה דנ"ל בתירץ זה דרבינו ז"ל סובר שאין הלכה אלא כלישנא קמא ששנו הא דאר"י אמר רב על משנתינו דהצד שלא לצורך אבל אינך אפילו לר' יהודה אתיין ויעיד ע"ז דשמואל אמר בהנהו פטור ומותר ואיהו הוא דפסק כר"י וכמ"ש בפרק ראשון והטעם שהפסת מורסא הוא גמר מלאכה כשהוא להרחיב פי המכה ושלא כדברי רש"י ז"ל שכתב משום בונה וכשהוא להוציא ממנה ליחה אינו גמר מלאכה וא"א לבוא בה חיוב מכה בפטיש שהוא גמר מלאכה בשום פנים וכן צידת הנחש שאינו צד כדרכו אלא מתעסק בו וכמו שיתבאר למטה א"נ כיון דרבים ניזוקין בו חשיב כסכנת נפשות ובזה א"ש דברי התוס' בסנהדרין אבל אין זו שיטת רבותינו בעלי התוס' בכמה מקומות במס' שבת ובשאר מקומות וצ"ע

[טז] ועיין במ' כריתות בסוף פרק ספק אכל בסוגיא דמתעסק בשבת פטור דמלאכת מחשבת אסרה תורה ע"ש היטי' בכל הסוגי' בדברי התוס' ומה שנדחקו התוס' ד"ה אלא לאו מתעסק א"ב. כתבו וז"ל והא דפשיטא להש"ס האי שיטה דלר"ש מתעסק פטור ומוקי פלוגתייהו באבד מלקט מלבו ולר"י מתעסק חייב ומיירי בשלא אבד ונ"ל לתרץ בטוב טעם בס"ד דהנה כל ענין מלאכת שבת ילפינן ממשכן דבעי' מלאכת מחשבת ולכ"ע בעינן מלאכת מחשבת כדקאמר הש"ס בחגיגה דף יו"ד אפילו לר"י דס"ל מלאכה שא"צ לגופה חייב עלי' מקלקל פטור מ"ט דבעינן מל"מ והא דפליגי ר"י ור"ש כמלאכה שאצ"ל צ"ל דר"י ס"ל דמלשאצ"ל חשיבה מלאכת מחשבת ור"ש ס"ל דמלאכה שאצ"ל לא חשיבה מלאכת מחשבת והנה לפי האמת קי"ל דמתעסק פטור בשבת מטעם דבעי מל"מ וצ"ל דלר"י מלאכה שאצ"ל חשיבא טפי מל"מ ממתעסק הגם דמתעסק לא חשיב מלאכת מחשבת מלאכה שאצ"ל חשיבא מלאכת