תשובות מהרי"ם קכט

מן התורה היינו בשאר איסורין אבל בשבת בעינן מלאכת מחשבת ואינו אסור בפ"ר אלא מדרבנן והוא תמוה כנ"ל ואפשר דלסברא זו גם לר"י דבר שאינו מתכוין אינו אסור אלא מדרבנן כדעת התוס' שהבאנו לעיל אבל ברא"ש ליכא למימר הכי אמנם יותר אני תמה מי איכא למ"ד דלר"ש בפ"ר אינו אלא מדרבנן מה יענה בסוגיא דהבונה דף ק"ג דפריך שם והא מודה ר"ש בפ"ר ולא ימות והא שם לענין חיוב חטאת מיירי דהא חצי שיעור אסור מה"ת א"ו לענין חיוב חטאת מיירי ואעפ"כ אמר מודה ר"ש בפ"ר ול"י וזה צע"ג על המפרשים שהביא בשיטת ר"ב הנ"ל לכן נראה בכוונת הרא"ש דגם הרא"ש סובר דלר"ש בפ"ר אשור מה"ת וכוונת הרא"ש הכי הוא דבוודאי לר"י דסובר דבר שאינו מתכוין אסור מה"ת נהי דאית לי' הושענא אחריתא ואינו מתקן כלל מ"מ אסור דשמא יצטרך לה והוה מתקן מנא ואיכא איסור דאורייתא אבל לר"ש נהי דמודה ר"ש בפ"ר מ"מ השתא דאית לי' הושענא אחריתא הרי אינו מתקן כלל מה תאמר שמא לאח"כ יצטרך ונמצא שתיקן אבל בשעה שממעט אינו ברור שיצטרך לה ושמא לא יצטרך ונמצא שלא תיקן כלל וא"כ אינו פ"ר אבל לר"י גם באינו פ"ר אסור מה"ת וא"כ אע"ג שעתה אינו ברור שיצטרך עכ"ז אסור מה"ת דשמא יצטרך ונמצא שתיקן כלי ומ"ש אע"ג דפ"ר הוא וכו' ר"ל נהי דבגוף הדבר מיקרי פ"ר דהא נוטל את הענבים מ"מ לענין איסור לא מיקרי פ"ר. דשמא לא יצטרך לה כן נ"ל כוונת הרא"ש ברור וזה הוא ג"כ דעת התוס' בכתובות דף ו' ע"א ד"ה האי מסוכרא דנזייתא וכו' א"נ ה"פ והא פ"ר הוא דאית לי' הושענא אחריתי הואיל וכן שרי לר"ש דשמא לא יצטרך לה ונמצא שלא תיקן כלי והלכך לאו פ"ר הוא אבל לר"י אסור דשמא יצטרך לה ואיגלאי מילתא דכלי עביד עכ"ל ודברי התוס' מכוונים יותר מלשין הרא"ש לפי מה שפרשתי דבריהם ומזו סתירה ג"כ על הפ"י שהבאתי לעיל באות יוד דהא מוכח דהתוס' בכתובות נחתי בשיטתם דדבר שאינו מתכוין אסור מה"ת לר"י דהא דבריהם הוא ממש כלשון הרא"ש הנ"ל ודוק

ובזה אין צריכין לדברי המהרש"א בתוס' הנ"ל שהקשה לדברי התוס' שתרצו משום מצוה שרי מאי פריך ורב שרי והאמר וכו' והקשה המהרש"א דנימא משום מצוה שאני כמו שתירצו התוס' לענין אית לי' הושענא אחריתי ולפ"ז לא קשה מידי דהא מוכח דרב סובר כר"י ור"י סובר דבר שאינו מתכווין אסור מה"ת לשיטתם בכאן כמ"ש לעיל ולפ"ז בוודאי אין להקל באיסור תורה משום מצוה ולהכי פריך שפיר אבל גבי הושענא כתבו שפיר דהא פ"ר דלא ניחא לי' אינו אסור לר"ש אלא מדרבנן דהוה משאצ"ל לכן שפיר יש להקל משום מצוה ודו"ק:

(יד) וראיתי להציע מה דקשה לי טובא בתוס' דשבת דף ע"ה דקאמר התם בש"ס מתעסק הוא אצל נ"ש. וכתבו התוס' האי מתעסק לאו דווקא דהא מתעסק בחבור' חייב לר"ש דאמרינן בס"פ ספק אכל הנח לתנוק' הואיל ומקלקל בחבור' חייב מתעס' נמי חייב וטעמא כדיליף בהאורג מדאיצטרך למישרי מילה מכלל דמקלקל בחבור' חייב ולא חיישינן למלאכת מחשבת דמקלקל דעלמא לא מיפטר אלא משום מלאכת מחשבת כדאמרינן בסוף פ"ק דחגיגה. ומתעסק דהכא היינו דבר שאינו מתכוין דכיון דאינו מתכוין כלל למלאכה מותר אפילו בחבורה אע"פ דלא בעי למלאכת מחשבת כמו כל אסורין שבתורה דלא שייך בהו מלאכת מחשבת ושרי בהו דבר שאינו מתכווין כדאמרינן מוכרי כסות מוכרין כדרכן ובלבד שלא יתכוין בחמה מפני החמה וכן מוכח בפ"ק דכתובת וכו' וקשה לי טובא דהנה עיין בסוגיא דף ע"ב בנתכוין לחתוך את התלוש בתוס' ד"ה נתכוין להגביה את התלוש ובד"ה אלא לאו ומאהבת הקיצור אין רצוני להאריך והמתבאר מדבריהם שם דיש לנו שני ענינים א' נתכווין לחתוך התלוש ונמצא מחובר והיינו מתעסק לדהיתרא והב' נתכוין לחתוך מחובר זה וחתך מחובר אחר והא דדרשינן בה פרט למתעסק היינו היכא דנתכוין לחתוך תלוש ונמצא מחובר וממלאכת מחשבת ממעטינין נתכוין לחתוך מחובר זה וחתך מחובר אחר והנה הא דממעטינן מבה פרט למתעסק דהיתרא דהיינו נתכוין לחתוך תלוש ונמצא מחובר הוא ג"כ בשאר איסורין כמו נתכווין לשחוט בהמת חולין ונמצאת קדשים בחוץ ג"כ פטור [חוץ מחלבים שכן נהנה כמבואר בכריתות] אבל הא דממעט ממלאכת מחשבת נתכווין לחתוך מחובר זה וחתך מחובר אחר לזה לא שייך בשאר איסורים למשל נתכווין לשחוט בחוץ בהמת קדשים זו ושחט בהמה אחרת חייב דבשאר איסורים לא בעינין מלאכת מחשבת זה המתבאר מדבריהם שם ולפ"ז נחזי אנן דהא דשייך לומר הואיל ומקלקל בחבורה חייב מתעסק נמי חייב היינו דווקא במתעסק דאיסורא דהפטור הוא משום מלאכת מחשבת ובחבורה דלא בעינן מלאכת מחשבת דהא מקלקל חייב א"כ גם זה חייב דדמי לשאר איסורין אבל מתעסק דהיתרא דהיינו נתכווין לחתוך תלוש ונמצא מחובר דזה ג"כ בשאר איסורין פטור א"כ מה נשתנה חבורה משארי איסורין דומיא ממש שכתבו התוס' לענין דבר שאינו מתכווין והואיל וכן קשה לי טובא אמאי דמשני שם תלמודא הנח לתינוקת הואיל ומקלקל בחבורה חייב מתעסק נמי חייב דהרי שם מתעסק דהיתרא הוא דהא סבר שתינוק זה נולד בשבת ונמצא שהוא שלאחר השבת והוי ממש כנתכווין לחתוך תלוש ונמצא מחובר וזה ג"כ בשאר איסורין פטור אף דלא בעינין מלאכת מחשבת וא"כ אמאי חייב בחבורה דהא לאו מטעם מלאכת מחשבת פטרינן לי' וצ"ע

(טו) כתבו התוס' במס' סנהדרין ק פ"ה ד"ה מאן שמעת לי' דאמר מקלקל בחבורה חייב וסוף דבריהם ז"ל ואע"ג דאמרינן בפ' כירה ד' מ"ב דשמואל במלאכה שא"צ לגופה ס"ל כרבי יהודה ובפ' ספק אכל דף ך' מסיק ר"נ אליבא דשמואל הנח לתינוקת הואיל ומקלקל בחבורה חייב לאו משום דס"ל הכי לשמואל אלא אליבא דמאן דמחייב קאמר ותדע דבשילהי האורג ק"ז אמר שמואל כל פטורי דשבת פטור אבל אסור לבר מהני תלת דפטור ומותר המפיס מורסא וכו' ומנ"ל דפטור ומותר דתנן מחט של יד ליטול את הקוץ ומדשרי ליטול את הקוץ ש"מ דקסבר מקלקל בחבורה פטור מטעם משאצ"ל לא שרינא דהא ס"ל דחייב עכ"ל ולדבריהם דחוק מאוד לשון הש"ס דקא"ל הנח לתינוקת הואיל ומקלקל בחבורה חייב מתעסק בחבורה נמי. חייב והיכא פשיטא דמקלקל בחבורה חייב דהא אדרבה דשמואל סבירא לי' מקלקל בחבורה פטור ואי אוקי מתניתין כתנא דס"ל חייב הל"ל הא מני ר"ש דאמר מקלקל בחבורה חייב ולא לימא בפשיטות הואיל ומקלקל בחבורה חייב משמע דגם שמואל ס"ל כוותי' ולכאורה נלענ"ד ליישב דברי התוס' בטוב טעם כשיטת התוס' בשבת דף ק"ו קאמר הש"ס אליבא דר"ש דקסבר מקלקל בחבורה והבערה חייב דיליף ממילה מדאיצטרך קרא למישרי מילה ש"מ חובל, בעלמא חייב ומדאסר הבערה דב"כ אצל סנהדרין ש"מ מבעיר בעלמא חייב ור"י דחי התם מתקן הוא כדר"א מ"ל מתקן מילה מ"ל מתקן כלי מ"ל בישל פתילה אצל סנהדרין מ"ל בישל סמנים ושיטת התוס' דתיקון מצוה חשוב תיקון כאשר מבואר באורך בתה"ד סי' רס"ה דלשיטת התוס' קיום מצוה חשוב תיקון ולשיטת רש"י אין הטעם משום קיום מצוה אלא משום תיקון גברא כדמשמע פשטות לשון רש"י ולפ"ז שיטת התו' א"ש דמהך מתני' מוכח דמקלקל בחבורה חייב דהא קתני מי שהיו לו שני תינוקת א' למול בשבת וא' למול אחר השבת ושכח ומל את של אחר השבת בשבת ר"א מחייב חטאת ור"י פוטר והטעם כדמפרש דר"א סבר טעה בדבר מצוה ועשה מצוה. חייב ור"י סבר פטור א"כ ממילא מוכח דמקלקל בחבורה חייב דאי מקלקל בחבורה פטור ליכא כאן חילול שבת כיון דמקלקל