תשובות מהרי"ם קכח

דסובר בכתובות דאסור בשבת. ושמואל בעצמו ס"ל דשא"מ מותר וע"כ הטעם דאסור בשבת דהוי מלאכה שצריכה לגופא א"כ יש להבין האיך מוקי הפלוגתא דתנאי דפליגי אם מותר כרבה דמוקי מאן חכמים ר"ש דאמר דשא"מ מותר. א"כ כיון דלר"ש מותר בשבת. והוא בעצמו ס"ל כר"ש ואמאי ס"ל דאסור בשבת ואין לומר דמוקי הפלוגתא דתנאי דלכ"ע צריכה לגופה רק פליגי במקלקל בחבורה דת"ק סבר כר"ש ומקלקל בחבורה חייב וחכמים סברי כר"י מקלקל בחבורה פטור ומותר מטעם אינו מתכווין כיוון דלפי האמת לא הוי פ"ר קשה דשמואל ס"ל כר"י דמחייב במשאצ"ל עיין כירה מ"ב זבחים צ"א ולשיטת רש"י בשבת ק"ו תליא זה בזה דמאן דמחייב במשאצ"ל סובר כר"י דמקלקל בחבורה פטור א"כ מאי טעמא דמאן דאסור לשמואל כיוון דהוא בעצמו ס"ל מקלקל בחבורה פטור ודוחק לומר דשמואל ס"ל דהני תנאי פליגי בסברא דת"ק ס"ל דמתקן הוא וחכמים ס"ל דמקלקל הוא ואיהו ס"ל דמתקן הוא זה דוחק מאוד לומר דפליגי מה דלא מצינו פלוגתא זו וליישב נראה דיש לנו להמציא פלוגתא אחרת בזה דהנה בפסחים ך"ה ע"ב פליגי אביי ורבא בלא אפשר וקא מכווין ואליבא דר"ש דאזיל בתר כוונה כ"ע לא פליגי כ"פ אליבא דר"י דאמר ל"ש מתכוון ול"ש אינו מתכווין אפשר אסור אביי כר"י ורבא אמר לך ע"כ לא קאמר ר"י שאינו מתכווין כמתכווין אלא לחומרא. אבל מתכווין כאינו מתכווין לקולא לא נמצא לשיטת אביי שם לא אפשר ומכווין לר"י שרי ולר"ש אסור וכבר כתבנו לעיל בשם התוס' דהך דב"מב ג"כ לא אפשר מיקרי א"כ לשיטת אביי י"ל כך דפלוגתא דת"ק וחכמים אי מותר אי לא י"ל דכ"ע סברי שצריכה לגופא ולת"ק אסור משום דס"ל כר"ש באינו מתכווין א"כ במתכווין אסור אפילו בלא אפשר וחכמים מתירין ס"ל כר"י דדבר שאינו מתכווין אסור א"כ לאו בכוונה תליא מלתא א"כ לא אפשר וקמכווין מיתר לשיטת אביי ומתורץ קושיית השיטה הנ"ל בטוב טעם דאביי לשיטתו בעצמו י"ל אוקימתא אחרת כמ"ש לעיל רק מקשה לרבה דס"ל דחכמים ס"ל כר"ש דדבר שאינו מתכוון מותר וע"ז מקשה הא פ"ר הוא אבל לאביי בעצמו לשיטתו דאדרבה כיוון דפ"ר הוא הוי בוודאי לא אפשר ולהכי א"ש הפלוגתא דתנאי הנ"ל ואף למסקנא דאמר לא כהללו בבליים וכו' כתבו הרבה פוסקים דלבבלים בוודאי הוי פ"ר ועיין בספר פ"י שהאריך בזה א"כ י"ל דהני תנאי הנ"ל פליגי ג"כ פלוגתא זו אליבא דבבליים והוי פ"ר ומיתר מטעם דלא אפשר וזהו ג"כ שיטת שמואל דשמואל מוקי הפלוגתא דתנאי בלא אפשר וס"ל כאביי דלר"י לא אפשר וקמכוין מותר א"כ הת"ק סובר כר"ש ולהכי אסור דהא קמכוין לתקן ור"י ס"ל דמותר דהא לא אפשר וקמכוין מותר לר"י וחכמים היינו ר"י א"כ אתי שפיר הא דאסור משום דשמואל ס"ל כר"ש דדבר שא"מ מותר וא"כ לא אפשר וקמכוין אסור להכי אסור לשמואל דמשום דקמכוין ודו"ק הטיב

(יב) הפ"י בכירה הקשה בסוגיא דיומא דף ל"ד שהבאנו לעיל לפי דמשמע בירושלמי דהוה החימום שם לא אפשר ולשיטת אביי בעצמו דס"ל לא אפשר ומכוין מותר לר"י אמאי הוצרך אביי שם לתרץ משום דהוה אינו מתכוון הא אפילו מתכוון מותר לאביי אליבא דר"י דס"ל לא אפשר ומכוון מותר וכתב נהי דלפמ"ש בחידושיו על פסחים דהא דשרי לאביי בלא אפשר ומכוין היינו באיסורא דרבנן או באיסורא דאורייתא היינו בשב ואל תעשה אבל לא בקום ועשה מ"מ שיטת התוס' משמע דלא מחלקי בהכי וצ"ל דתלמודא דידן פליגי על ירושלמי וס"ל דהתם בסוגיא מיקרי אפשר ולהכי מוכרח אביי לתרץ מטעם דבר שאינו. מתכוון עכ"ד הפ"י ולענ"ד י"ל דתלמודא דידן אינו מחולק עם הירושלמי בזה וס"ל דגם הך דיומא מיקרי לא אפשר ואעפ"כ א"ש לשיטת תוס' בעצמם בכמה דוכתי דהא דדבר שאינו מתכוון אסור לר"י היינו מדרבנן רק בשאר איסורים אסור מדאורייתא אבל בשבת בוודאי דרבנן דבעינן מלאכת מחשבת א"כ א"פ דסברת אביי שם דלהכי מותר לר"י בלא אפשר ומכוון כיון דלא אזיל בתר כוונה רק באפשר ולא אפשר תלי' מילתא כל זה שייך בשאר איסורים דאסור לר"י מה"ת דבר שאינו מתכוון אבל בשבת דאינו אסור אלא מדרבנן א"כ גם אליבא דר"י בשב' בכוונ' תלי' מילת' דדבר המתכוין אסור מה"ת ודבר שאינו מתכוון אינו אסור אלא מדרבנן א"כ גם אליבא דר"י אסור בלא אפשר ומכווין דהא גם לר"י בשבת בכוונה תלי' מילתא וכי קאמר אביי בשאר איסורים דבזה לא אזיל בתר כוונה אליבא דר"י כלל אבל בשבת גם לר"י אסור בלא אפשר ומכווין וא"ש ולק"מ ונכון לענ"ד

אמנם יש להקשות לאביי דס"ל לר"י לא אפשר ומכוון מותר מסוגיא דזבחים צ"א ע"ב דמקשה שם תרי ברייתות אהדדי דתני' המתנדב יין ישפוך לספלים ולא על האישים משום איסור כיבוי ובחדא ברייתא תני'. דישפוך ע"ג אישים ומשני הא ר"י הא ר"ש וא"כ קשה לאביי גם לר"י ראוי להיות מותר דהא שם לא אפשר וא"כ מותר לר"י בלא אפשר ומכווין כ"ש בלא מכווין ודוחק לומר דשם מקרי אפשר דהא אפשר לשפוך בספלים דז"א דהא לשון הברייתא יין נסך לספלים או אינו אלא לאישים ופי' רש"י משום דגבי יין כתיב אשה אמרת לא יכבה וכיון דאי אמרינן לאישים הוה מצוה באישים. א"כ מאי דחי לא יכבה כיון דמצותו בכך הוה לא אפשר ויש ליישב קצת בדוחק דרש"י כתב בד"ה הא ר"ש שמואל כר"ש כיון דאין מתכוון אין לא תכבה ראי' עליו לאסור למיעקר משמועתא דאשה משום קשיא דלא תכבה וא"ת פ"ר ולא ימות הוא אפשר דמזלף לי' בטיפין דקות מאוד הלכך א"נ מכבה בטיפין גסות דבר שאינו מתכווין הוא. עכ"ל נראה בכוונת דבריו דבוודאי היכא דמזלף בטיפים דקים מאוד אינו מכבה אלא דאינו צריך לדקדק אי לשפוך בטיפים גסים או דקים נהי דיפול גסים מ"מ אינו פ"ד הוא דיכול להיות דיפול על האש דקים כנלענ"ד בכוונת רש"י ובמרכבת המשנה השיא כוונת רש"י לדרך אחר ולענ"ד כמ"ש א"כ י"ל דזה מיקרי אפשר דיזהר דישפוך בטיפים דקים מאוד אמנם צ"ע לענ"ד דהא כתבו התוס' בפסחים בסוגיא דשם דכל היכא דהוה טורח גדול מיקרי לא אפשר וביותר קשה לענ"ד מסוגיא דשבת קל"ב דפריך שם הא בשר ל"ל ומשני אביי לא נצרכה אלא לר"י דאמר דבר שאינו מתכוון אסור ורבא משני דפסי' רישא הוא ומסיק הש"ס דגם אביי חזר מזה וס"ל דמודה ר"ש בפ"ר והשתא קשה לאביי דהא שם בוודאי לא אפשר א"כ ראוי להיות מותר לר"י אף דפ"ר הוא מ"מ לא עדיף ממכווין ושרי לאביי אליבא דר"י בלא, אפשר ומכוין ללישנא בתרא שם בפסחים אף באיסורא דאורייתא כדמוכחת שם כל הסוגיא ע"ש הטיב וכעת צ"ע לענ"ד

(יג) ועתה נבאר לשון הרא"ש בפ' הבונה דכתב שם בפלפולו עם הערוך ז"ל וז"ל ועוד הביא ראי' בערוך מההיא דסוכה פ' לולב הגזול וכו' ויש לדחות ראי' זו דמצוה שאני א"נ כיון דר"ש סובר דבר שאינו מתכווין מותר מה"ת אע"ג דפ"ר הוא הואיל ואית לי' אחרות שרי לר"ש דשמא לא יהי' צריך לזה שתיקן ואיגלאי מילתא דלא תיקון כלי אבל לר"י דבר שאינו מתכווין אסור ואי צריך לי' איכא איסור דאורייתא לא שרינן אע"ג דאית לי' הושענא אחריתא עכ"ל ודבריו צריך ביאור בזה דלכאורה נראה כוונתו דלר"י דבר שאינו מתכווין אסור מן התורה אבל לריש בפ"ר אינו אלא מדרבנן והוא תמוה דהא דקאמר הש"ס מודה ר"ש בפ"ר משמע כי היכא דסובר ר"י דבר שאינו מתכווין מותר מן כתורה ה"נ בפ"ר אסור לר"ש מן התורה ומצאתי בשיטת רבינו בצלאל לכתובות סברא זו בשם המפרשים ז"ל דלר"ש בפ"ר אינו אלא מדרבנן וההיא דשבת בקציצת בהרת קל"ב דמוכח שם דלר"ש בפ"ר אסור