תשובות מהרי"ם קכז

והשתא מתורץ קושיות המש"ל דהנה כאן אם נימא דמקלקל הוא יש לנו תרי צדדים להקל חדא אף דמקלקל הוא איסורא דרבנן מ"מ אינו מתכווין לזה אבל בגרירה נהי דאינו מתכווין בחרישה ההוא מ"מ נעשה החרישה ניחא לי' בכך לתי' התוס' דהוה מתקן דמשוה גומות ואין לנו למפטר אלא מטעם דבר שאינו מתכווין לכן החמירו אף באיסורא דרבנן וכן גבי קידור אין לנו להקל אלא מטעם דבר שאינו מתכוון דהא ניחא לי' בכך דמיקל לבהמה כמו דם הקזה לתי' התוס' אבל בקושייתם שפיר הקשו דהא סברי דבגרירה וגבי קידור הוי ג"כ מקלקל א"כ גם שם יש להקל מטעם דבר שאינו מתכווין ומשאצ"ל דבוודאי לא ניחא לי' בזה כיון דמקלקל הוא אמנם בתירוצם שפיר מתורץ. דבתירוץ הא' משום מצוה בוודאי מתורץ אף דהוי בגרירה חורש כלאחר יד מ"מ שלא במקום מצוה לא הקילו ובתירוצם השני בוודאי ג"כ מתורץ כיוון דשם מתקן הקרקע וכן גבי קידור מתקן הבהמה אין להקל אלא מטעם דבר שאינו מתכווין דמטעם משאצ"ל ליכא למיפטר דהא ניחא לי' בכך לכן לא הקילו אבל כאן דיש לנו להקל מטעם דבר שאינו מתכווין והוה ג"כ משאצ"ל לכן הקילו באיסור דרבנן במקלקל וכן לא קשה מצירוף דלא הקילו אף דאיסורא דרבנן הוא לא הקילו באינו מתכווין לחוד דהא ליכא להקל אלא מטעם דבר שאינו מתכווין דמטעם משאצ"ל אין להקל דהא ניחא לי' בכך כמ"ש והבאתי לעיל. אף דבתוס' בכירה לא ס"ל הכי מ"מ כאן בכתובו' בתירוצם השני י"ל דלא ס"ל כן וס"ל כמ"ש המהרש"א שם והבן הטיב זה

אמנם מה שהקשה המל"מ על דברי התוס' בבכורות שם דכתבו לפרש משום דעוקר כלאחר יד הוא ומותר באינו מתכווין וע"ז הקשה המל"מ מ"ש מגרירה אף דחורש כלאחר יד הוא צריך לפרש קושייתו ג"כ בדרך זו כמ"ש לעיל וע"ז לא שייך לתרץ כ"כ כמש"ל ואפשר לומר שהתירו חכמים ביו"ט שלא יתקלקל שחיטתו ביו"ט כאשר כתבו התוס' לפרש בסוף דבריהם אלא בסוף אסקי דאפילו במתכווין שרי כה"ג ומתחילה ס"ל דלא שרי אלא באינו מתכווין ומשום שמחת יו"ט שלא יתקלקל בשחיטתו נחזור לענינינו דלפי שיטת התוס' דלהכי הקילו משום דאיכא מצוה ולהכי שרי איסור דרבנן באינו מתכווין וכבר השגנו על הפ"י דלאו מטעם דדבר שאינו מתכווין מותר מן התור' לשיטת התוס' אלא אף בשאר איסורים דאסור דאורייתא דבר שאינו מתכוין מ"מ באיסורא דרבנן מקילינן משום מצוה יש להסב עפי"ז שיטת רש"י ז"ל ביומא דבוודאי גם רש"י סובר דאיסור דרבנן אסור באינו מתכוין לר"י כדמוכח סוגיא דכירה לענין צירוף והך דחרישה אלא דרש"י סובר מטעם מצוה הקילו שם דשם וודאי איכא מצוה והמשך הסוגיא לשיטת רש"י דמשני אביי דבר שאינו מתכווין מותר והיינו אף לר"י מותר מן התורה רק מדרבנן אסור והכא משום מצוה התירו וע"ז הקשו מאביי גופא דלגבי מילה לא משום מצוה אי לאו קרא וע"ז משני הנ"מ בכל התורה כולה אבל הכא צירוף דרבנן הוא. פי' ולהכי מותר באינו מתכוין משום מצוה ולהכי לא גרם רש"י אין שבות במקדש דהלא אף בשאר איסורא מצינו דהקילו איסור דרבנן באינו מתכווין משום מצוה וכן גבי בכור בבכורות דיד וכן לענין שמחת יו"ט הקילו שם כמבואר בבכורות שם ע"ש הטיב. וזה נלע"ד בשיטת רש"י ומתורצים כל קושיות תוס' ואח"ז מצאתי בהשגת הראב"ד פ"ב מה' שבת כתב בזה הלשון ועוד במס' יומא אמרינן צירוף דרבנן היא וחיובא ליכא וביו"כ שרי לי' בטבילת כ"ג משום מצוה ואפי' לר"י דאמר דבר שאינו מתכווין אסור עכ"ל נראה בעליל שמפרש הסוגיא כמו שפירשתי לדעת רש"י זיל. ושמחתי מאוד שכוונתי ב"ה לדעת הראב"ד בפי' הסוגיא. וכמו שפירשתי שיטת רש"י ז"ל ודו"ק

[ח] בדברי התוס' בכתובות שהבאתי נתחבטו הגאונים מהרש"ל ומהרש"א שנראה מדבריהם שם דגרסי הך גירסא שמחק רש"י את"ל מקלקל הוא במקלקל הלכה כר"י או כר"ש ותמהו הגאונים דמה יענו התוס' לקושיית רש"י דהא האיסור משום בנין א"כ אינו לענין חובל ומבעיר דהא ר"י ור"ש לא פליגי אלא בחובל ומבעיר. וה' האיר את עיני בזה בעזה"ש שדבריהם ברורים עפ"י מה דכתבו בבכורות ך"ד אחר שהעלו דבאיסורא דרבנן הקילו באינו מתכווין כתבו וז"ל וא"ת לקמן דמייתי ראי' מפרה דסבר ר"י בן המשולם דדבר שאינו מתכווין מותר ומשני שאני פרה דקדשי בדק הבית הוא ופריך והא אמר ר' אליעזר קדשי בדק הבית אסורים בגיזה ועבודה ומשני מדרבנן ופריך והא איכא איסורא דרבנן ש"מ שרוצה לדקדק דכי היכי דשרי אינו מתכווין בדרבנן שרי נמי בדאורייתא וי"ל דההיא מדרבנן לא דמי כלל להנ"ל דתולש לאו היינו גוזז ולעוקר דבר מגידולו כלאחר יד דאין איסורין הללו מדאורייתא בשום מקום אבל פרה איירי בגיזה גמורה ואע"ג דמדאורייתא אין אסור קדשי ב"ה בגיזה ועבודה לדבריו דכל דתיקון רבנן כעין דאוריית' תיקון ולגמרי עושה קדשי בד"ה כקדשי מזבח עכ"ל והמתבאר מדבריהם דהא דהקילו איסור דרבנן באינו מתכווין היינו היכא דאין האיסור דרבנן אסור בשום מקום מדאורייתא אבל היכא דהאיסור הוא במקום אחר מדאורייתא אף דכאן הוא מדרבנן לא הקילו באינו מתכווין וכן הביא המל"מ פ"א מה' שבת ומוכח דאפילו משום מצוה לא התירו דהא שם מצוה הוא גבי פרה ואעפי"כ לא הקילו אף באינו מתכווין איסור דרבנן היכא דבמקום אחר דאורייתא הוא וכיון שזכינו לזה יש לקיים הגרסא בפשיטות דהנה הא דקאמר דמקלקל הוא מותר צ"ל משום דאיסורא דרבנן הקילו באינו מתכווין או מצוה או אף בלא מצוה לתירוצם של התוס' ולהכי מבעיא את"ל מקלקל הוא דלמא במקלקל בחבורה הלכה כר"ש דחייב מקלקל אף דכאן אינו חבורה ופטור כאן מקלקל. מ"מ אסור מדרבנן ולא הקילו מטעם דא נו מתכווין כיוון דא דאיסור זה הוא במקום אחר מדאורייתא א"כ לא הקילו אף אינו מתכווין ועכ"פ אסור מדרבנן או דלמא במקלקל בחבורה הלכה כר"י א"כ זה האיסור דרבנן במקלקל לא משכחת בשום מקום איסור דאורייתא א"כ שפיר הקילו באינו מתכווין וזה ברור ומקום הניחו לי מן השמים להתגדר בו

(ט) הנה בסוגיא דכתובות יש לפלפל הרבה ואכתוב קצת דברים הנצרכים לדעת. הנה נחלקו שם הר"י ור"ת: ולר"ת אף שהיא מלאכה שאינה צריכה לגופה מ"מ אסור מדרבנן ולא הקילו משום מצוה ושיטת ר"י משמע דמשום מצוה הקילו מלאכה שאצ"ל רק כאן הוה מלאכה הצריכה לגופה וכו' ועייין בתוס' משמע להדיא כמו שפירשתי דלדעת ר"י מותר מטעם מלאכה שאצ"ל משום מצוה רק דבכאן הוי מלאכה הצריכה לגופה וצריך לומר לפי' ר"י הא דפריך אביי לרבה דמוקי הא ברייתא דמתירין בשבת כר"ש דדבר שאינו מתכווין מותר ופריך לאביי הא פסיק רישי' הוא. וצ"ל דהוי פסיק רישא דניחא לי' כו' להכי פריך שפיר ואסור אפילו לר"ש

[י] שם באותו סוגיא הא דפריך אביי לרבה דמוקי מאן חכמים ר"ש דאמר דבר שאינו מתכווין מותר ופריך אביי והא פ"ר הוא כו' הקשה בשיטת הרב רבינו בצלאל בשם רשב"א ז"ל אמאי פריך אביי לרבה והאיך הבין אביי דהא משמע דהקושי' הוא לרבה דמוקי חכמים כר"ש והאיך יש לנו אוקימתא אחרת ותירץ בשם הרשב"א דאביי גופא מוקי הפלוגתא במקלקל בחבורה דחכמים סברי כר"י דמקלקל בחבורה פטור לת"ק סבר כר"ש דמקלקל בחבורה אסור וע"ז יש לדקדק לפי מ"ש התוס' לעיל והארכנו בזה באות ח דהא דשרי הגמר' משום מקלקל אף דמקלקל הוא איסורא דרבנן מ"מ מותר מטעם אינו מתכווין באיסורא דרבנן שרי כמ"ש לעיל. וכיוון דפסיק ריש הוא לא שייך אינו מתכווין א"כ נהי דמקלקל הוא ופטור. מ"מ איסורא דרבנן איכא ולא הוי לי' למשרי. ונראה לישב בטוב טעם בס"ד דהנה קשה לי על שמואל