תשובות מהרי"ם קכו

יספיק מה שתרצתי לעיל באות ג' קושיות התוס' שם על רש"י וצריך ליישב באופן אחר

(ז) ועתה נראה שיטת רש"י דיומא דף ל"ד והביאו התוס' בכירה דף מ"א ד"ה והלא מיחם מצרף דרש"י פי' כך שם אבל הכא צירוף דרבנן ול"ג אין שבות במקדש והקשו התוס' כמה קושיות חדא מסוגיא דכירה דאסור אליבא דר"ש צירוף אף שהוא מדרבנן ועוד הקשו מגרירה דא וסר ר"י אף דאינו אלא מדרבנן דהוי כחורש כלאחר יד ועוד בסוגיא דיומא שם פריך אליבא דאביי ודבר שאינו מתכוון מותר אליבא דר"י ומי אמר אביי הכי והאמר אביי וכו' ואמאי לא מייתי משנה שלמה דביצה דאוסר ר"י דבר שאינו מתכוון והגאון במג"ש ישב שיטת רש"י בטוב טעם ע"פ סוגיא דלעיל ך"ט דאיכא חד לישנא דבלא אפשר מודה ר"י דדבר שאינו מתכוון מותר לר"י וכי פליג בגרירה שם בקטנים דאפשר להוכיח דכל זה באיסורי דרבנן אבל באיסור דאורייתא אוסר גם בלא אפשר דהא אביי תירץ הם אליבא דר"י איצטרך קרא אף דשם לא אפשר א"ו באיסור דאורייתא אוסר לר"י דבר שאינו מתכוון אף בלא אפשר והשתא הפי' הסוגיא דיומא שפירש רש"י דאביי תירץ שם דבר שאינו מתכוון מותר לר"י היינו דשם ג"כ לא אפשר דהא צריך להחם המים וע"ז מקשה הש"ס מאביי גופא דאמר דאיצטרך קרא בשר לר"י אף דשם ג"כ לא אפשר הרי דאוסר ר"י אף בלא אפשר וע"ז תירץ הש"ס דצירוף דרבנן ומותר בלא אפשר לר"י ובזה מתורצים כל קושיות תוס' ע"ש במג"ש שהאריך וסמכתי על המעיין בספרו: אמנם שיטות כתוס' בפסחים דף ך"ה ע"ב ד"ה לא אפשר כתבו שם להקשות להך לישנא דסובר דלא אפשר גם ר"י מודה דמותר מסוגיא דכתובות דקאמר לר"י דדבר שאינו מתכוון אסיר ג"כ אף דשם ג"כ לא אפשר ותירץ דסוגיא דכתובת אזיל כר"י דאסור בלא אפשר לר"י א"כ מוכח לשיטת התוס' בפסחים דהך לישנא דמותר לר"י בלא אפשר דבר שאינו מתכוון הוא אף באיסור דאורייתא דהא שם הוא איסור דאורייתא הרי שיטת התוס' בפסחים דאף באיסור תורה מותר לר"י באינו מתכוון בלא אפשר ולכאורה יש להביא ראי' ברורה לשיטת המגי"ש מסוגיא דזבחים צ"א ע"ב דפריך שם תרי ברייתות אהדדי דבחדא ברייתא תני' המנדב יין לספלים ולא לאישים משום דאסור לכבות ובחדא ברייתא תני' לאישים וקשה אהדדי ומשני הא ר"י. והא ר"ש ע"ש בסוגיא והשתא להך לישנא דמותר לר"י בלא אפשר דבר שאינו מתכוון קשה תרי ברייתות אהדדי דשם לא אפשר א"ו כדברי המג"ש א"כ ניחא דהא שם הוא איסור דאורייתא להכי אסור לר"י אף בלא אפשר ולמש"כ לקמן יש לדחות ראי זו והנה לפי דברי המג"ש יש לתרץ קושיית התוס' בכתובת דף ה' ע"ב בד"ה את"ל הלכה כר"י מקלקל הוא ושרי פי' דר"י אית לי' דמקלקל בחבורה פטור אע"ג דפטור אבל אסור ומיהו הכא מותר לכתחילה משום דאיכ' תרתי מקלקל בחבור' ודבר שא"מ וקש' דבגריר' אוסר ר"י אע"ג דאיכא תרתי דאין מתכוון ומקלקל נמי הוי וכו' ולהמג"ש מיושב בטוב דהנה הא דכתבו התוס' דסוגיא דכתוב' אזיל בהך לישנא דל"אפ אסור לר"י לדברי המג"ש אדרבא נ"ל דסוגיא דכתובת אזיל בהך לישנא דלא אפשר מותר לר"י ומ"מ שפיר קאמר הש"ס בהך לישנא כו' הוא צריך דאם דבר שאינו מתכוון אסור כר"י דהא שם איסור דאורייתא הוא משום בנין או משום חבורה והשתא קאמר הש"ס ואת"ל הלכה כר"י דילמא מקלקל הוא ואינו אלא איסור דרבנן א"כ מותר לר"י בלא אפשר דבאיסור דרבנן מותר בלא אפשר ולא מכוון והשתא לא קשה גרירה דשם אפשר ולהכי אסור לר"י אף באיסורי דרבנן דאיכא תרתי מקלקל ודבר שאינו מתכוון ודוק כל זה כתבתי לשיטת הרגיש

[ז] אבל לענ"ד נראה דרך אחרת בשיטת רש"י. וטרם בואי אל הביאור נבאר שיטת רבותינו בעלי התוס' בזה הענין. כתבו התוס' בכתובות ד' ה' ע"ב את"ל הלכה כר"י מקלקל הוא ושרי פי' דר"י אית לי' דמקלקל בחבורה פטור אע"ג דפטור אבל אסור. מיהו הכא מותר לכתחילה משום דאיכא תרתי מקלקל בחבורה ודבר שאינו מתכווין וקשה דבגרירה אסר ר"י אע"ג דאיכא תרתי דאין מתכוין ומקלקל נמי הוי וכו' ובפ"ק דיו"ט אסור ר"י קידור אע"ג דאינו מתכווין ומקלקל וי"ל דהכא שרי טפי משום דאיכא נמי מצוה א"נ שלא במקום מצוה נמי שרי וגבי חריץ יש להעמיד כגון שאינו מקלקל לגמרי אלא מתקן קצת דמשוי גומות מצד א' וגבי קידור נמי במה שמוציא דם מיקל לבהמה קצת כמו דם הקזה. והנה הרב פ"י הבין בדבריהם דלהכי מקילין באינו מתכווין במקלקל מש משום דאיכא תרתי דרבנן דמקלקל גופא הוא רק מדרבנן ודבר שאינו מתכווין הוא רק מדרבנן דהתוס' לשיטתם אזלי דכתבו בכמה דוכתי דדבר שאינו מתכווין לא אסור אלא לר"י מדרבנן אבל לפי' רש"י דסובר דמדאורייתא אסור דבר שאינו מתכווין לא שייך זה ע"ש באריכות ובהכי סובב והולך כל הסוגיא ובמחילת כבודו נעלם ממנו דברי התוס' בכורו' ך"ד ע"ב ד"ה והיינו וכו' דכתבו שם לפרש דאי תולש לאו היינו גוזז ואינו אסור אלא מדרבנן הקילו באינו מתכווין כיון דאינו אלא איסורא דרבנן שרי באינו מתכווין והלא שם בשאר איסורים דבוודאי אסור לר"י דבר שאינו מתכווין מן התורה אף לשיטת התוס' מ"מ כתבו להקל באיסורא דרבנן באינו מתכווין א"ו סברת התוס' דבאיסורא דרבנן יש להקל באינו מתכוין אף אם הי' אינו מתכווין אסור מן התורה. מ"מ כיוון דהאיסור גופא מדרבנן יש להקל באינו מתכווין ואני תמה על הפ"י במה שהניח בקושיא על הגמ' ואני תמה דהלא אם נימא מקלקל ופטור צ"ל כר"י דמקלקל בחבורה פטור א"כ משאצ"ל חייב לר"י מדאורייתא ולשיטתו בעצמו לא שייך להקל במלאכה שאצ"ל באיסורא דרבנן כיוון דמשאצ"ל חייב מדאורייתא לר"י ויש ליישב כוונתו בדוחק ואין להאריך: והנה המ"ל פ"א מה' שבת האריך בדברי התוס' ותמה על דבריהם בכתובת שהבאתי דאמאי לא קשיא להו מגרירה אף דשם אינו אלא איסורא דרבנן דהוי חורש כלאחר יד כדכתבו בעצמם ביומא ובכירה ואם לחלק בין איסורא דחורש כלאחר יד לאיסורא דמקלקל לא ידעתי טעם לחלק עכ"ד והנה לכאורה דבריו תמוהים דהא באמת הקשו התוס' בכתובת מגרירה דשם ג"כ מקלקל ותרצו דמשום מצוה שרי א"כ ממילא לא קשה גם קושיית המש"ל אף דחורש כלאחר יד אינו אלא איסורא דרבנן מ"מ שלא במקום מצוה אסרו וצ"ל דקושיות המש"ל הוא על תירוצם השני דתירצו דהתם הוה מתקן ומשמע דלא צריכין לפי"ז לחלק בין מצוה ושלא במקום מצוה וע"ז הקשה שפיר נהי דבגרירה מיירי

במתקן מ"מ האיסור הוא דרבנן משום חורש כלאחר יד א"כ מ"ש מאיסור מקלקל דהקילו באינו מתכוין

וראיתי במרכבת המשנה פ"א מה' שבת מתרץ קושייתו ולא דק כלל ואין רצוני להאריך וע"ש אמנם לענ"ד נראה דהנה כבר גילה לנו התוס' בכמה דוכתין ובפ' כירה דדבר שאינו מתכווין ומשאצ"ל ענינים נפרדים הם דדשא"מ הוא דאינו מכווין למלאכה זו אמנם כי נעשה מלאכה ההיא ניחא לי' ולהכי בפ"ר מודה ר"ש כמו תולש בארע' דידי' דוודאי ניחא לי' ביפוי הקרקע ההוא מחייב גם ר"ש אבל היכא דאינו פ"ר. אף דאם נעשה המלאכה ניחא לי' בכך וליכא למיפטרה מטעם משאצ"ל מ"מ מותר מטעם דבר שאינו מתכווין לר"ש אבל משאצ"ל הוה כמו החופר גומא וא"צ אלא לעפרה דפטור מטעם משאצ"ל אף דוודאי פ"ר הוא לענין גומא ח"מ לא אכפת לי' בגומא ההוא וצ"ל הטעם אף דהחופר גומא מיירי במקום שאינו מקלקל דאי לא"ה פטור אף לר"י מ"מ לא נהנה בבירור דשמא לא יצטרך כלל לגומא אבל בתולש בארע' דידי' בוודאי ניחא לי' בזה כי מיד נתייפה הקרקע ומטעם זה כתב המהרש"א להקשות בפ' כירה שם דקרי' התוס' צירוף משאצ"ל ותמה המהרש"א דהא מיד נעשה הצירוף ובוודאי ניחא לי' כמו יפוי הקרקע ויפה תמה ע"ש.