תשובות מהרי"ם קכה

הוה תיקון גמור ולהכי לא פליג ר"י ע"ז ולפי"ז אין מקום לתירוצו דאי נימא כן בלא"ה לא קשה קושיית הש"ס על ר"י דזה מיקרי תיקון גמור ולא נשתנה משאר מקלקלים ופשוט: אמנם לדעתי נראה בכוונת התוס' דהכריחם לזה סוגיא דלעיל דף ע"ג ע"ב דאמר דהחופר גומא וא"צ אלא לעפרו דפטור אפילו לר"י דמחייב במשאצ"ל מ"מ פטור דמקלקל הוא. א"כ הרי חזינן דבשאר מקלקלי' אף דצריך לעפרו מ"מ פטור דמקלקל הוא הרי חזינן דבשאר מקלקלים פטור כה"ג ממילא במבעיר וצריך לעפרו לא הוה תיקון כה"ג דלא נשתנה משאר מקלקלים דלא הנה תיקון בכה"ג ובאמת לפירש"י דסובר דזה הוה תיקון גמור צ"ע לחלק מהחופר גומא וא"צ אלא לעפרו דלא מיקרי תיקון [אח"ז מצאתי במרכבת המשנה פ"א מה' שבת שנדחק לחלק לפי' רש"י] כנ"ל לפרש כוונתם וראיתי להפ"י בב"ק השיג שם על המהרש"א וזה דבריו ומה שנראה מפירושו דהא דס"ל לר' אבהו אליבא דריש דמשאצ"ל חייב בחובל ומבעיר. היינו דווקא כשהוא מקלקל אבל במתקן פטור אפילו בחובל ומבעיר במלאכה שאצ"ל ודבר זה תימה דיציבא בארעא וכו'. ימחול הגאון ז"ל על כבודו כי בחנם חשד למהרש"א בדבר זה וכוונתו שם פשוט וברור דבוודאי בחובל ומבעיר חייב אף במלאכה שאצ"ל לר' אבהו. רק האי תנא סובר כר"י בחדא דהריגת נחשים מזיקין חשוב תיקון כמו מילה והבערת ב"כ. וממילא כיון דסובר דמילה והבערת ב"כ הוי תיקון גמור א"כ מקלקל בחבורה והבערה פטור דלא נשתנה משאר מקלקלים. וממילה והבערת ב"כ אין ראי' כיון דסובר דתיקון גמור הוא שם וסובר כר"ש בחדא במשאצ"ל אבל לר"ש גופי' דסובר דהבערת ב"כ ומילה לא חשיבה תיקון א"כ גם הריגת נחשים מזיקין לא חשיבא תיקון ואעפ"כ חייב לר"ש דסובר דבמקלקל בחבורה ובהבערה חייב אף במשאצ"ל אבל הברייתא דאתי' כר"י וסובר דהריגת נחשים מזיקין הוה תיקון גמור. א"כ גם הבערת ב"כ ומילה חשיב תיקון א"כ לא נשתנה משאר מקלקלים. וכיון דסובר בהא כר"ש דמשאצ"ל פטור א"כ גם בחבורה הדין כן וכוונתי ברור וצלול

ובעיקר דבריהם תה שהעלו בפשיטות דצורך מצוה הוי מלאכה הב הצ"ל אני תמה דהלא שיטתם לעיל בדף צ"ד דכל מלאכה דהוי במשכן מיקרי מלאכה הצריכה לגופה מלאכה דלא הוי במשכן לא מיקרי מל מלאכה הצ"ל וכתבו שם דקורע על מתו או למירמי אימתא על אינשי ביתו לא מיקרי צריכה לגופה דבמשכן היתה הקריעה לצורך דבר תיקון. א"כ איך כתבו בפשיטות דצורך מצוה מיקרי מלאכה הצ"ל והא לא היתה במשכן כה"ג מקלקל משום דבר מצוה. וכן יש לתמוה איך כתבו לעיל בדף צ"ד דקורע על מתו לא מיקרי מלאכה הצ"ל ובדף ק"ה ע"ב בד"ה הא ר' יהודא כתבו בפשיטות דקורע על מתו חשיב מלאכה הצ"ל ושניהם דברי ר"י בעל התוס' וצע"ג עוד לא זכיתי להבין דבריהם בשבת ק"ו ד"ה מ"ל וכו' וז"ל דאי לאו שריפה בעצמה חשיבה תיקון משום בישול פתילה לא הי' אסור אע"פ שמתקנת בכך כיון שאינו אלא משום שריפה לא הוי חשוב תיקון ולא מחייב. ולכן מוציא מרא לתפור לקבור בו לר"ש כמו מוציא כיס בפ"ק ד' י"א עכ"ל ולא ידעתי דהא שם הוא דווקא אליבא דר"ש אבל לר"י דס"ל משאצ"ל חייב באמת חייב והכא אליבא דר"י קיימינן ולומר דכוונת התוס' דהכא גרע טפי לא ידעתי טעם ברור לחלק וצ"ע עוד לא זכיתי להבין ד' התוס' בחגיגה י' ע"ב ד"ה מלאכת מחשבת וכו' פירש"י ולא יתכן דא"כ בכל מלאכת נמי כגון סותר ע"מ לבנות במקומו למה מחייב דהא נא ניחא לי' שיהי' הבנין בעולם. וכן בקורע ע"מ לתפור ג"כ לא ניחא לי' בקרע זה מעולם וכן הקורע הבא באבלו או מחמת טירדא וקורע למירמי אימתי' על אינשי ביתי' עכ"ל הנה דבריהם תמוהים דמה שהקשו בתחלה מסותר ע"מ לבנות הא אם סותר ע"מ לבנות כמו בתחילה באמת אצ"ל הוא. ועיין בתוס' בשבת צ"ד ושם הקשו בהיפוך. ומצאתי להרב בעהמ"ח כפות תמרים בסוכה בענין ממעט ענבים ביו"ט הרגיש בזה. אמנם יותר אני תמה מה שהקשו בסוף דבריהם מקורע בחמתו או למירמי אימתי' על אינשי ביתי' ראוי להיות לדעתם משאצ"ל דהא באמת כך הוא בהדיא בשבת ק"ה ע"ב דקרי לי' הש"ס משאצ"ל וצע"ג והתמי' ביותר דדברי ר"י הם בשני דיבורים

(ו) בתוס' ד"ה מ"ל בישול פתילה מ"ל בישול סמנין אין לפרש וכו' הנה רש"י בהדיא פי' כן ולכאורה עלה על רעיוני די"ל לתרץ ב' קושיות תוס' דבאמת אף לרש"י דסובר דתיקון מצוה לא הוי תיקון גמור מ"מ תיקון קצת מיקרי והיכא דבא הקילקול בשעת התיקון מהני אפילו תיקון קצת כמ"ש התוס' בעצמם א"כ י"ל בשאר מיתות בוודאי הקילקול בא בשעת התיקון ומהני אפילו תיקון קצת וכן היכא דתיקן הפתילה מאתמול מ"מ אסור לשרפה דהא התיקון בא בשעת הקילקול ואפילו תיקון קצת חשוב ואח"ז מצאתי שכוונתי ב"ה לדעת הגאון הגדול במג"ש בספרו וכתב. לפרש דמ"מ הא דצריך הגמרא להך סברא מ"ל בישול פתילה מ"ל בישול סמנין והא אסור בלח"ה לשרפה משום נ"ש דבשעת הקילקול בא התיקון וכתב דמ"מ כיון דאפקה התורה בלשון הבערה משמע משום הבערה הוא אסור ובהבערה אין התיקון בא בשעת הקילקול לזה הוצרך הגמרא לומר מ"ל בישול פתילה מ"ל בישול סמנין דזה תיקון גמור עכ"ד המג"ש ודבריו צריך ביאור דהא באמת לר"מ הך לא תבערו לאו לגופה הוא דאתא אלא או לחלק או ללאו וצ"ל כיון דמ"מ הך לא תבערו מורה ג"כ על מיתות בסנהדרין מהך ג"ש דמושבת א"כ צ"ל דבמיתות סנהדרין ג"כ האיסור הוא משום הבערה ולפי"ז לא קשה קושיית מהר"מ ברב"י שהבאתי לעיל באות ג' דמנ"ל להגמרא אליבא דר"ש דמקלקל בחבורה והבערה חייב דילמא באמת סובר דהבערה ללאו או לחלק ולפי"ז לק"מ אף אם נימא כן מ"מ מוכח דבמיתות הסנהדרין דאסרה התורה הוא ג"כ משום הבערה מדאפקה התורה בלשון הבערה ולפ"ז אמאי חייב דהא מקלקל הוא א"ו לר"ש חייב במקלקל בהבערה וכיון דמקלקל בהבערה חייב לר"ש לפ"ז איצטרך קרא לגופי' לחייב מקלקל בהבערה ולפ"ז לא מוכח דהבערה לחלק דהא איצטרך לגופא לחייב במקלקל בהבערה לכן מוכרח התוס' לומר דלר"ש לחלק מחללי' נפקא כמו דנפקא לשמואל אבל לר"י לא איצטרך לא תבערו לגופא בעיקר קרא דמיתות סנהדרין לא הי' דוחה שבת גם אם הי' כתוב לא תעשה הי' שמעינן זה מסברא מ"ל בישול פתילה מ"ל בישול סמנין ונא איצטרך קרא לר"י לזה רק הקרא לחלק או ללאו רק השתא דכתיב לא תבערו ג"כ ע"כ במיתות סנהדרין מוכרח הגמרא לפרש דהאיסור הוא משום הבערה ג"כ ודו"ק היטב

ועוד נ"ל דאפשר לומר בפרש"י דגם רש"י סובר דתיקון מצוה חשוב תיקון גמור לר"י והא דהוצרך הכי לפרש גבי מ"ל בישול פתילה מ"ל בישול סמנים תיקון האבר הוא י"ל כך דרש"י סובר דזה לא הוי תיקון גמור דלא הוי אלא הכשר מצוה דהא אם תיקן הפתילה מאתמול א"צ לאחרת שלא הוי אלא הכשר מצוה ולא הוי תיקון גמור ועיין בתוס' יבמות ו' ע"ב ד"ה טעמא ע"ש היטב בסוף דבריהם לכן הוכרח רש"י לפרש בשביל תיקון האבר דמשמע דהאיסור הוא משום הבערה ולא הוי תיקון מצוה לכן מוכרח לומר דהגערה איכא איסור אחר תיקון האבר אבל בשאר מיתות סנהדרין וכן היכא דתיקון הפתילה מאתמול אסור נ"ש אף דמקלקל הוא מ"א תיקון מצוה חשוב תיקון גמור והשתא א"צ לדברי ת"ה דהבאתי באות ג' דלדברי רש"י דתיקון מצוה לא חשוב תיקון א"כ הפי' בגמרא מ"ל לתקן מנא מ"ל לתקן גברא היינו דמתקן התיקון ממש והשתא אין אנו צריכים לזה די"ל כפשוטו דתיקון מצוה ממש מודה רש"י דחשיב תיקון גמור א"כ הפי' משום דתיקון מצוה אמנם להישובים שכתבתי בשיטת רש"י לא