תשובות מהרי"ם קכד

בפי' הב' א"כ אדרבה מוכחת הסוגיא דצורך מצוה הוה משאצ"ל. אלא דלפי' הראשון קשה ולמ"ש לקמן מוכח דהעיקר בשיטות רש"י הפי' א' קשה קושיות התוס' הנ"ל ולקמן נדבר בזה והנה התוס' הקשו על רש"י מכמה סוגיות דמוכחו' דמקלקל בחבורה ובהבערה בעינן צריכה לגופה והמהרש"א כתב ליישב דרש"י סובר דמבעיר עצים לקדרתו הוה. מלאכה הצריכה לגופה וכן גבי מילה צורך מצוה הוה מלאכה הצריכה לגופה ע"ש באריכות ודבריו תמוהים מאוד לענ"ד דמלבד מה שהקשה עליו במג"ש דמרש"י מוכח בהדיא דכתב ואפילו מבעיר עצים לקדרתו וכו' מוכח בהדיא דרש"י סובר דהוה משאצ"ל אמנם גוף דבריו תמוהים דממנ"פ האיך תופס המהרש"א בדברי רש"י אם תופס הכוונה א' שכתבתי א"כ ממילא מוכרח לומר דכל מקלקל הוה משאצ"ל דאי משכחת לה בחובל ומבעיר צריכין לגופה שוב לא מוכת מהמשנה די"ל דמיירי בכה"ג ואם תופס המהרש"א פי' ב' שכתבתי ממילא מוכח דגבי מילה וגבי הבערת ב"כ הוה א"צ לגופה ואעפ"כ חייבה התורה עליו הרי מוכח דמקלקל בחבורה ובהבערה חייב אף שאצ"ל סוף דבר בעניותי לא ירדתי לסוף דעתו

(ב) אמנם נלענ"ד לבאר פי' רש"י דלשיטתו כך הוא דבוודאי כל מקלקל אצ"ל כיון דמקלקל הוא ואעפ"כ חייבה התורה בחבורה ובהבערה דהתורה השוה מקלקל למתקן כמו דחייבה התורה ברוצה הדבר בתיקונה כן חייבה התורה אם רוצה הדבר לקלקל. אמנם מ"מ בזה לא עדיף מקלקל ממתקן כמו שמתקן הדבר אם אין עיקר כוונתו בשביל התיקון ההוא כמו חופר גומא וא"צ אלא לעפרה דפטור אף בשדה אף שמתקן מה שעושה הגומא ההוא מ"מ אין עיקר כוונתו בשביל הגומא אלא בשביל העפר רק הא דמחייב היינו שעושה בשביל הגומא ההיא כן הוא ממש במקלקל אם קילקל הדבר בלא שום צד אחר אלא שרוצה הדבר לקלקל חייבו רחמנא אבל אם הקילקול הוא בשביל דבר אחר לא עדיף מקלקל בזה ממתקן ולפי"ז לרבי אבהו דסובר כר"ש דמשאצ"ל פטור הא דחייב מקלקל היינו כשאינו עושה בשביל דבר אחר אלא שרוצה לקלקל דהיינו להכעיס את חבירו וכדומה. אף דלמרמי' על אינשי ביתו הוה משאצ"ל כמו דקרי' לה הש"ס לעיל התם משום דעושה בשביל דבר אחר לתקן אבל להכעיס את חבירו הרי אינו רוצה בשום דבר אלא לקלקל וחייבה רחמנא כמו דרוצה הדבר בשביל תיקונה אבל בחובל וצריך לכלבו ומבעיר וצריך לעפרו. אדרבה פטור לרבי אבוהו דלא עדיף מקלקל ממתקן ולר"י להיפוך חייב בחובל וצריך לכלבו ומבעיר וצריך לאפרו דמשאצ"ל חייב אבל במקלקל פטור דלא נשתנה משאר מקלקלים ובהא א"ש כל הסוגיא לפי' רש"י דבכל הסוגיא מדברים שם שאינו רוצה כלל בקילקול הדבר כמו מחט של יד ליטול בה את הקוץ דאינו חפץ כלל בחבלה אלא דממילא כיון דנוטל את הקוץ ממילא חביל להו שפיר אמרינן בסנהדרין שם מאן תנא דשמעת לי' מקלקל בחבורה חייב ר"ש ור"ש סובר משאצ"ל פטור והיינו דלא עדיף מקלקל מממקן בזה כיון דאין צריך בקילקול הדבר אלא בשביל ד"א הוה משאצ"ל דלא עדיף מקלקל ממתקן בזה וזה ברור לענ"ד בפי' רש"י אמנם לפי"ז יהי' מוכח בפי' רש"י הפי' הא' שכתבתי לעיל דאי כפי' הב' מוכח דרש"י סובר דמילה והבערת ב"כ א"צ לגופו מיקרי א"כ אמאי חייב רחמנא דהא לא עדיף מקלקל ממתקן. אלא כפי' הא' וי"ל דגם רש"י סובר דגם מילה והבערת בת כהן מיקרי צריכה לגופה וא"ש ודו"ק

[ג] אמנם לפי כוונתי בשיטת רש"י ז"ל יוקשה קושיות התוס' ך"ה ע"ב ד"ה הא ר"י הא ר' שמעון וכבר רמזתי מזה לעיל באות א'. אמנם בלא"ה לק"מ קושיית התוס' על רש"י דרש"י לשיטתו דפי' מ"ל בישול פתילה מ"ל בישול סמנים והיינו דמצרף האבר וי"ל דס"ל דזה מיקרי מלאכה הצריכה לגופה דהא כבר כתבו התוס' לחלק בין מלאכה שאצ"ל דפטור לר"ש ובין פסיק רישא דחייב באינו מתכווין לר"ש וכתבו התוס' דפסיק רישא מיקרי דניחא לי' בדבר ההוא רק שאינו מתכווין. אמנם כי נעשה הדבר ניחא לי' בכך אבל מלשאצ"ל הוה במידי דלא איכפית לי'. וע"ש בתוס' דף ע"ה ובכמה דוכתן. ולפי"ז בפתילה בוודאי מקרי פסיק רישא דהא ניחא. לי בדבר ההוא אלא שאינו מכווין והתוס' לשיטתם דפי' משום תיקון מצוה לכן שפיר הקשו על רש"י וגם ממילה לא קשה על רש"י דבת"ה סי' רס"ה כתב דרש"י סוב' דלא חשיב תיקון מצו' א"כ צ"ל הא דקאמר הש"ס מ"ל מתקן מנא מ"ל מתקן גברא היינו דמתקנו ממש וצ"ל לדבריו הא דבקריעה חשיב רש"י תיקון היינו כמ"ש התוס' דהוה תיקון שיכול ללבשו בכל שעה ונסתלק חמימו. א"כ יש לחלק דרש"י לשיטתו דסובר דמשאצ"ל מיקרי דלא ניחא לי' במלאכה ההוא וע"ש ברש"י צ"ד א"כ שם גבי קריעה בוודאי לא ניחא לי' שיהי' המלאכה בעולם אבל גבי מילה ניחא לי' שיהא המלאכה בעולם לכן שפיר הוה משאצ"ל וכפי' הא' שהעליתי בדברי רש"י לא קשה ב' קושיית שהקשה מהר"ם בריבי על שיטת רש"י חדא אם נימא דעיקור הקישור בפלוגתא דמשאצ"ל קשה דילמא סובר באמת ר"ש הבערה לחלק או ללאו ולא דריש על הבערת ב"כ בסנהדרין ועוד הקשה דמנ"ל לרש"י לפרש דאפילו מבעיר עצים לקדרתו מיקרי משאצ"ל הרי הרז"ה מפרש כרש"י ומ"מ סובר דמבעיר עצים לקדרתו מיקרי משאצ"ל. ולפמ"ש לק"מ דקשיא הא' לא קשה כיון דפירשנו דהוכחה ממשנה דר"ש סובר דמקלקל חייב א"כ הקושיא על ר"ש גופא. וקשיא הב' ג"כ לא קשה דהא רש"י מוכרח לפרש כן דאי לא"ה לאוקמא המתניתן בכה"ג בשלמא הרז"ה דמפרש דעיקר הכרח מפסיק ריש' י"ל דמבעיר עצים לקדרתו מיקרי משאצ"ל אבל רש"י הוא באופן אחר מדברי הרז"ה ודו"ק ולקמן ניישב קושיא הא' של מהר"ם בריבי בא א

[ד] ועתה אפרש שיטות התוס' בזה דר' אבהו ור"י אליבא דר"ש פליגי דר' אבהו סובר אליבא דר"ש דחייב במקלקל בחבורה ובהבער' אף בלא תיקון כלל ור"י סובר אליבא דר"ש דווקא תיקון קצת כמו חובל וצריך לכלבו ומבעיר וצריך לאפרו דמילה והבערה הוה תיקון קצת דצורך מצוה הוה תיקון ולר' אבהו י"ל דס"ל דצורך מצוה לא מיקרי תיקון כלל או דס"ל כיון דבלא"ה נשתנה דין מקלקל בחבורה ובהבערה משארי מקלקלים דבשאר מקלקלים תיקון כי האי לא מיקרי תיקון כלל א"כ דגילתה לנו התורה דלא בעינן תיקון כמו שאר מקלקלים ממילא אמרינן אף בלא תיקון כלל חייב ור"י סובר דלא ילפינן אלא מה שגילתה התורה ושם הוה תיקון קצת ממילא בעינן תיקון קצת כנ"ל לפרש טעם פלוגת' והנה המהרש"א הקשה דאמאי לא ניחא להו למימר לר"י דר"י לא פליג עלה דר"ש דבכמה דוכתי' בתלמודא אמרינן דר"י וריש פליגי במקלקל בחבורה ולא ניחא להו למימר דר"י פליג על כל הך סוגיא וצ"ע עכ"ד. פי' לדבריו דקושיתו הוא דנימא דחובל וצריך לכלבו ומבעיר וצריך לאפרו הוה תיקון גמור ולא פליג ר"י על זה דהוה כמו שאר מקלקלי' דמקרי תיקון גמור. וראיתי לזקיני הגאון בחידושיו סנהדרין כתב דקושיות מהרש"א לא קשה מידי דהא רש"י פי' הקושיא והא אנן תנן כל המקלקלים פטורים לרבי אבהו פריך ולשיטת התוס' י"ל אליבא דכ"ע דהא מבעיר וצריך לעפרו לא הוה תיקון בשאר דוכתי' ומדכללה בשאר מקלקלים משמע דדין אחד להם, ולפי"ז אליבא דר"י לא שייך תי' הש"ס הא ר"י והא ר"ש דהא אליבא דר"י לא פליגי ר"י ור"ש עכ"ל נראה מכותלי דבריו שהבין כוונת מהרש"א דנימא לעולם דהוה תיקון קצת. ואעפ"כ חייב לר"י ותמי' לי' האיך אפשר לומר כן. דהא לר"י ממילה והבערת ב"כ בסנהדרין לא מוכח מידי א"כ ממילא לא נשתנה דין מקלקל בחבורה ובהבערה משאר מקלקלים א"ו כוונת מהרש"א דנימא חובל וצריך לכלבו ומבעיר וצריך לאפרו