תשובות מהרי"ם קכג

הרא"ש בקדושין מדלא הביאו. ואפשר לדחוק קצת כיון דנאמנות האב ג"כ לאו דבר ברור הוא לגמרי דהא למכות ועונשין א"נ א"כ אף לענין דמהימנינן לי' דהיינו לנדרים בעינן שיעיד ע"ד ברור לגמרי אבל כי איכא עוד ספק דשמא לא הביא ב' שערות באותו זמן מצטרפין ג"כ הך ספיקא דילמא האב משקר רק כי מעיד על דבר ברור לגמרי סמכינן עליו לנדרים

עוד יש לעיין בהך משנה דיבמות ס"ז ע"ב ספק הביא ב' שערות ספק לא הביא ב' שערות אין מאכילין והגאון רוצה להוכיח מזה דחזקה דרבא לאו חזקה אלימתא הוא ולא הבנתי דהא אף אם נימא דחזקה דרבא חזקה אלימתא הוא מ"מ לחליצה בעי בדיקה. והטעם דהיכי דאפשר לברר לא סמכינן אחזקה. וה"נ מספק אינו מאכיל בתרומה דבעינן לברורי כמו בחליצה. אמנם ק"ל טובא לס"ד דנדה ד' מ"ו דהי' סובר דחזקה דרבא חזקה אלימתא אפילו לחליצה לא בעי בדיקה האיך הבין המשנה דיבמות הנ"ל ואין לומר דהי' סובר דמיירי דלא הביאו ב"ש רק דספיקא הוא אם נשרו אם לאו. דהא לס"ד דשם רצה הש"ס לומר דרבא ס"ל דאין חוששין שמא נשרו והוא קושיא עצומה לדעתי ואפשר לדחוק לשיטה אחרת שהביא התוס' בקדושין ס"ד דסימני לחוד ג"כ מועיל אף בלא עדו' דמסתמא הביא סימנים א"כ י"ל דמתניתין מיירי שמסתפק במספר שנותיו והביא שערות רק דאנו מסתפקים אם השערות גופא המה כדינו כגון לכוף ראשן לעיקרן או לא וכיוצא בזה. והוא דחוק וצ"ע כעת

ועוד נלענ"ד פשטות הסוגיא דנדה ד' מ"ח משמע דחזקה דרבא חזקה אלימתא הוא דקאמר בתוך הפרק אין נשים נאמנות שאין משיאין ספיקות עפ"י נשים ולאחר הפרק דאיכא חזקה דרבא סמכינן אנשים לבדוק א"כ מדקאמר תוך הפרק דליכא חזקה דרבא אין משיאין ספיקות עפ"י נשים ולאחר הפרק לאו הוא בכלל ספק דסמכינן אחזקה דרבא משמע דחזקה מעליא הוא אפילו לקולא. ולא הוי בכלל ספיקות. שוב מצאתי בתשובת מהרי"ט ראי' זו. אמנם בתשובת מהרי"ט סי' נ"א הביא דעת גדול א' דחזקה דרבא הוי רק חששא בעלמא וכן, ראיתי בס' המקנה בקדושין צידד לומר דחזקה דרבא לאו חזקה מעליא הוא ויש יתד לתלות בנידון זה לצרף לשאר ספיקות

וראיתי לברר בענין זה דבר נכון לענ"ד מה שראיתי בתשובת הגאון מוהר"עק איגר נ"י סי' ז' לפי המבואר בתוס' נדה דף מ"ח ע"ב דנשרו הוא רק מכח חזקה דרבא ולפ"ז ק' בד' התוס' ב"ב ד' קנ"ו ד"ה בודקים לקדושין דחיישינן שמא נשרו כוונתם דבדיקה דידה דאם לא ימצאו לה ב"ש הוי ספיקא דקדושין דשמא נשרו וצריכה: גט משני וכמ"ש בסמוך ד"ה לחליצה דלקדושין מיירי בין באיש בין באשה הא אף אם לא ימצאו לה ב"ש א"צ גט מהשני דכל שבאתה לומר דבעת שקידשה הראשון לא הביאה ב"ש א"כ הגיע' לשנותי' ולא הביאה ב"ש ואזדא חזקה דרבא ותו לא חיישינן שמא נשרו וסיים בצע"ג. ונלענ"ד בזה דהנה כבר בררנו דהתוס' בנדה שם קאי על בא אלי' דאיכא ספיקא דאורייתא. אם כן אמאי כתבו דמכח חזקה. דרבא חוששין שמא נשרו ולמה לא חיישינן בלא"ה שמא נשרו בספיקא דאורייתא ונראה דכוונתם דבלא חזקה דרבא אין חוששין שמא נשרו והיינו דמוקמינין לה אחזקת קטנות: וכבר כתבתי בתשובה דחזקה דקטנות הוי חזקה אלימתא: וכן מפורש במרדכי פ' מצות חליצה א"כ כוונתו דבלא חזקה דרבא לא הי' חוששין שמא נשרו דהי' מוקמינין לה אחזקת קטנות א"כ י"ל נהי דכ' התוס' ב"ב קנ"ד שאחר שהיתה גדול' שהגיע' לכלל שנותי' ולא הי' סימני גדלות ליכא חוקה דרבא היינו דליכא חזקה דרבא להחזיקה בחזקת גדלות אבל מ"מ גם חזקת חזקה דרבא דחזינן שכבר הגיע' לכלל שנותי' ולא הביאה סימני'. מ"מ בכל עת היא עומדת לכך שהביאה סימנים דחזקה דקטנות ליכא שכבר הגיע לכלל שנותי' להתוס' בנדה מיידי תוך הפרק או לאחד הפרק לר"ש דל"ל חזקה דרבא א"כ הוא עדיין בחזקתה ולהכי אין חוששין שמא נשרו. דמוקמינין אחזקת קטנות משא"כ התוס' ב"ב הנ"ל למאי דקימ"ל בחזקה דרבא שפיר חוששין שמא נשרו ונהי דבחשש השני שמא נשרו בקדושי שני עכ"ל דאצל קדושין לא הי' לה סימנים דאי לא"ה ממנ"פ א"צ גט משני מ"מ כיון דליכא חזקה. דקטנות שכבר הגיע לכלל שנותי' ונהי דאיכא חזקה שלא הביאה סימנים בעת הגדלות מ"מ גם חזקת קטנות ליכא בזה דכבר הגיע לכלל שנותי' ובכל עת אנו חוששין שמא הביאה ונשרו וכן מוכרח סברא בש"ע סי' קנ"ה סעיף ך' וע"ש בב"ש סימן ק"ל שהביא דברי הפרישה דהפי' דקאי על השני דצריכה גט משני והקשה הב"ש ל"ל גט משני ממנ"פ אי גדולה הוא אין קדושי השני כלום ואי קטנה היא תצא במיאון משני ומותרת לראשון ממנ"פ ותי' דהספק הוא שמא תחת הראשון לא הי' לה סימנים ותחת השני הי' לה ונשרו וקשה ג"כ כנ"ל דאם תחת הראשון לא הי' לה סימנים כבר הגיע לכלל שנותי' ולא הביאה סימני' ואזדא לה חזקה דרבא א"כ אמאי חוששין אצל השני לשמא נשרו א"ו סברה זו דכתיבנא נהי דאזדא לה חזקה דרבא מ"מ חזקת קטנות ליכא ודמיא לההיא לדמישלם שית שכתבו התוס' בקדושין ע"ש דליכא חזקה דבוגרת וחזקה דנערות כנ"ל ברור: סימן סד בעזה"י מה שבארתי ביסודות מלאכות שבת דבר שאינו מתכוון ומשא"צ לגופה ומקלקל ומתעסק אשר ע"ז בנוים יסודי הלכות שבת והן כהררים התלוים בשערה אשר יגעתי בזה להבין דעת קדושים דברי רבותינו זצ"ל. ולהקל על המעיין סדרתי באותיות. וזה החלי

(א) מקודם אבאר שיטות רש"י בשבת ק"ו מתניתן ר"י דא"ל מקלקל בחבורה פטור ולא אתפרש היכא ול"נ מתניתין ר"י הוא וכו' והנה כפי השקפה ראשונה יש לכוון בכוונת רש"י שני אופנים. אופן א' הוא דקושר פלוגתא דמקלקל בחבורה ובהבערה בפלוגתא דמלאכה שא"צ לגופה והוא דבמשנה מוכח דמקלקל בחבורה חייב. חטאת וגם מקלקל בהבערה מוכת דחייב חטאת ולר"י סובר מלשאצ"ל חייב משכחת לה בחובל וצריך לכלבו ומבעיר וצריך לאפרו דהוה מתקן אצל דבר אחר. ולר"ש דסובר משאצ"ל פטור ע"כ מקלקל בחבורה ובהבערה חייב חטאת דלא פליג על המשנה וכה"ג כתבו התוס' בסנהדרין פ"ה לקשר פלוגתא דמקלקל בחבורה בהך משנה דמחט של יד דמסתמא לא פליג שום תנא אהך משנה כן יש לכוון דבריו דהקישור הוא משום דמסתמא לא פליגי אמתניתן: (אופן השני) יש לכוון בכוונת רש"י דקושר הפלוגתא דמקלקל בחבורה ובהבערה תלי' בפלוגתא דמשאצ"ל כך הוא והוא דהמקרא מוכיח דגבי מילה וגבי הבערת בת כהן בסנהדרין דמקלקל בחבורה ובהבערה חייב אך יש לדחות כמו שדחה הש"ס דגבי מילה מתקן גברא וגבי הבערה מ"ל בישול פתילה מ"ל בישול סמנין אך זה הוא דווקא אם מלאכה שאצ"ל חייב חטאת שפיר שייך זו דרש"י סובר דזה הוי מלאכה שאצ"ל כיוון דאין עיקר כוונתו אלא: בשביל המילה וסובר רש"י דזה הוה משאצ"ל וכן שפיר תלי' דלמ"ד משאצ"ל פטור קשה מקרא ומוכרח לומר. דמקלקל בחבורה ובהבערה חייב ולמ"ד מלשאצ"ל חייב אינו מוכח מהקרא די"ל דהוה מתקן וכן הוא שיטת בעל המאור וכן הבין רשב"א ז"ל ושיטה מקובצת לב"ק כוונת רש"י ז"ל וכפי הכוונה הזאת בדברי רש"י ז"ל לא קשה מה: שהקשו התוס' ך"ה ע"ב ד"ה הא ר"י והא ר"ש וכו' וקשה לר"י דע"כ תרווייהו במת דידי' איירי וא"כ הוה מלאכה הצריכה לגופה כדמוכח לקמן ולמה שבארנו שיטות רש"י