תשובות מהרי"ם קכב

אנו יודעים לשם מי נדרנו ולשם מי הקדשנו דבריהם קיימי' והקדשן הקדש ונדריהם נדר ואעפ"י שלא הביאו ב' שערות עכ"ל ומשמע מדבריו דהוי דבריהם קיימים ולא מטעם ספק הרי דסובר דחזקה דרבא הוי חזקה אלימא. ובמ"ל הניח דברי הרמב"ם בצ"ע מש"ס דמה' דקאמר הש"ס ה"ד אי דלא אייתי ב' שערות קטן הוא משמע כל דלא אייתי ב' שערות נדריו נבדקים. ולק"מ לענ"ד לפמ"ש המהרש"א בגמרא להקשות זה דאימא דאיירי בלא בדקו. וכיון שהגיע לכלל שנותיו אוקמה אחזקה שהביא ב' שערות ותי' כיון דלאחר זמן אינו אלא משום הבאת שערות הו"ל למיתני במשנה רבותא טפי אפילו תוך זמנו דהשערות הוי סימן וע"ש שהאריך. א"כ נהי דהש"ס לא רצה לאוקמי הכי. מ"מ הדין אמת דבהגעת זמן אין נדריו נבדקים אף בלא הגעת, שערות. מזה מטין ד' הרמב"ם דס' חזקה דרבא הוי חזקה אלימתא

עוד הביא הגאון נ"י בתשובתו להוכיח מד' הרשב"א בחי' ליבמות ד' ל"ד גבי ד' אחים שנשאו ד' אחיות והוחלפו דמוקי לה הגמרא בשופעת מתו' יב"ח כו' ופי' רש"י דהביאו ב' שערות כולהו בהדדי קאתי. והקשה הרמב"ן ז"ל האיך אפשר שיביאו כולן ב"ש בב"א. וכתב רשב"א ז"ל לתרץ ד' רש"י אליבא דרב דאזיל בתר השתא ואמרינן מדהשתא בוגרת כו' ה"נ בסימני נערות אם בדקו ומצאו לכולן מחזיקינן למפרע לכולן עד י"ג שנה ובשעה אחד. משמע להדיא דלשמואל לא משכחת לה ולא סמכינן כלל למפרע אף דאיכא חזקה דרבא דאל"כ אף לשמואל ניחא שהרי איכא חוקה דרבא וכתב עוד לדקדק מד' הרשב"א ביבמות דווקא באותו יום מחזיקינן למפרע כגון שבדקהו באותו כלות י"ג ויום אחד. והחזקה אינו אלא להחזיק מערב עד בוקר למפרע. ודמיא להא דרב בבוגרת אבל אם לא בדקום עד אחר כמה ימים ונמצאו להם סימנים לא מחזיקינן למפרע. אפי' לרב דאין מחזיקינן כ"כ רק באותו יום עצמו. וזה דלא כדעת הרא"ש בתשובה שהביא להלכה דמחזיקינן למפרע ועוד הוכיח כן מד' הרמב"ן הנ"ל מדהקש' על פי' רש"י דאיך אפשר שיביאו כולם כאחד. ואי ס"ל חזקה דרבא חזקה גמורה הוא ובפרט בצירוף חזקה דהשתא יש לנו לומר להחזיקה בשערו' מעת שהגיע' לכלל גדלות ובעניותי אין אני רואה מזה ראי' כלל. דשם קא' בש"ס בהדיא ואבע"א באיסור בב"א ואיבעית אימא דר"ש. ור"ש ל"ל בהדיא חזקה דרבא כמו דאיתא בנדה מ"ח ואבע"א לאחר הפרק ור"ש ל"ל חזקה דרבא. ומה"ט פסקו התוס' שם בשם ר"ח דלא קימ"ל כחזקה דרבא כיון דר"ש ל"ל חזקה דרבא ואפילו למ"ש רב אלפס בפ' ב"ש דלא נתברר בהדיא אי ר"ש לית לי' חזקה דרבא די"ל תי' קמא בש"ס שם ואבע"א בתוך הפרק ור"י עכ"פ מוכרחים כל הראשונים לתרץ הסוגיא דיבמות בע"א ולא מוכח חזקה דרבא כיון דאליבא דר"ש קאי התם ור"ש ל"ל חזקה דרבא ועיין ברשב"א ביבמות דהקשי שם לפי' רש"י מכח קידושי קטן. וכתב דאין לתרץ דאתי' כר"מ דאמר לאחר וכו' מקודשת דהא להאי לישנא אפקינא לה מר"מ ואוקמינא לה כר"ש וה"נ מה"ט קשיא לי' להרמב"ן ולא ניחא לי' מטעם חזקה דרבא משום דאליבא דר"ש קיימינן ובאמת מה דמתרץ אליבא דרב מטעם ה"ה בוגרת לפנינו ומחזיקינן למפרע באותו היום אה"ש דמארי דהך מימרא בשופעת הוא רב ע"ש ולענ"ד דעת הרמב"ן והרשב"א מבוארים להדיא להיפוך דהך חזקה דרבא חזקה אלימתא א היא ככל החזקות ויעיין בס' מלחמות בפ"ק דחולין בהסברת טעם הגאונים דסברי דאע"ג דאמרינן רו"מ אצל שחיטה מומחין הם אעפ"כ היכא דאיתא קמן למיבדקה בדקינא ולא סמכינן ארובא. וכתב וראי' לדבר מר"א בפ"ק דפסחים המשכיר בית לחברו בי"ד חזקתו בדוק ומהדרינן נשיילי' ומשני דליתא קמן דנשיילי' ה"ה דאפשר לברורי לא סמכינן אחזקה אע"ג דבלא אפשר סמכינן ואמרינן נמי בכה"ג. קטנה שהגיע' לכלל שנותי' א"צ בדיקה ואמרינן כי אמרינן חזקה למיאון אבל לחליצה בעי בדיקה. הרי בהדיא מחשבו הרמב"ן לחזקה גמורה אלא דלחליצה בעי בדיקה מטעם דאיכא לברורי לא סמכינן אחזקה וכדעת הרמב"ן במלחמות כן כתב הרשב"א בחי' בריש חולין ומביא ג"כ ראי' מהך חזקה דרבא דבעי' בדיקה לחליצה מטעם דאיכא לברורי לא סמכינן אחזקה. הרי בהדי' מחשבו לחזקה גמורה

וגדולה מזו מצאתי בתשובת מהרי"ט סי' מ"א שהוכיח מתשובת הרשב"א סי' אלף רי"ו שכתב הלכך אשה זו שנסתפקו בכלל שנותי' חוששין שמא הגיע' לכלל שנים ומקודשת ד"ת ואם נבדקה ולא מצאו לה סימנים אנו חוששין שמא נשרו. וכתב אע"ג דאיכא ס"ס אינו רואה בזה להקל. וביאר מהרי"ט ז"ל דלא הוי ס"ס שמא לא הגיע לכלל שנותיו ואת"ל הגיע לכלל שנותי' שמא נשרו דחזקה דרבא חזקה אלימתא היא. ולא אמרינן דלא חיישינן לנשרו אלא להחמיר בשל תורה בחליצה אפילו בספק הרחוק. אבל לעולם חזקה גדולה היא שהביאה ואין כאן אלא ספק א' שמא לא הגיע לכלל שנותי' דכל שהגיע לכלל שנותי' בוודאי הביאה סימנים. הן אמת דדברי מהרי"ט בזה תמוהים בעיני ולא משמע כן הסוגיא דנדה ד' מ"ה ודברי הרמב"ם פ' י"א מה"ג וד' הטוש"ע בא"ע סי' קנ"ה דמשמע בהדי' דהוי רק ספק מקודשת היכא דבא אלי' לאחר זמן ע"ש היטב. ואף אם נימא דחזקה דרבא חזקה אלימתא הוא היינו מסתמא כל שהגיע לכלל שנותי' ולא ידעינן אי הביאה סימנים מחזיקינן לה בוודאי מכת חזקה דרבא אלא דלחליצה בעי בדיקה מטעם דאיכא לברורי לא סמכינן אחזקה אבל היכא דנבדקה ולא מצאו סימנים בוודאי הך ספיקא דשמא נשרו ספק גמור הוא כדמשמע בהדיא מש"ס ופוסקים שרמזתי רק טעם הרשב"א דהחמיר בזה בס"ס הוא מטעם דלאו ס"ס גמור הוא דהוי כמו שם אונס חד שכתבו התוס' בסוגיא דפ"פ ואחרונים בכללי ס"ס דלאו ס"ס הוא: וה"נ הכא הוי רק כמו ספק אחד אם היא גדולה או קטנה. וכ"כ מהרי"ט בסוף תשובתו וכ"כ הב"ש בסי' קנ"ה וזה מוכרח ולמידין מדברי הרשב"א והרמב"ן דהוי חזקה גמורה כל זמן שלא נבדקה

עוד הביא הגאון נ"י בתשובתו דברי הב"י בא"ע סי' מ"ג שכתב בשם מורו הר"י בריב שהר' דוראן והוא התשב"ץ והרשב"א חולקים ע"ז והראה מקום לד' הרשב"א בפ' מי שמת. וכוונתו להרמב"ן בחי' ב"ב כמ"ש האחרוני' דמוקי לה לההיא עובדא דפ' מי שמת קנ"ו דמכר ומת מיד דאי לא"ה אין ראי' אף שימצא סימני' דלמא השתא הוא דאתי. ומזה מוכח דלא סמכינן אחזקה דרבא דלא כדעת הרא"ש בתשובה הנה בתשובת נוב"י א"ע סי' ס"א מדחה הראי' מדברי הרמב"ן ויש ראי ברורה לדבריו ממה שבארתי דהרמב"ן סובר דחזקה דרבא הוי חזקה אלימתא אמנם נרא' דאף אם נימא כוונת הרמב"ן כמו שהבין הנוב"י יש לומר דלענין איסור סובר דחזקה אלימתא הוא וכמו שבארתי בדעת הרמב"ם ז"ל ומצאתי בתשובת מהר"י בן לב חלק ג' סי' ז' שכתב שאין להקל בזה נגד הרא"ש כיון דאין דבריהם כתובים אלא מגדולי האחרונים לזה אין ראוי לזוז מדברי הרא"ש. מיהו מה שהקשה הגאון נ"י בתשובתו מד' הרא"ש בקדושין ד' ס"ג גבי ברייתא דבני זה בן י"ג שנה וכו' וכתב הרא"ש בפי' השני שמעיד עתה על מעשה שהי' מכבר כגון עתה ידעינן דבא לכלל שנים והביא סימני' ומעיד שהי' לו מכבר באותו הפעם שנים וסימנים. ומבואר דס"ל להרא"ש דאם אב מעיד על מעשה שהי' מכבר על שנים לחוד לא סמכינן אפילו לענין נדרים. ואמאי לא תועיל מכח חזקה דרבא דהב' שערות באו בזמן גדלות. א"ו דס"ל דמכח חוקה דרבא לא מחזיקינן למפרע א"כ ד' הרא"ש בקדושין ובפסקיו סותרים אהדדי זה מה שמקשה הגאון נ"י והוא קושיא עצומה מאוד. ולדעתי הי' בהעלם דבר מכל האחרונים ד'