תשובות מהרי"ם קכ

דהדר רבא מזה דקאמר כי לית לי' להך תנא וכו' ע"ש שנדחקו. ולמ"ש א"ש הטיב דליכא למימר דרבא הדר מזה ויחלוק האי תנא על תנא דרבי ישמעאל דאמר לעיל אף כל וכו. דז"א דהא רבא גריס בהך ברייתא שלשה על שלשה כמ"ש המהרש"א בתוס' ד"ה נפקא לי' וכו' א"כ קשה על אידך תנא דרבי ישמעאל דאמר דאו בגד קאי על שאר בגדים ע"כ יליף שרצים מנגעים דאי לא דילמא קאי על שלש על שלש בצ"ופ א"ו דסוב' דגילוי מילתא בעלמא הוא א"כ קשה אמאי לא נימא גם בשאר בגדים יהי' טמא שלש על שלש דאינו אלא גילוי מילתא בעלמא דקרי' בגד וא"ל דהא יש לן מיעוט דאינו מטמא בשרצים מנגעים דז"א דהאי תנא דר"י פליג אתנא דר"י לעיל. להכי מוכרח לומר דאדרבא דחזר מההיא. א"כ לא פליג אהך תנא לעיל א"כ שוב י"ל דהא דלא מרבי שלש על שלש בשאר בגדים משום דיש לו מיעוט מנגעים כמו תנא דר"י לעיל וכ"ז פשוט ונכון ודו"ק הטיב

תוס' ד"ה הדר בי' רבא מההיא וכו' וא"ת בריש יבמות היכי פריך הש"ס והא תנא דבי ר' ישמעאל לית לי' דרבא ההיא דהכנף וכו' עיין במהר"ם שהקשה דלמה לא הקשו התוס' אתחילת סוגיא דיבמות דמקשה שם דלתנא דבי רבי ישמעאל טעמא דכתיב צו"פ הא בל"ז שמעינן מתנא דרבי ישמעאל דבגדים צ"ופ וקאמר רחמנא דלעבד תכלת שהוא עמרא בבגד פשתים והו"ל להתוס' להקשות מאי קושיא הא רבא סובר דקאי אשרצים ולא אציצית ע"ש שהניח בקושיא. ותימא על הגאון שלא דק כלל בזה דהא התוס' ד"ה אלא וכו' וא"ת לתנא דבי ר"י צו"פ גבי לבישה מ"מ ל"ל דמדכתב ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך שמעינן דכל בגדים צ"ופ הן עכ"ל והא לפי אמת לא קאי אכלאים ואעפ"כ הקשו התוס' דל"ל גבי כלאים אלא תדע דכך הם פשוטין של דברים דבוודאי כי אמר תנא דר"י אף כל צ"ופ משמע דקאי אכל מילי כיון דהמיעוט אף כל רק היכא דיש לן הכרח דלא קאי על זה וכך הוא הצעת של הסוגיא דפריך מתנא דר"י אתנא דר"י דקאמר או בגד לשאר בגדים וע"ז אמר דאף כל קאי לענין אחר אבל הכא יש לן ריבוי או אבל כל זמן דאין לנו ריבוי מסתמא אף כל קאי אכל מילי ולפי"ז הקשו תוס' שפיר דל"ל גבי כלאים דהא ידעינן מתנא דבי ר"י דאמר אף כל דכל זמן דלית לן ריבוי מסתמא נתמעט במיעוט דתנא דר"י ולפ"ז לק"מ קושית מהר"ם ז"ל דבתחלת הסוגיא לא מצי התוס' להקשו' דשפיר פריך דל"ל למידרש סמוכים דכלאים בציצית מותר בלא"ה מתנא דר"י וכו' וא"ל הא קאי לענין שרצים דז"א דאף דקאי לענין שרצים. מ"מ ממילא קאי גם אציצית דהא כל זמן דליכא לן ריבוי ממילא קאי לענין כל מילי וקאי אף לענין ציצית משא"כ לבסוף הסוגיא דקאמר ה"א כרבא דרבא דריש וכו' ופריך והא תנא דר"י לית לי' דרבא ע"ז מקשים התוס' שפיר דאם נימא דקאי לענין שרצים מנ"ל דתנא דבי ר"י פליג דלמא מודה בציצית כדרבא דיש לנו ריבוי הכנף מין כנף וע"ז תירצו דסוגיא דהתם כרנב"י דאף כל קאי לענין ציצית הרי חזינן דפליג דהא תנא דר"י לענין ציצית גופא קאי וכ"ז דברים פשוטים למאוד והארכתי לפי שראיתי שהגאון המובהק מהר"ם ז"ל נתחבט בחנם בזה: סימן סג יום ב' י"ט תמוז שנת תקצ"ו לכבוד הרב הגאון הגדול כקש"ת מו"ה יעקב ז"ל הרב דק"ק קארלין בעהמ"ח ספר משכנות יעקב

שאלה בדין אשה אחת נשאת לבחור שהגיע לכלל שנים אבל לא נבדק אם נמצא בו סימנים ושהתה עמו שנה וחצי ושבק חלכ"ח מבלי ז"ק גם לא הי' מוחזק באחים ואחר איזה משך מתוך הקטט אמר אבי' של הנעדר הנ"ל שזה כארבעים שנה הי' לו בן קטן בערך ח' או ט' שנים ולא נודע מקומו איה אם עודנו חי. והנה אלמנה זקוקה לחליצה. וחקרו בזה אחרי עדים ונמצא עדים שהעידו שראו מאז הבן הנ"ל ועד אחר העיד שראהו אחר כמה שנים אצל אדון אחד. עתה העלובה עגונה כעשרים שנה ומיבמה האמור לא נשמע אי' הוא והיא מבקשת למצוא לה פתח ותקוה מכבלי העיגון

תשובה הנה הארכתי לפלפל בזה עם הגאון מוהר"י הנ"ל בכמה צדדי היתר שיש בענין זה ואעתי' רק הצירף מהיתר השני שפלפלתי עם הגאון ז"ל וזה לשוני כפי הג"ע שהי' לפנינו ועתה נבוא אל יסוד היתר השני שהנער לא נבדק בסימנים בעת הנשואים לא בתחלה ולא בסוף רק הגיע לכלל שנים. וקימ"ל כשמואל ב"ב קנ"ז בודקין לקדושין והוי ספק קידושין כ"ז שלא נבדק ובטרם אעיין בגופא דהך מילתא בהך חזקה דרבא קטנה שהגיע לכלל שנותי' חזקה הביאה סימנים אשר הוא מעיין עמוק והגאון בתשובתו הראה בזה עוצם ידו החזקה הנה גרסינן בנדה מ"ח ת"ר כל הנבדקות נבדקות עפ"י נשים ע"ש הסוגיא ופסק, הרב אלפסי בפרק ב"ש דלאחר הפרק דאית לן חזקה דרבא נבדקת עפ"י נשים בין לחליצה בין למיאון והאריך שם הרב אלפס בהך פסקא ובעל המאור השיג עליו בזה וכתב אלו הי' כותב כל הנבדקות עפ"י נשים הלכה לחליצה אבל לא למיאון הי' הדבר נסוף משום חזקה דרבא דסייע להו לחליצה אבל לא למיאון והרמב"ן בס' מלחמות כתב לבאר דעת האלפס דהבלא"ה קימ"ל דאי בא אלי' אחר זמן חוששין שמא נשרו ואפילו בדקו אותם עדים אינ' ממאנות רק בלא בא. אלו דליכא אלא ספיקא דרבנן אין, חוששין שמא נשרו ובזה נבדקות עפ"י נשים כדאמרינן בפסחים המנוה' רבנן בדרבנן. ועיין רמב"ם פ"ג מה' אישות ה"ב מבואר כן ובהה"מ שם כתב ובפסק הזה נראה מן ההלכות לכן הסכימו הרמב"ן והרשב"א וכוונ' הה"מ כמו שביאר המלחמו' דברי רב אלפס הנ"ל ובב"ש סי' קנ"ה ס"ק כ"ג השיג על הה"מ מ"ש שגם הרי"ף פוסק דאנ"ל. ויותר מסתבר דפוסק דווקא לחומרא נאמנים ולא לקולא. דהא כתב שם בסתם מדת"ק ור"א ור"י כולא בחדא שיטתא קיימו לאחר: הפרק נשים בודקת דאיכא חזקה דרבא ש"מ היכא דליכא חזקה דרבא ס"ל און הנשים נאמנות. ואין ספק אצלי שהב"ש לא ראה דברי המלחמות ד' שביאר בהדיא דעת רב אלפס כמו שהבין הה"מ ובוודאי לא הי' משיג עליו כי הוא הראש מנושאי כלי רב אלפס ופשוט למעיין בלשון האלפס בעצמו דמוכרח כן דכתב בהדיא דנבדקות עפ"י נשים בין לחליצה בין למיאון גם הב"ש בס"ק ך"ט שחידש שם סברא מחודשת דאם נשארו הני שערות שהי' מקודם הגעת הזמן ולא נשרו תו לא חיישינן שמא הביאה שאר שערות ונשרו מאחר דראינו הני שערות שהיו בה ולא נשרו מהכי תיתי לומר שהביאה אחרת והם נשרו גם לא ראה דברי המלחמות ד' הנ"ל שמפורש בדברי' להיפוך וז"ל אם בא אלי' לאחר זמן דהו"ל ספק דאורייתא אפילו הי' שם מאה עדים ששערות הל שומא הן חוששין שמא הביא שערות אחרות לאחר זמן ונשרו עכ"ל אמנם קושית התוס' בנדה שם שהביאו הב"ש שכ' דל"ל שומא נינהו ותמאן דהא קתני סיפא דא"נ למיאון והקשה הב"ש דהא בלא"ה אינו ממאנת דחיישינן שמא נשרו ואי בלא בא אלי' איירי אמאי אין נשים נאמנות לכן רצה להוכיח מד' התוס' דגם בלא בא אלי' אין נשים נאמנות להקל י"ל כוונת התוס' דהתם לר"י קיימא דסובר תוך הפרק כלאחר הפרק ובתוך הפרק ליכא חזקה דרבא והא דחוששין שמא נשרו היינו מכח חזקה דרבא כמ"ש התוס' א"כ איכא לפרושי כוונת התוס' דמיירי בבא עלי' תוך הפרק וגדולה היא לר"י רק דלא