תשובות מהרי"ם קיח

שלא מחמת אונס הוי' עלי' שם מזיד וא"כ סותר דברי אבי עזרי והוא בעצמו הביא בסי' קי"ד דברי אבי עזרי עכ"ל ונ"ל דלק"מ דהב"ח לשיטתו בסי' ס"ה ומביא שם המ"א בס"ק ב' בשמו דדעת הטור דדווקא כשהאיש או המקום אינו ראוי לקרות בו הוי אונס אבל באונס אחר א"צ לחזור נראה עכ"ל וא"כ לק"מ על הב"ח הנ"ל דיש לומר דדעת הטור דהא דפוסק בסי' פ"ה דשלא מחמת אונס אינו חוזר אלא למקום שפוסק. היינו דהמקום והגברא הי' ראוים אבל מ"מ הוה מחמת אונס דהיינו דגזלן לא הניחו להתפלל. אבל כשפוסק במזיד בשאט נפש בלי סיבה כלל היינו הך דינא דאבי עזרי דחוזר לראש. וזה ברור. בזה י"ל ג"כ מה שהקשה הט"ז דברי הראב"ד אהדדי ודו"ק

סי' ק"ז בט"ז ס"ק א' האריך וכל דבריו תמוהים לי במ"ש בזה מתורץ ג"כ מ"ש ב"י ורבינו וכו' אין כאן אפילו ריח קושיא דרבינו מיירי בכאן כשמתפלל דרך חובה וכו' ותמוה מאוד א"כ האיך כתב הטור ומדברי כולם נלמד דאין להתפלל אלא ע"י חידוש. דהא לרבינו האי אסור אפילו ע"י חידוש כשמתפלל דרך חובה כמ"ש הט"ז בעצמו בכו דבריו ובדבריו צ"ע גם מ"ש בז' מתורץ מה שהק' ב"י וכו' י"ל לפמ"ש כיון שע"י חידוש קאמר ואפשר שדבר זה ל"נ בעיני רבינו וכו. לא ידעתי כוונתו דאטו להב"י מי לא כוונת רבינו האי דקאמר דמתפלל מוסף בלי חידוש דאטו עדיף מתפלות יוצר דבעי חידוש לכן כל דבריו בזה הס"ק נעלמו ממני

במ"א סק"ד נשאלתי וכו' והקושיא קושי' עצומה למאוד ושני התירוצים של המ"א אינם מובנים למאוד דהתי' ראשון דתי' מח קשה על הטור מר"ז דקאמר דיכולני לחדש בה דבר ומסתפי דילמא מטרידנא. ואם ר"ז אמר דמסתפי מה קושיות הטור מי הוא שלא יכול לחדש בה דבר. דמ"מ מסתפי דלמא מטרד דלא עדיף מר"ז ותי' השני אינו מובן ביותר דכתב א"נ ה"ק שאם הוא גברא שאפילו נתחדש אצלו דבר אינו יכול לחדש דבר בתפילתו. א"כ קשה מי זה דאינו יכול לחד' דבר בתפלתו וכוונ' המ"א נעלמה ממנה

סי' קל"ט בט"ז סק"ז בסוף דבריו שכתב והב"י רצה לפשוט בעיא זו מדברי התוס' בפרק בתרא דר"ה ולא דק כלל דשם מיירי בהפסיק בנתיים עכ"ל הט"ז ולפענ"ד אחר המחילה מכבוד הט"ז לענ"ד הב"י דק היטב. דז"ל וכן יש ללמוד ממ"ש התוס' בפרק בתרא דר"ה בשם ר"ת דברכת התורה לפני' ולאחרי' לאו משום ת"ת שאפילו ברך ברכת הערב נא או נפטר באהבה רבה חוזר מברך. תדע דבמקום שאין לוי כהן קורא במקום לוי ומברך אע"פ שכבר ברך בקריאה ראשונה עכ"ל א"כ עיקר ראיות הב"י מסוף דברי התוס' דהא הכהן קורא מיד ומברך תיכף זה אח"ז שני ברכות דהיינו ברכת אשר נתן ומיד אח"ז ברכות אשר בחר אף שהם שני נוסחות מ"מ הא כתב המ"א בס"ק ה' דבדיעבד יצא אם בירך מתחלה אשר נתן. א"כ אמאי מברך תיכף זא"ז הא הוי בר"ל א"ו לא איכפת לן כיון דתקנה כך משום כבוד ציבור וזה ברור בכוונת הב"ה סימן סב בסוגיא דשבת שמעתתא דצמר ופשתים

דף ד"ו ע"ב בתוס' ד"ה רשב"א וכו'. וא"ת מאי דוחקא דאביי דשלש על שלש משום פשתן נקט ולימא דווקא נקט וכו'. בריך להבין סמיכות דבריהם ונראה דבלא דבריהם הקודמים לא הי' קשה מידי והוא דאף לרב' דרשב"א סובר כאידך תנא דר' ישמעאל דג' על ג' מטמא בשאר בגדים בטומאת שרצים. מ"מ בטומאת נגעים בוודאי אינו מטמא בשאר בגדים אפילו שלשה על שלשה דנתמעטו בתרי מעוטא כמ"ש ר"שי בהדיא ד"ה ה"ג דרב"פ וכוי א"כ לפי מה שמדייק הגמרא לקמן מה דקאמר רשב"א חוץ מפשתן דאפילו מטוי והיינו ע"כ בטומאת נגעים. דבשאר טומאות בגד בעינן א"כ כיון דרשב"א איירי בטומאת נגעים א"כ גם לרבא צ"ל הא דנקט ג' על ג' משום פשתן דהא רשב"א איירי בטומאת נגעים בטומאת נגעים בשאר בגדים אפילו שלשה על שלשה אינו מטמא א"כ לק"מ קושיית התוס' אבל לפי מה שהקדימו דאביי. סובר דעיקר מילתא דנקט רשב"א חוץ מפשתן היינו בבגד א"כ י"ל דרשב"א איירי בטומאת שרצים א"כ לרבא שפיר נקט רשב"א שלש על שלש משום דרשב"א מיירי בטומאת שרצים ומטמא שלשה על שלשה בשאר בגדים אף דבטוי נמי איירי מ"מ כיון דעיקר מילתא בבגד י"ל דמיירי בטומאת שרצים רק אגב אשמעינן נמי דטווי נמי מטמא והיינו בנגעים ודו"ק

ד"ה אתי' בק"ו: מפרש הרב פורת וכו' עיין במהרש"א שהקשה על ראיות התוס' שהביאו מרבא דקאמר מאו בגד דקאי על ג' על ג' בשאר בגדים ודילמא קאי על בגד שלם והקשה המהרש"א ממנ"פ האיך סוברים התוס' דאי סוברים דבגד שלם מטמא בנגעים דלא נתמעט אלא שלש על שלש ושלשה על שלשה אבל בגד שלם לא נתמעט. א"כ לא אצטרך לרבות בגד שלם כיון דגם בנגעים מטמא ורבא יליף שרצים מנגעים ואי משמע להו להתוס' דגם בגד שלם אינו טמא. א"כ הו"ל להוכיח מזה סברת הרב פורת לשלשה על שלשה בכלל בגד שלם דאי לא מנ"ל דאינו מסמא בגד שלם. דהא ליכא לן מיעוט בזה ע"ש שהאריך. ולפענ"ד הקצרה לק"מ די"ל דהתוס' סוברים דבגד שלם מטמא בנגעים ואעפ"כ הקשה התוס' שפיר. ד"ה שכן מטמא בכעדשה ורבא אע"ג דפירכא גמורה הוא לא חשיב לי' דלא הוה אלא גילוי מ"ב דגלי רחמנ' בנגעים דג' על ג' קרוי בגד בצמר ופשתים וה"ה בשרצים עכ"ל הנה נראה מדבריהם דוודאי הנך פרכת מה לשרץ שכן מטמא בכעדשה או מה לנגעים שכן שתי וערב מטמא בהם בוודאי פירכות גמורת הן. אלא דרבא ס"ל דלא הוה אלא גילוי מילתא בעלמא. והנה זה שייך לענין שלש על שלש בצמר ופשתים דכבר ידעינן דבגד שלם בוודאי מטמא בצמר ופשתים דכתב בהדיא או בגד רק אנן צריכין לרבות שלש על שלש בצמר ופשתים ע"ז אמרינן דגילוי מילתא בעלמא דגלי רחמנא בנגעים דבגד שלש על שלש קרוי בגד בצמר ופשתים. א"כ ה"ה בשרצים. אבל כשאנו רוצים ללמוד ענין חדש בוודאי שייך הך פירכא. ולפי"ז נהי דבגד שלם מטמא בנגעים מ"מ כשאנו רוצים ללמוד מזה בשרצים בשאר בגדים דיהי' טמא בגד שלם בוודאי איכא למיפרך מה לנגעים שכן ש"ו מטמא ולא שייך לומר דגילוי מילתא בעלמא הוא דהא אנו רוצים ללמוד טומאה חדשה בשאר בגדים. ולפי"ז הקשו התוס' שפיר דמנ"ל לרבא דאו בגד קאי על שלשה על שלשה דילמא קאי על בגד שלם. ואצטרך בשרצים דלא ילפינן מנגעים מה לנגעים שכן ש"ו טמא. ודו"ק והוא ברור ומהתימא על מהרש"א ז"ל בזה

ובח"ז ראיתי כתוב וז"ל ואין זה הוכחה דבמיעוט אחד נתמעט גם משלשה על שלשה דשלש על שלש ושלשה על שלשה שניהם איתרבו לשאר בגדים. בריבוי אחד מוהבגד עכ"ל וממילא נפל קושיות מהרש"א. בזה יש ליישב קושיות התוס' ד"ה תרי מיעוטא כתיב וא"ת לישתוק מריבויא דוהבגד עכ"ל ולהנ"ל ניחא והמשכיל יבין אמנם לענ"ד נ"ל לדחות הנך ב' ראיות שמביא הרב פורת לסברתו חדא מרבא דקאמר או בגד לשלשה על שלשה בשאר בגדים ודילמא קאי על בגד שלם. ותו הביא ראי מאביי דמוקי או בגד לשלש על שלש בצמר ופשתים. ודילמא קאי על שלשה על שלשה דשם ליכא ק"ו מש"ו דאינו מטמא בשרצים ולענ"ד לדחות הנך ראיות ואדרבא יהי' מוכח היפוך סברת הר' פורת דהנה התוס' ד"ה ונוצה של עזים כתבו וז"ל וסימא מאי איצטרך ריבוי לנוצה של עזים הא כתיב שק בהדיא בקרא ושק הוה מדבר הבא מן העזים כדמוכח בפרק במה אשה. ותירץ ר"י דשק הוה מן השער של עזים והיא מיקרי שיער ולא נוצה ומן הדק דאיקרי נוצה עושים