תשובות מהרי"ם קיז

המ"א בריש הסימן דצריך להתקדש בקדושתו ית' ככהן שמקדש ידיו מן הכיור אבל לתפלה לא נתקן ענ"י ולפ"ז אמאי צריך לברך היכא דמקנח מצרור או עפר הרי לתפלה לא בעי ענ"י וגם טעמא של הרשב"א לא שייך היכא דמקנח בצרור והמג"א הקשה להיפוך דלברך ענ"י ולדידי קשה דאין צריך לברך כלל ונראה דזה באמת טעם של הרא"ה שהביאו המחבר סעיף א' היכא דנטל ידים במים הפסולים א"צ לברך והמג"א רוצה לתקן דברי הש"ע דלא ליסתור אהדדי דבסעיף א' מיירי שאינו רוצה להתפלל עתה אבל אם רוצה להתפלל באמת צריך לברך ענ"י כמו בסכ"ב. אמנם קושייתינו הנ"ל במקומה עומדת וצ"ע כעת

סי' וא"ו סעיף ג' ברכת אלהי נשמה וכו' אינ' פותחת בברוך וכו' אמנם הרא"ש בתשובה פסק דברכת אלהי נשמה צריך לסמוך לברכת אשר יצר דלהכי אינ' פותחת בברוך וקשה לי דבש"ס כי איתער יאמר אלהי נשמה משמע אף שלא עשה צרכיו והא לדעת הב"י בסי' ד' שחולק על אבודרה"ם דא"צ לברך אשר יצר כשלא עשה צרכיו א"כ האיך אמר בש"ס דכי מיתער יאמר אלהי נשמה והא אין ברכה סמוכה וי"ל דמשום דסמוכה לברכת ענ"י אף לדעת הרא"ש דסובר דלתפלה נתקנה מ"מ יכול לברך משום שרוצה להתפלל לאח"כ כמ"ש הרא"ש בתשובה והביא הב"י בסי' מ"ז ועיין מ"א סי' ד' ס"ק י"ב ודו"ק

סי' י"ד ס"ו בהג"ה אבל צריך להטיל בד' כנפי הפשוטים כן כתב בי לדעת הרמב"ם אבל בד"מ חלק מדקאמר ר"ש פוטר משמע לגמרי והביא דברי הנ"י שמשמע כן ולדידי קשה לכאורה מש"ס דרבה בר הונא איקלע לגבי רבא בר נחמן חזי' דהוה לי' טלית כפולה ורמי לי' חוטי עילוי כפלא איפשטא וקם חוטי להדי רישא א"ל לאו היינו כנף דכתיב באורייתא אתא שדיי' איכסי' גלימא אחריתא א"ל מי סברת חובת גברא חובת מנא וכו' וכתב הב"י דמזה יצא להרמב"ם דקיימ"ל כר"ש דמשמע דגם קודם שנתפשט הי' ג"כ פטורה וכן משמע מדשדי' טלית זה הו"ל למכפל א"ו משמע דטלית כפולה פטורה א"כ קשה לדעת הד"מ האיך אמר לי' להטיל בו ציצית כיון דפטר גם מד' כנפי' הפשוטים א"ו כדעת הב"י דחייב להטיל בד' כנפי' פשיטים לכך אמר לי להטיל בד' כנפי פשוטים ודוחק לחלק דאם נימא חובת מנא חייב להטיל בד' כנפי' הפשוטים אבל למאי דקימ"ל חובת גברא א"צ להטיל בד' כנפי' הפשוטים כיון דאין ראוי לכסות אלא בכפלא דזה דוחק ועוד יש לדחות חילק זה ואין להאריך וכן נראה דהעיקר כט"ז דכתב דהא דמשמע מדברי הנ"י דפטור לגמרי היינו בטלית ארוך מאוד דאין ראוי לכסות אלא בכפלא לכן פטור דלאו בגד הוא אבל היכא דראוי לכסות בו בלא כפלא חייב להטיל בד' כנפי' הפשוטים בזה נכון הכל די"ל דעובדא דרבה בר הונא מיירי בטלית שראוי לכסות בו בלא כפלא לכן חייב להטיל בד' כנפי' הפשוטים ור"ש דמשמע מיני' דפוטר לגמרי היינו בטלית ארוך שאין ראוי לכסות בו בלא כפלא דלאו בגד הוא והרמב"ם דמשמע מיני' דחייב להטיל בד' כנפי הפשוטים מיירי בטלית דראוי לכסות בו בלא כפלא כעובדא דרבה בר הונא וניחא הכל לדעת הט"ז ודו"ק

עיין מג"א ס"ק י"ב דהביא דעת הד"מ שכתב ללמד זכות שהינו מטילים ציצית במלבושים שלנו משום דבעינן ב' לפניו וב' לאחריו אבל היכא דהד' לפניו פטור ולכן נהגו להקל בטליתות האלו ולדידי קשה מדברי הרמב"ם דמשמע מדבריו דבטלית כפולה חייב להטיל בד' כנפי' הפשוטים כמ"ש הב"י והרמ"א הביאו א"כ קשה הא לא הוי ב' לפניו וב' לאחריו א"ו משמע דאף היכא דליכא ב' לפניו וב' לאחריו חייב להטיל בו ציצית וצ"ע לפענ"ד

בט"ז סי' כ"א ס"ק א' וכו' וזה תמוה דבוודאי גם השאלת מודים דמות' ומנ"ל דאסו' לענ"ד תמוהין דברי הט"ז דמשמע מדבריו דלדעת השאלתות אינו אסור אלא כשלבש אבל לא כשמונח בקופסא ולא כן משמע מלשון הש"ע שכתב אבל כ"ו שהם קבועין אסור משמע כל זמן שקבע אסור אף כשמונח בקופסא ועוד מדנקט הש"ע ברישא חוטי ציצית שנפסקו יכול לזרקן לאשפה. א"כ בוודאי אינו לבוש בו ומשמע דומיא כמו כן בסיפא אף שאינו לבוש בו. ואפשר דגם הט"ז לא כ"כ לדינא אלא הקשה על הב"ח לפי מה שהבין הוא בטור קשה מנ"ל להטור בשאלתות אמנם לשון הט"ז לא משמ' כן וצ"ע

בט"ז סי' ל"ב ס"ק י' ע"ש בסוף דבריו. וז"ל ומה שכתבו הפוסקים בזה אם נפסק נמשכו אחר לשון התלמוד ושם מעשה שהי' כך הי' דברי הט"ז אינם מובנים לי דמאי הוצרך לדחוק בש"ס דמעשה כך הי' נהי דחולק על הב"ח דסובר דלא מכשירין ע"י תינוק אפילו בלא נקבה. היכא דנכתב מתחלה כך וע"ז חולק הט"ז וסובר דמהני אמנם ע"י ניקבה בוודאי יש חילוק. כמבואר פה בש"ע ובב"י היכא דנכתב מתחלה כך פסול מחמת שאינו מוקף גויל. א"כ שפיר הוצרך התלמוד למנקט דווקא בנפסקו דהא התם בנקובה מיירי כמבואר בהדי' בש"ס לכן הוצרך למנקט דווקא בנקובה דבנכתב מתחלה כך פסול מחמת שאינו מוקף גויל וגם על הפוסקים י"ל מטעם זה דהמה מיירי בנקובה ולכן הוצרך למנקט בנפסקו ולא בנכתב מתחלה כך וצ"ע על הט"ז בזה ודוק

סי' צ"ד סעיף ט"ו מי שהוכרח להתפלל מיושב כשיכול צריך לחזור ולהתפלל מעומד וא"נ להוסיף בה דבר עיין בט"ז ס"ק ה' שהאריך לסתור דברי הש"ע ולענ"ד פסק הש"ע ברור ונכון. דהנה תיכ דברי הט"ו דר"א שהתפלל מיושב בבה"כ וכי אתי לבית התפלל מעומד מתורת צדקה עשה כן. ולענ"ד א"א לומר כן. דהנה יש להקשות לשיטת הפוסקים שסוברים שבשבת ויו"ט אסור להתפלל תפלת נדבה. א"כ האיך התפלל ר"א שני פעמים. וכבר הערתי בזה בחידושי ברכות והנחתי בצ"ע. וכעת האיר ד' את עיני ומצאתי שרב גדול העיר בזה והוא בתשובת מנחם עזרי' סי' ט"ו והוכיח מזה דמותר להתפלל תפלת נדבה בשבת ויו"ט דבוודאי אין לומר דהי' בחול דהא כל דרשות שלהם הי' בשבת' דריגל' והנה לפי מה שהסכים הש"ע לקמן סי' ק"ז דאסור להתפלל בשבת תפלת נדבה א"כ קשה קושיא הנ"ל להכי מוכרח פסק הש"ע דצריך לחזור ולהתפלל מיושב א"כ לאו מתורת נדבה עשה כן אלא מצד החיוב ופסק הש"ע ברור ונכון לשטתו בסי' ק"ז

והנה עוד האיר ד' את עיני ומצאתי בתשובת הרי"ף שנדפס מחדש סי' ש"ך וז"ל ומאי דאקשית מה שאמרו חכמים מרימר ומר זוטרא בשבתא דריגלא דהווי מכנפי בי' עשרה ומצלי והדר אתי לבי' כנישתא ומצלי' בה בציבורא ושאלת איך היו מתפללים עם הציבור ואפילו תפלת נדבה. דהא קימ"ל תפלה כנגד תמידין תקנו. וכשם שאין מביאין עולת נדבה בשבת כך אין מתפללין תפלת נדבה בשבת דבר זה לא מצאתי לו עיקר ולא ראיתי לגאון מדבר בכך: אבל אם הוא עיקר שאין מתפללין נדבה בשבת והא דאמרינן והדרי ונפקי לבי' כנישתא ומצלי בהדי ציבורא לא שיתפללו בלחש.. אלא שישקעו תפלה מהש"ץ ויענו אמן ובכך אין חשש אם התפללו כבר עכ"ל הרי"ף והנה נראה דהי' להרי"ף גירסא אחרת בש"ס ממה שהוא לפנינו דלפנינו לא מצאנו בש"ס גבי מר זוטרא דהתפללו שני פעמים אמנם גם מרי"ף הנ"ל ראי' לפסק הש"ע הנ"ל דהא קשה גבי ר"א קושיא הנ"ל ושם לא שייך תי' הרי"ף דהא מבואר בש"ס דכי אתא לביתו התפלל מעומד משמע דהוא בעצמו התפלל. א"ו סובר הרי"ף כפסק הש"ע הנ"ל להכי משם לא קשה כיון דר"א התפלל מקודם מיושב צריך לחזור ולהתפלל מעומד מתורת חיוב ולא מתורת נדבה ודו"ק

סי' ק"ד בט"ז ס"ק ומו"ח ז"ל כתב וכו' ותמיהני דא"כ גם הטור שגג ח"ו. דהא בסי' ס"ה פסק דבין בתפלה ובין בק"ש כל ששהה אפילו כדי לגמור את כולה שלא מחמת אונס אינו חוזר אלא למקום שפסק. ונ"ל