תשובות מהרי"ם קטז

והיינו שמא יתקע שלא לצורך כלל דלא שייך מתוך ואסור מה"ת ביו"ט ובזה א"ש לשון רש"י בביצה דף יו"ד ד"ה אף להחזיר דכתבו דראוי לאסור חזרה מטעם טירחא שלא לצורך ולא כתב מטעם שמא יתקע כמבואר בהדיא בריש כל הכלים ולפמ"ש א"ש דרש"י לשיטתו דסובר דאמרינן מתוך הותרה לגמרי אפילו שלא לצורך רק מדרבנן גזרי א"כ לא שייך שמא יתקע דאף אם יתקע החיוב הוא משום מכה בפטיש ואינו אסור אלא מדרבנן משום שהותרה שלא לצורך כלל כמ"ש לעיל אבל תוס' לטעמי' דכתבו דלא לצורך כלל אסור מה"ת שפיר כתבו שמא יתקע כנלענ"ד נכון לפרש שיטת רש"י ותוס' בזה

אמנם הרמב"ם ז"ל בפ"א מה' יו"ט כתב דהבונה ביתו ביו"ט הי' חייב מלקות ותמה הב"ח דאמאי לא אמרינן מתוך דהותרה מגבן דהוא משום בנין כמ"ש הרמב"ם בעצמו לצורך אוכל נפש הותרה ג"כ שלא לצורך כמ"ש התוס' ואמאי הי' לוקה ועיין בפר"ח סי' תצ"ה ובפ"י מה שכתבו בזה ולולא דמסתפינא הייתי אומר דבר חדש דהרמב"ם ז"ל סובר דלא אמרינן מתוך שהותרה לצורך או"נ הותרה שלא לצורך היינו היכא דהותרה האב מלאכה ועיין במשנה בשבת דף ע"ג דחשיב ל"ע ועיין בריש ב"ק ובתוס' ריש שבת דהאב מלאכה היתה במשכן והתולדה לא הי' במשכן א"כ י"ל היכא אמרינן מתוך היינו היכא דמצינו דהאב מלאכה הותרה ממילא ניתר הכל אבל היכא דמצינו התולדה באוכל נפש ולא האב כגון מגבן דחייב משום בונה והוא רק תולדה דבונה אין למידין להאב לומר דהותרה ג"כ כגון בנין ממש דהוא אב מלאכה ומן האב אנו דנין על התולדה ולא מן התולדה על האב כנלע"ד אך שהוא דבר חדש ולא מצינו כעת גלוי לדבר זה בראשונים ויש לישב עוד בזה קושיית שער המלך בפ"א מה' יו"ט ע"ש ודו"ק

וראיתי בחידושים על הלכות יו"ט להרב רבינו יונתן ז"ל בעל או"ת תמה על הש"ע בריש סי' תצ"ה העתיק לשון הרמב"ם, דבכל מלאכת אסורים חוץ מהוצאה והבערה הותרה מתוך וכו' וכתב הגאון ז"ל דמשמע מדבריו דסובר הרמב"ם דבהוצאה והבערה הותרה לגמרי אפילו שלא לצורך כלל כמ"ש ה"ה בדעת הרמב"ם ובריש סי' תקי"ח כתב הש"ע דאסור להוציא לצורך נכרי ע"ש שהאריך והניח הדבר בקושיא ואני תמה עליו נהי דהרמב"ם. סובר כרש"י דבהוצאה והבערה הותרה לגמרי אפילו שלא לצורך היינו מה"ת אבל מדרבנן בוודאי אסור כמ"ש רש"י ומיהו רבנן גזרו במידי דלא צריך ולצורך נכרי הוה ג"כ שלא לצורך כלל כיון דאין צריך אצלו ליומו וזה פשוט: סימן ס ענין סוכה ישינה ביאור שיטת הבבלי והירושלמי

סוכה דף ט' ע"א סוכה ישינה ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין וכו' והביא התוס' בשם ירושלמי דגם אליבא דב"ה צריך לחדש בה דבר. חברין אמרו טפח ר"י אמר כל שהוא. ומאן דאמר כל שהוא ובלבד שתהא על פני כולה ובאמת פשטות שיטת הש"ס דידן משמע דלב"ה א"צ שום חידוש. וצריך להבין שיט' הבבלי והירושלמי במאי קמפליגי ועוד הקשה בס' קרבן עדה על הירושלמי דהאיך קאמר הירושלמי אח"כ אף במצה כן. מצה הישינה פלוגתא דב"ש ודב"ה. אמר רבי יוסי דברי הכל הוא מכיון שלא עשאה לשם פסח דבר בריא שלא דקדק בה. והקשה הקרבן עדה האיך ס"ד דגם במצה פליגי דלב ה מצה ישינה כשירה אמאי הא בענין לחדש בה דבר ובמצה אי אפשר לחדש בה דבר. ונ"ל לפרש שיטות הירושלמי והבבלי. דהנה בש"ס פריך וב"ה לית לי' דר"י אמר רב דאמר ר"י אמר רב עשאה מן הקוצין ומן הנימן ומן הגרדין פסולה מן הסיסין כשרה כי אמריתי' קמי' דשמואל אמר לי אף מן הסוסין פסולה אלמא דבעינן טווי' לשמה ה"נ נבעי סוכה לשמה כ וע"ש. ורש"י מחק גרסא וו דהא הקושיא מכ"ע דאף רב נמי סובר דבעינן עשי' לשמה. ועיין בבעל המאור שמקיים הגרסא בשם הגאונים

ולענ"ד ליישב גירסא זו באופן אחר דהנה בבעל המאור כתב בתוך דבר קדשו די"ל דלכ"ע אית להו תעשה לך לשם חובך ובהא פליגי רבנן דפליגי עלי דרשב"ג ורב ואביי דקיימו כשיטתייהו ס"ל הזמנה מילתא הוא דהזמנה נעשי' דמי הלכך אם הזמינה לציצית מן הסיסין כשירה וכן לרצועות דתפילין ורבא ושמואל ורשב"ג ס"ל עשוי' ממש בעי והזמנה לאו כלום היא עכ"ל ולפי זה יש לפרש דלהכי פריך הש"ס משמואל ולא מרב דלרב י"ל דב"ה מודה ג"כ דבעי סוכה לשם חובה רק דס"ל דהזמנה מילתא ולהכי מכשרי סוכה ישינה דסגי בהזמנה דמזמינה לשם מצות סוכה וממילא יובן היטב לשיטת הירושלמי דב"ה צריך לחדש בה טפח ויובן היטב טעמא דהך מילתא דהירושלמי סובר דגם לב"ה בעינן סוכה לשם חובה רק לא איצטרך עשוי' לשמה רק דמזמינה לשם מצות סגי ולהכי בעינן חידוש טפח דהנה בתוס' סנהדרין דף מ"ח ע"א ד"ה נתנו לספר חקרו דמשמע לאביי דס"ל דהזמנה מילתא בעינן מעשה דנקט האורג אבל יחוד או דיבור לא מועיל וכן ההוא דנפש שבנאו לשם חי והוסיף בו דימוס אחד משמע דיחוד בלא הוסיף לא מהני מדפריך מיני' לרבא ולאביי ניחא ומאיזה מקומות משמע דלאביי דס"ל דהזמנה מילתא מהני גם יחוד בעלמא כמו הי' אביו ואמו מזרקין בו את הכלים משמע דבזריקה בעלמא בלא שום מעשה מהני לאביי ומסקנת התוס' דיחוד דדיבור בעלמא לא מהני אלא א"כ נטלו ואמר זה יהי' למת ולספר ועפי"ז יובן דהא דבעינן חידוש טפח משום דהירושלמי סובר דגם ב"ה סובר דבעינן סוכה לשם חובה אלא דס"ל דהזמנה מילתא הוא והוי' עשיי' לשם חובה אלא דהזמנה בדיבור בעלמא וביחוד לא מהני גם למאן דסובר הזמנה מילתא אלא א"כ נטלו ואמר זה יהי' למת ולספר וזה שייך בדבר המטלטל אבל לא בסוכה דלא שייך בי' נטילה א"כ לא שייך הזמנה בדיבור בעלמא ולזה בעינן חידוש טפח להוי הזמנה במעשה כמו הוסיף בו דימוס אחד לשם מת דהוי הזמנה במעשה וה"נ בחידוש טפח הוי הזמנה במעשה ולהכי פריך משמואל דס"ל מן הסיסין פסולה דס"ל הזמנה לאו מילתא הוא ולא מהני הזמנה א"כ בסוכה אמאי כשירה ומשני שאני התם דכתיב תעשה לך לשם חובך אבל בסוכה לא בעינן לשם חובה וממילא לא בעינן ג"כ הזמנה ולהכי הרב אלפסי והרמב"ם לא הביאו דברי הירושלמי להלכה דמסקנת הש"ס דילן ליתא ולא בעינן אפילו הזמנה לשם מצוה וממילא מיושב היטב דברי הירושלמי מה דהקשה בעל קרבן עדה דבמצה ישינה לא שייך חידוש טפח ולמ"ש א"ש בטוב טעם דהא דבעינן חידוש טפח היינו כדי דלהוי הזמנה מעליא כמו שכתבתי לעיל דדיבור בעלמא לא חשיב הזמנה אלא א"כ נוטל הדבר ומיחד למצוה ובסוכה לא שייך זה משא"כ במצה דהוי מטלטל שייך הזמנה אפילו בלא חידוש דנוטל המצה ומיחד זאת למצוה כנ"ל ברור לפרש שיטת הירושלמי בס"ד: סימן סא קצת ליקוטים בש"ע א"ח ואחרונים

סי' ד' סעיף כ"ב אם אין לו מים יקנח ידיו בצרור ומברך על נקיות ידים וקשה דמקור הדין ברא"ש והרא"ש לשיטתו דסבר דלתפלה נתקנה ברכת נטילת ידים א"כ א"ש דבכאן דמכשיר ידיו לתפלה לכן מברך ענ"י אבל לדידן דקימ"ל בסי' ז' דלא כהרא"ש דהיכא דהטיל מים ונגע בידיו א"צ לברך ענ"י אף אם רוצה להתפלל מיד וע"כ צריך לומר דטעם הנטילה כמ"ש הרשב"א והביאו