תשובות מהרי"ם קטו

שמעתתא דרש"י פי' דמתוך שהותרה לצורך הותרה לגמרי אפילו שלא לצורך כלל רק רבנן גזרו במידי דלא צריך. והתוס' חולקים עליו והקשו מההיא דהאופה מי"ט לחול ולא אמרינן הואיל ואפילו לרבה דלא לקי היינו מטעם הואיל ולא אמרינן מתוך שהותרה לצורך הותרה שלא לצורך כלל. וראיתי בס' צל"ח שכתב ליישב שיטת רש"י מסוגיא דהואיל ולא מבעי' דליכא תיובתא לרש"י אדרבה סייעתא לרש"י וזה דבריו עפ"י מ"ש מהרי"ו והביאו בהגהות רמ"א בסי' תקכ"ו מי שמתענה ביו"ט אסור לבשל לאחרי' דהוי כמו שלא הניח ע"ת דאין מבשל בשביל אחרים וכתב דלפי"ז מצינו שיהא אסור מה"ת לבשל ביו"ט אפילו לרש"י דהיכא שייך לומר מתוך דהיינו היכא דמותר לבשל בשביל אוכל נפש הותרה לגמרי אבל היכא שמתענה דלא שייך אצלו כלל אוכל נפש א"כ לא הותרה לו מידי ואסור לבשל בי"ט מה"ת. ולפי"ז משכחת לה פלוגתא דהאופה מיו"ט לחול כגון מי שנדר להתענות ביו"ט דלא שייך אצלו מתוך רק דלא לקי משום הואיל אף דרש"י לא פי' כן מ"מ יש לפרש עכ"פ שלא יהי' סתירה לרש"י מסוגיא. והוכיח דע"כ הפי' כן דאם נימא דהפירוש שם האופה מיו"ט לחול היינו לאחר שאכל ושתה האיך קאמר הש"ס דאי מקלעי אורחים חזי' לי' והו"ל חזי' להו דהא לדידי' לא חזי מידי שכבר מילא כרסו. א"ו דמיירי שמתענה א"כ כוונת הש"ס דאי מקלעי אורחים שהתירו לו נדרו וממילא חזי' לי' ומדלא נקט הש"ס באמת שכבר אכל ומשום דחזי' לאורחים. א"ו דבזה בלא"ה לא הי' לוקה משום מתוך להכי נקט היכא דמתענה ולא שייך מתוך עכ"ד בקיצור ע"ש באריכות ואני תמה על גדול כמותו שלא השגיח לראות בסיף סוגיא דהואיל דקאמר שם הש"ס אמר רמי בר חמא רבה ור"ח בפלוגתא דר"א ורבנן פליגי. ודחה שם הש"ס ודילמא ע"כ לא קאמר ר"א התם דאמרינן הואיל אלא בעידנא דקא עיילי לתנורא כל חדא וחדא חזי' לי' לדידי' אבל הכא דלאורחים הוא דחזי ולדידי' לא חזי אימא ה"נ דלא אמרינן הואיל וכן אמרינן שם ודילמא לא היא ע"כ לא קאמר ר"י התם דלא אמרינן הואיל אלא דאיכא חדא דלא חזי' לא לדידי' ולא אורחים אבל הכא דחזי מיהת לאורחים אימא ה"נ אמרינן הואיל ולפי' הצל"ח מאי האי דקאמר הש"ס לאורחים הוא דחזי' דהא אנן אמרינן דע"י אורחים חזי' לדידי' ואין מקום כלל לפרש הסוגיא לפירוש הצל"ח ותמהתי בהפלא ופלא עליו א"ו פי' רש"י אמת דמיירי לאחר שכבר אכל ושתה והא דנקט הש"ס שם חזי' לי' לאו דווקא אלא הכוונה חזי' לאורחים

לכן נלע"ד דיש לפרש כוונה חדשה בדברי רש"י ז"ל. דהנה ראיתי בשער המלך פ"א מה' יו"ט מביא בשם חכמי ספרד שהשווה דעת רש"י לדעת התוס' בדוחק ע"כ אמינא ברווחא טפי להשוות דעת רש"י לדעת התוס' דהנה חקרנו במקום אחר אם אדם עושה מלאכה בשבת ואנן ידעינן דאין צריך כלל למלאכה ההיא רק עשה לפי תומו אם חייב עלי' בשבת ויש סברא לכאן ולכאן די"ל דאפילו לר"י דמחייב במשאצ"ל היינו דווקא היכא שעושה מלאכה אחרת רק ממילא נעשה מלאכה ההיא מחייב ר"י משאצ"ל אבל הכא דלא צריך כלל להמלאכה י"ל דאפילו לר"י פטור וי"ל דאפילו לר"ש חייב דע"כ לא קאמר ר"ש דפטור אלא היכא שעושה מלאכה אחרת די"ל דעושה בשביל מלאכה אחרת. אבל הכא למאי יעשה המלאכה א"ו דיש לו איזה כוונה בזה אף דאנן לא ידעינן וגם בעל מרכבת המשנה בפ"א מה' שבת חקר בזה הרבה והעולה מדבריו דבמלאכות דיש מהם לפעמים תיקון ופעמים קילקול אם עשה שלא לצורך כלל פטור עלי' בשבת אבל המלאכות דהוא בכל פעם תיקון אף אם עשה שלא לצורך כלל חייב עלי' עיין במרכבת המשנה ועפ"י זה יש לפרש שיטת רש"י ז"ל דבוודאי רש"י סובר דהא דאמרינן מתוך שהותרה הוצאה לצורך הותרה נמי שלא לצורך יש לומר דווקא היכא דאיכא צורך קצת אבל היכא שאין צריך כלל לא אמרינן בזה מתוך אלא דרש"י סובר דממילא הותרה שלא לצורך כלל בלא"ה אינו חייב על שום מלאכה אפילו בשבת היכא שבמלאכה ההיא יש לפעמים תיקון ולפעמים קילקול. וה"נ בהוצאה אם צורך החפץ למקום ההוא תיקון אצלו ואם אינו צריך למקום לא עשה מידי א"כ סובר רש"י דממנ"פ הותרה לגמרי דאם יש לו צורך קצת מותר מטעם מתוך ואם אינו צריך כלל בלא"ה מותר דלא הוי מלאכה כלל כיון דאין צריך כלל למלאכה ההיא. וזה כוונת רש"י מתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך לגמרי רק רבנן גזרו וכו' והיינו דמטעם מתוך יש להתיר מלאכה הצריכה קצת לו ואם אינו צורך כלל אצלו בלא"ה פטור דגם בשבת פטור כה"ג אך זה שייך דווקא שלא לצורך כלל היינו שא"צ כלל אצלו אבל האופה מיו"ט לחול דשפיר צריך להמלאכה ההוא אלא שא"צ לו היום דבשבת כה"ג ג חייב ומטעם מתוך ג"כ לא הותרה כיון דביומו לא צריך כלל. וכן י"ל לדעת רש"י במלאכת שחיטה והבערה ומיושב קושיית התוס' וגם כל הקושיות דקשיא לי' להרא"ש לדרך זו מסולקים ובזה נתישב אצלי מה דדחק מהר"ם לובלין דאמאי נימא דאם מטעם מתוך הותרה ג"כ לגמרי ואעפ"כ גזרו רבנן ואם נימא דפליגי אם אין עירוב והוצאה ליו"ט דאפילו דרבנן לא גזרו ע"ש שנדחק ולפמ"ש א"ש ברווחא דבשלמא אי אין עירוב והוצאה ליו"ט ממילא לא משכחת בשום אופן מלאכת הוצאה להכי לא גזרו רבנן אבל היכא דמוציא בי"ט לחול חייב עלי' א"כ משכחת לה איסור הוצאה שייך שפיר לגזור היכא דאין צריך אצלו כלל בזה מיושב מה שפי' רש"י. וירמי' הי' מזהירן על השבתות והלוואי שישמעו ומקשה מהרש"א דאמאי לא נימא דביו"ט אין צריך להזהר מטעם מתוך ולפמ"ש א"ש דגם ביו"ט צריך להזהר היכא שמוציא מיו"ט לחול כ"ז נלענ"ד די"ל בדעת רש"י אך מסתפינא לומר דבר שהוא נגד רבותינו שמפרשים שיטת רש"י בע"א

ודע דמצינו לומר מתוך במלאכת שחיטה ובישול והבערה והוצאה. ובכבי' נחלקו האחרונים ז"ל אי אמרינן מתוך עיין בפר"ח סי' תצ"ה ובשער המלך פ"א מה' יו"ט והתוס' חידשו בשבת דף צ"ה דבבנין שייך ג"כ מתוך. מתוך שהותרה מגבן לצורך אוכל נפש הותרה ג"כ לגמרי לבנות ביתו ביו"ט. ומסקי דבאמת אינו אסור אלא דרבנן ומביאו האחרונים ז"ל בריש הלכות יו"ט

ויש להמציא לענ"ד דבמלאכת מכה בפטיש שייך ג"כ מתוך דהנה רש"י ז"ל בביצה דף י"א ע"ב כתב אף דאין בנין וסתירה בכלים מ"מ אם עשה כלי לגמרי חייב משום מלאכת מכה בפטיש. דבכל גמר שייך מלאכת מכה בפטיש והנה במגבן דחייב משום בונה אם עשה הגבינה שייך בונה ושייך מכה בפטיש ולפי"ז אני אומר כמו דכתבו התוס' לענין בנין מטעם שהותרה לצורך אוכל נפש מגבן משום בונה ה"נ לענין מכה בפטיש דהא מגבן שייך מכה בפטיש. ואעפ"כ הותרה לצורך אוכל נפש א"כ העושה מלאכת מכה בפטיש לצורך קצת מותר כנלע"ד

ועפי"ז מיושב לענ"ד לשון התוס' בביצה דף י"א ע"ב ד"ה מ"ד וכו' ותימה הא קימ"ל אין בנין וסתירה בכלים וי"ל משום שמא יתקע וק"ל מאי שייך לשון תימה וי"ל ע"ז כיון דהא מבואר להדיא בשבת ריש כל הכלים דבלול של תרנגולים אסור להחזיר אף דאין בנין וסתירה בכלים משום שמא יתקע הרי מבואר בהדיא דבריהם הללו ולפמ"ש י"ל דבשלמא שם בשבת שייך שמא יתקע וחייב משום מכה בפטיש כפי' רש"י שם דחייב משום מכה בפטיש אף אם אין בנין וסתירה בכלים אבל ביו"ט סברי התוס' דלא שייך שמא יתקע דאף אם יתקע אינו חייב דהא הותרה מטעם מתוך ותירצו דאעפ"כ שייך שמא יתקע