תשובות מהרי"ם קיב

דהא רש"י כתב לקמן גבי ירא שמים יוצא ידי שניהם מניח השלימה בתוך הפרוסה ובוצע כתב לצאת ידי מחלוקת של ר"ה ור"י. ולפי"ז צ"ל דבכלל פרוסה משמע גם גדולה דאי קטנה למה צריך להניח השלימה בתוך הפרוסה. בלא"ה יברך על השלימה ויוצא ידי שניהם. א"ו דלרש"י גם בכלל פרוסה גדולה במשמע לכן צריך להניח לצאת ידי ר"ה דלר"ה צריך לברך על הפרוסה כיון שהוא גדול.. לכן הקשו התוס' שפיר על רש"י דהא לרש"י בכלל פרוסה גם גדולה במשמע. מעתה א"ש דברי התוס' ודבריהם מוכרחים וברורים דשפיר הוצרך התוס' לחדש דלר"ה מברך על איזה שירצה דאם נימא דסבר ר"ה דצריך לברך על הפתיתין א"כ האיך נפרש וירא שמים מניח השלימה בתוך הפרוסה דהא התוס' כתבו שם לפרש דקאי על פרוסה של חטים ושלימה של שעורים וקאי אשתיהן לחמים ע"ש בתוס' ומהרש"א. וא"כ נימא דלר"ה צריך לברך על הפתיתין א"כ נצטרך לפרש דקאי ג"כ על פרוסה של חטים ושלימה של חיטים דלמה הניח ר"נ האי דינא דהוה פלוגתא בפרוסה של חיטים ושלמה ש"ש דליכא פלוגתא לפי מסקנת הש"ס א"ו דר"נ קאי ג"כ על פרוסה של חטים ושלימה של חטים א"כ נצטרך לפרש דפרוסה גם גדולה במשמע דבקטנה ליכא פלוגתא א"כ הדרה קושיית התוס' אמאי שינה לשונו דנקט פרוסה של חטים. לכן מוכרח התוס' לפרש דלר"ה מברך על איזה שירצה א"כ ר"נ קאי רק על הפרוסה של חטים ושלמה של שעורים ושפיר י"ל דפרוסה רק קטנה במשמע וזה ברור. ובחנם נדחקו הגדולים ומקום הניחו לי מן שמים להתגדר בו: סימן נח ביאור בסוגיא דקר נעוץ ביצה דף ח'

בגמרא ביצה דף ח' ע"א ע"ש הטיב בתוס' ובראשוני' ראיתי לבאר מתחלה שיטות התוס' בשמעתין שהקשו בד"ה א"צ אלא לאפרה משום דהוי מלאכה שא"צ לגופה והקשה הא פטור אבל אסור ותירצו משום שמחת. יו"ט הקילו. ודבריהם אלו לב"ש דמתיר לכתחלה ולב"ה צ"ל משום מצות כיסוי התירו כמ"ש במהרש"א ע"ש והא דנקטו בדבריהם לב"ש י"ל דהתוס' אזלי לשיטתייהו דבדף ט' ע"ב הוכיחו דמוחלפת. השיטה היינו ההיא דהשוחט וסובר ב"ה דלכתחלה שרי לכן נקט בדבריהם משום שמחת יו"ט זה שיטת התוס' בשמעתין. והפ"י הרבה להקשות על שיטת התוס' חדא דא"כ מאי קאמר הש"ס בדף ט' ע"ב ודילמא ע"כ לא קאמרי ב"ש אלא בדקר נעוץ נהי דמיירי בדקר נעוץ מ"מ אסור לכתחלה אם לא משום שמחת יו"ט. ואעפ"כ התירו ב"ש וכ"ש דהו"ל להתיר הולכת סולם משובך לשובך דאינו אלא מפני מראית עין ע"ש וקשיא גדולה היא תו תמה בעל פ"י לשיטות התוס' דבדקר נעוץ איכא ג"כ איסורא א"כ בדף ח ע"ב דקאמר הש"ס אפר כירה מוכן לוודאי ואינו מוכן לספק וקאמר הש"ס ספק מ"ט עביד גומא וודאי נמי קא עביד גומא ואי איכא איסורא לכתחילה מאי פריך הש"ס דילמ' בוודאי מצות כיסוי התירו איסורא דגומא אבל בספק מצות כיסוי לא התירו איסורא דגומא ואי פשיטא לי' להש"ס דגם משום ספק מצות כיסוי הו"ל להתירו איסורא דגומא והוי כמו וודאי. א"כ מאי קאמר הש"ס אח"כ אפר כירה דעתו לוודאי ואין דעתו לספק. ונהי דאין דעתו לספק לא הוי אלא מוקצה והא מוקצה התירו משום מצוות כיסוי אם עבר ושחט כמ"ש התוס' ד"ה אמר ר"י בשם ירושלמי וע"ש ברא"ש ומהרש"א א"כ גם בספק מצוות כיסוי יש להתיר מוקצה ואם יש לחלק בין וודאי מצוה לספק מצוה כמו כן יש לחלק באיסורא דגומא בין ספק לוודאי וקשיא חמורה היא מאוד והרב פ"י כתב ליישב קושיא ראשונה שלו על התוס' וזה דבריו דהא י"ל דאפילו איסורא דרבנן ליכא דהא איכא תרתי למעליותא דהיינו משאצ"ל ומקלקל והיכא דאיכא תרתי למעליותא יש להתיר אפילו לכתחלה כמ"ש התוס' בסוגיא דכתובות דף. אלא דהתוס' דהכא אזלי אם נימא משאצ"ל חייב כר"י ולהכי כתבו דאיכא: איסורא דרבנן משא"כ לקמן בדף יו"ד ע"ב דדחי הש"ס ודילמא ע"כ לא קאמר ב"ש אלא היכא דאיכא דקר נעוץ היינו אם נימא משאצ"ל פטור א"כ איכא תרתי למעליותא וליכא אפילו איסורא דרבנן ע"ש. ואנכי לא ידעתי דהא התוס' בריש דבריהם כתבו בהדיא דהוה משאצ"ל ופטור עלי' הרי התוס' קאי להדיא אם משאצ"ל פטור עלי' ואעפ"כ כתבו דאיכא איסורא דרבנן לכן נלענ"ד לפרש שיטת התוס' בשמעתין הכי דהנה מ"ש הרב בעל פ"י דהיכא דאיכא תרתי למעליותא מותר אפילו מדרבנן היטב דיבר וסברא זו מבואר בתוס' בכתובות בסוגיא הנ"ל דלר"י דדבר שאינו מתכוין אסור מותר באיסורא דרבנן וכמו כן י"ל לדידן במשאצ"ל דאינו אסור אלא מדרבנן מותר לכתחילה במקלקל דהוא איסורא דרבנן אך בתוס' בכורו' ך"ד ע"ב ד"ה וה"ט דשרי וכו' מבואר ג"כ כדבריהם הנ"ל בכתובו' אך כתבו עוד תנאי בזה הא דשרינן באיסורא דרבנן דבר שאינו מתכוין היינו היכא דהאיסור דרבנן הוא בכל דוכתא מדרבנן וליכא לאשכוחי בשום צד דהוי דאורייתא אבל היכא דהאיסור הוא במקום אחר מדאורייתא אף דבמקום הזה מדרבנן לא שרינן. באינו מתכוין כיון דבמקום אחר הוא מדאורייתא. וכן הביא כלל זה הגאון משנה למלך בפ"א מה' שבת. ובחידושי בסוגיא דכתובות הארכתי מאוד בזה דברים נכונים בעה"י

מעתה אף אנו נאמר לענין נידון דידן דאנחנו רוצים לומר דלהכי שרי לכתחילה הכא משום דמקלקל הוא איסורא דרבנן מותר לכתחלה במשאצ"ל תלי' בפלוגתא דמקלקל בחבורה ובהבערה חייב או לא דאם נימא דמקלקל בחבורה ובהבערה חייב א"כ זה האיסור דמקלקל יש לו מקום בדאורייתא דהיינו בחבורה ובהבערה לא שרינן משום משאצ"ל. אבל למ"ד דמקלקל בחבורה פטור א"כ זה האיסור דמקלקל אין לו בשום צד דאורייתא י"ל דשרינן איסורא דמקלקל במשאצ"ל

, והנה בשבת דף ק"ו ע"א בתוס' ד"ה חוץ מחובל ומבעיר הביאו פי' רבינו שמואל דר' אבוהו ור"י מחולקים בפלוגתא דר"י ור"ש לענין מקלקל בחבורה ובהבערה דר' אבהו סובר דמקלקל בחבורה ובהבערה חייב כר"ש ור"י סובר כר"י דמקלקל בחבורה ובהבערה פטור כר"י מעתה הדבר הנ"ל תלי' בפלוגתא דר' אבהו ור"י. דלר' אבהו דמקלקל בחבורה ובהבערה חייב לא שרינן לכתחלה איסורא דגומא משום דבמקום אחר הוא דאורייתא ולר"י דמקלקל בחבורה ובהבערה פטור י"ל דשרינן לכתחילה איסורא דגומא משום דמשאצ"ל במקלקל מותר לכתחילה וכן י"ל ג"כ לפי' התוס' שם בשבת דף ק"ו שהשיגו על פי' רש"י וכתבו לפרש דר' אבהו סובר אליבא דר"ש דחייב מקלקל בחבורה ובהבערה היינו אפילו בלא תיקן כלל ור"י סובר דאפילו לר"ש בעינן תיקון קצת דהיינו חובל וצריך לכלבו מבעיר וצריך לעפרו י"ל ג"כ דדין הנ"ל דאיסורא דגומא תלי' בפלוגתא דר' אבהו ור"י דלר' אבהו דלר"ש חייב במקלקל אפילו בלא תיקן כלל י"ל דלא שרינן איסורא דגומא כיון דמקלקל במקום אחר הוא איסורא דאורייתא לא שרינן במשאצ"ל אבל לר"י י"ל דשרינן דהכא הוי מקלקל לגמרי ובמקלקל לגמרי ליכא בשום צד איסור דאורייתא אפילו בחבורה ובהבערה קאמר ר"ש דחייב אלא היכא דאיכא תיקן קצת. אבל במקלקל לגמרי בכל דוכתא פטור ואין להקשות על דברי דאמאי קאמינא דבגומא הוי מקלקל לגמרי. הלא הוי כמו חובל וצריך לכלבו או מבעיר וצריך לאפרו דהוי