תשובות מהרי"ם קי

די"ל דמש"ה נקט רבי מר"ה לר"ה דרך רה"י כדי שלא נטעה דטעמו משום דילפינן זורק ממושיט וא"ל הי"ל למתני מחייב שתים ושוב לא נטעה. דז"א דהא באמת השתא ג"כ רבי אינו מחייב אלא אחת משום דלא מחייב אתולדה במקום אב וא"ש. ועדיין יש לעיין: ודו"ק הטיב בכל מה שכתבתי: סימן נה ביאור דעת מחלוקת הפוסקים אי ברכת מעין ג' הוי דאורייתא

גרסינן (ברכות ל"ה ע"א) אלא דיליף לה משבע' המינים מה שבעת המינים דבר הנהנה טעון ברכה וכו' מכאן לכאורה ראי' מפורשת לדעת הרשב"א ז"ל דאף לחכמי' דפליגי אר"ג וס"ל דבשבעת המינים א"צ לברך אלא מעין ג' מ"מ הוי מדאורייתא ולדידי' א"ש הסוגיא דקאמר יליף משבעת המינים אמנם לדעת רבינו יונה שסובר דמעין שלש אינו אלא מדרבנן. האיך הבין הסוגיא דקאמר יליף משבעת המינים ודוחק מאוד לומר דסוגיא זו דקאמר יליף משבעת המינים אליבא דר"ג דזה אי אפשר לומר כלל. אמנם בעזה"י אחר היגיעה העליתי ישוב נכון לדעת רבינו יונה דהנה לקמן אמרינין טעמא דר"ג ורבנן דר"ג סובר דואכלת ושבעת וברכת קאי על כל שבעת המינים ורבנן סברי דארץ הפסיק הענין דכתיב ארץ אשר לא במסכנת וכו' ואכלת ושבעת וכו' והוה הפסק בין לחם לשאר שבעת המינים דואכלת ושבעת וכו' לא קאי אלא על לחם ור"ג ההיא למעט כוסס את החטה ונחלקו בזה הרשב"א ורבינו יונה דרשב"א סובר דאף לחכמים לא לגמרי הפסיק ארץ למעט לגמרי מברכות אלא דהתורה לא מיעטא אלא שלש ברכות אבל מעין שלש חייב מה"ת אבל רבינו יונה סבר דארץ לגמרי הפסיק הענין למעט לגמרי שבעת המינים מברכות המזון מעתה אני אומר דדעת רבינו יונה למסקנא דאסיק הגמרא דברכות מדרבנן. וקרא דהלולים אסמכתא בעלמא א"כ לא מצינו שם פסוק דשבעת המינים בעי ברוכי. א"כ י"ל דארץ הפסיק לגמרי אבל בה"א דהי' סובר דבכרם בוודאי מדאורייתא מהאי קרא דהלולים רק בעי למילף שאר מינים מכרם. א"כ בוודאי שבעת המינים מדאורייתא דאין אנחנו יכולים לומר דארץ הפסיק לגמרי דהא בוודאי קאי על גפן הקודם דזה בוודאי מדאורייתא מהאי קרא דהלולים. וכיון דקאי על גפן דקודם מתילא קאי על שבעת המינים. ולפי"ז באמת נצטרך לומר דרבנן סברי דארץ לא לגמרי הפסיק כמ"ש הרשב"א או טעם אחר מה דרבנן סברי מעין שלש מעתה דעת רבינו יונה א"ש כספיר ויהלום דבוודאי רבינו יונה פסק שפיר לפי האמת דקימ"ל דהאי קרא דהלולים אסמכתא בעלמא א"כ י"ל דארץ הפסיק לגמרי ומעין שלש אינו אלא מדרבנן אבל בה"א דסובר דהאי קרא דהלולים קרא מעליא הוא א"כ בוודאי בכרם מדאורייתא א"כ ממילא לא נוכל לומר ארץ הפסיק לגמרי דהא בוודאי קאי על גפן א"כ בוודאי שבעת המינים מדאורייתא דארץ לא לגמרי הפסיק ונכון הוא בעזה ואדרבה לדעת רבינו יונה א"ש קושיות הרשב"א שמקשה בכאן ל"ל קרא דהלולים הא גפן משבעת המינים וכתיב ואכלת ושבעת וברכת וכו' ולפי מה שבארנו ניחא דאי לאו קרא דהלולים הייתי אומר דארץ הפסיק לגמרי ולא קאי אלא על לחם ולא על שבעת המינים ועכשיו דאיכא קרא דהלולי' ממיל' צ"ל דארץ לא לגמרי הפסיק דהא קאי על כרם ממילא קאי על שבעת המינים אלא דאעפ"כ יקשה קושיית הרשב"א בשמעתין גבי זית דבעי גמרא למילף מכרם הא משבעת המינים הוא ובהדיא כתב ואכלת ושבעת וברכת ונצטרך לתירץ הרשב"א ע"ש הטיב ברשב"א: סימן נו ביאור דעת הראשונים ברין דברים שטעונין ברכה לאחריהם במקומן (פסחים דף ק"א

) גרסינן (פסחים ק"א ע"ב) ותו יתיב ר"ח וקאמר משמי' דנפשי' לא שנו אלא בדברים שאין טעונין ברכה לאחריהן במקומן אבל דברים הטעונים ברכה לאחריהן במקומן צריך לברך מ"ט לקיבעה קמא הדר הנה הרשב"ם פי' דיין וכל שבעת המינין הוה כדברים הטעונים ברכה לאחריהן במקומן ותוס' הקשו עליו חדא דא"כ מאי פריך לעיל לר"י דסובר ידי יין נמי יצאו מההיא ברייתא דשינוי מקום צריך לברך הא ר"י ביין מיירי דהוה דברים הטעונים ברכה לאחריהן אבל ברייתא מיירי בדברים שאין טעונין ברכה לאחריהן כדמוקי ר"ח ותו הקשו עליו דא"כ רב ושמואל דסוברו ידי יין לא יצאו פליג אדר"ח

ונ"ל בעזה"י לתרץ בטוב טעם ודעת אשר יאמר עליו כי הוא זה דהנה נחקור לעמוק בטעם דברי ר"ח שאמר לקבעה קמא הדר הרשב"ם ז"ל פי' כפשוטו. כיון דלא ברך עדיין וצריך לברך במקומו הוה כמו שעדיין לא נגמר סעודתו. אבל בדברים שאין טעונין ברכה לאחריהן במקומן הסילוק הוה כמו גמר סעודה והרא"ש ז"ל ביאור עוד יותר וז"ל כיון שאם לא אכל כאן הי' צריך לחזור למקומו ולברך ברכת המזון הוה כאילו עדיין במקומו וגומר סעודתו כאן ומברך ברכת המזון עכ"ל הרא"ש נראה דקשיא לי' להרא"ש מ"ט אמרינן לקבעה קמא הדר הא מבואר בא"ח סי' קפ"ד דאם אוכל במקום האחר אין צריך לחזור למקום הראשון. כיון דאוכל גם בכאן במקום הזה א"כ קשה מ"ט אמרינן לקבעה קמא הדר הא אם הי' שותה בכאן לא הי' צריך לחזור למקום הראשון וע"ז תי' הרא"ש שאם לא הי' אוכל וכו' וכוונתו מבואר דהשתא דבא לשתות אמרינן לי' שא"צ לברך כיון דאם לא הי' שותה הי' צריך לחזור למקום הראשון דיינינן לי' השת' כאילו הוה במקום הראשון ונראה דאף ששותה כמה רביעות יין. דאם שתה יין כדי רביעי' יכול לברך כאן א"כ אם שותה השאר לכאור' צרי' לברך דלא שייך לקבעה קמא הדר דהא יכול לברך בכאן. אך ז"א כיון שעל תחילת שתייתו אין צריך לברך דהוה כאלו הוא במקום הראשון ממילא א"צ לברך על השאר דעל עיקר תחילת שתייתו דנין. אמנם נ"ל ברור באופן כזה. דהיינו שאם אכל תמרים במקום אחד ואח"כ הלך למקום אחר לאכל לחם ובתוך הסעודה רצה לאכול תמרים נ"ל ברור דצריך לברך לר"ח דהוה כמו דברים שאין טעונין ברכה לאחריהן במקומן דהא כשאכל לחם יכול לברך ברכת המזון ממילא יוצא אף על התמרים דקימ"ל ברכת המזון פטרה תמרי ושוב כשרצה לאכול אח"כ תמרים שוב לא שייך לקבעה קמא הדר דאם אין צריך לחזור למקום הראשון אף אם לא הי' אוכל תמרים. דהא יכול לברך ברכות המזון וממילא פטרי תמרי. א"כ שוב כשאוכל תמרי' צריך לברך דלא שייך לקבעה קמא הדר וברכת המוציא לא פטרה התמרים כדקי"ל דברים הבאים שלא מחמת הסעוד' בתוך הסעוד' טעונין ברכ' לפניהן ולאחריהן מעת' נ"ל דלא קשה מידי קושיות התוס' דהא ר"י מיירי כששתה יין בבה"כ אין צריך לברך בתוך הסעודה דהוה כמו יין לפני המזון דפוטר יין דאחר המזון. ובתוך הסעודה אם רצה לברך ע"ה יוצא אף על היין דקימ"ל בא"ח קע"ד יין שלפני המזון נפטר בברכת המזון. א"כ שוב לא שייך לומר קבעה קמא הדר דהא בשע' שרוצה לשתות היין הי' יכול לברך ברכת המזון במקומו ונפטר גם על היין ששתה קודם ושוב לא שייך לומר לקבעה קמא הדר וממילא לא פליג רב ושמואל על ר"ח דרב ושמואל דקאמרי ידי יין לא יצאו מיירי על