תשובות מהרי"ם קט

מר"ה לר"ה דרך רה"י. א"כ קשה כיון דס"ל לרב יוסף אגד יד לא שמי' אגד אמאי פטור כשהוציא בעה"ב את ידו ונטל העני מתוכו וא"ל משום דלמעלה מג' דהא סבור קלוטה כמו שהונחה דמיא א"כ למעלה מג' הוה כמו למטה מג' והכא אין לומר כתירוץ מהרש"א הנ"ל דרב יוסף ס"ל דהך דרבי ס"ל ברה"י מקורה דעדיין יקשה דעכ"פ ברה"י מקורה ס"ל לרבי קלוטה כמו שהונחה דמיא א"כ אמאי הדין כשנתן בעה"ב לתוך ידו של עני והוציא העני דפטור כיון דס"ל אגד יד לא שמי' אגד א"כ כיון דקלוטה כמו שהונחה דמיא ברה"י מקורה אמאי פטור העני כשהוציא דהא קלוטה כמו שהונחה דמיא א"כ הוה למעלה מג' כמו למטה מג'. א"כ יקשה על רב יוסף כנ"ל וזה דחוק לומר דמשנה מיירי ברה"י שאינו מקורה דווקא בוודאי הוא דחוק מאוד א"ו ס"ל לרב יוסף דאגד יד שמי' אגד א"כ אמאי נאד מאוקימתא דרבה. א"ו משום הך קושיא ודילמא הנחה הוא דלא בעי הא עקירה בעי א"כ שפיר הקשו התוס' דעדיין אינו מתורץ בתי' ר' יוסף משא"כ אליבא דר"ז שפיר י"ל דלא חש להך קושיא ודילמא הנחה וכו' והא דנאיד מאוקימתא דרבה משום דס"ל דאגד יד לא שמי' אגד א"כ יקשה כנ"ל ולהכי מוקי כאחרים דהנחה כל שהוא הוה הנחה וקלוטה לאו כמו שהונחה דמיא רק בעי הנחה והנחה כ"ש חשוב הנחה. א"כ שפיר י"ל כתי' הש"ס התם למעלה מג' הכא למטה מג' דקלוטה לאו כמו שהונחה דמיא וזה נ"ל נכון ודו"ק הטיב

בתוס' ד"ה באילן וכו' ולא הוה פטרי רבנן אי אין גדיים בוקעים תחתיו אי סברי כר"י ב"י בהזורק ק"א עכ"ל. אין לדבריהם הבנה דשם מבואר דלריב"י לא בעי גדיים בוקעים תחתיו רק אליבא דרבנן דפליגי על ריב"י מודים אי אין גדיים בוקעים תחתיו ע"ש הסוגיא. ונ"ל דט"ס נפל בדבריהם וצ"ל או במקום אי וא"ש

דף ה' תוס' ד"ה לא מחייב רבי אלא ברה"י מקורה נראה לרשב"א דמשמע לי' מדלא נקט מרה"י לרה"י דרך ר"ה כמו בפלוגתא דרע"ק ורבנן עכ"ל והקשה הרב הגאון מ' מרדיש ז"ל בחידושיו לס' מהרמשיף דלפי"ז אמאי הוצרך הש"ס להביא דליכא ר"ה מקורה מר"ה אמר רב המעביר חפץ ד' אמות בר"ה מקורה פטור דלא דמי לדגלי מדבר בלא"ה הא מוכח מיני' ובי' מדאוקי רב ושמואל ברה"י מקורה משום דאל"כ אמאי נקט להיפך א"כ אם נימא דשייך ר"ה מקורה יקשה השתא ג"כ אמאי: לא נקט להיפך מרה"י לרה"י דרך ר"ה ומיירי באמת בר"ה מקורה עכ"ד. והגם שבאמת אין זו קושיא כ"כ. אע"פי כן הואיל והגאון הנ"ל דקדק בה אמרתי ליישבו. ונ"ל בטוב טעם דבאמת צריך להבין ל"ל להרשב"א לזה אמאי לא נימא דרב ושמואל מסברא דנפשיי' קאמרי ונ"ל דהוקשה להרשב"א הא מצינו פלוגתא דרע"ק ורבנן דפליגי דרע"ק ק סובר קלוטה כמו שהונחה דמיא ורבנן ס"ל לאו כמו שהונח' דמיא א"כ ע"כ לרע"ק דמיירי דזרק מרה"י לרה"י דרך ר"ה ע"כ סובר דקלוט' כמו שהונחה דמיא אף שאינו מקורה דהא בר"ה ליכא מקורה. א"כ לרע"ק בוודאי אף שאינו מקורה סובר קלוטה כמו שהונחה ורבי יסבור דווקא מקורה ורבנן דרבי סברי אף מקורה לא אמרינן קלוטה כמו שהונחה דמיא. א"כ יהי' שלשה מחלוקת בדבר. ומנ"ל לשוויי' שלש מחלוקת רע"ק ורבי ורבנן דרבי לכן ס"ל להרשב"א דהי' לרב ושמואל הכרח לזה מדלא נקט כמו רע"ק. וכ"כ מהר"ם לובלין ע"ש. מעתה לק"מ קושיית הגאון ז"ל הנ"ל. דהא דהוכרחו התוס' להך דיוקא דהרשב"א הנ"ל היינו לפי האמת דליכא ר"ה מקורה. אל לא מצאו להוכיח מזה דאדרבא דנימא דאיכא רה"ר ולפי"ז בלא"ה לא קשה על רב ושמואל די"ל מסברא דנפשי' קאמרי הכי. וא"ל דהא יהי' שלש מחלוקת בדבר דז"א דלרע"ק ג"כ סברי רב ושמואל דמיירי בר"ה מקורה וא"כ ליכא כלל שלש מחלוקת דרבי סובר כמו רע"ק רק רבי מיירי ברה"י מקורה ורע"ק מיירי בר"ה מקורה והא דהוצרך התוס' להך דיוקא היינו לפי האמת דליכא ר"ה מקורה ודו"ק

בא"ד וההיא דגיטין בפרק הזורק וכו' לא סברה דרב ושמואל הכא עי"ש במהרי"ט ז"ל הקשה דהאיך יבינו הסוגיא דשם דיקדק הרשב"א הנ"ל דאמאי לא נקט כמו בפלוגתא דרע"ק ורבנן. ולכאורה נ"ל דלק"מ דהנה יש להבין בתוס' גיטין ע"ט ד"ה כמאן כרבי דאמר קלוטה כמו שהונחה דמיא וכו' ונראה דהשתא ס"ד דטעמא דרבי לאו משום קירוי אלא משום מחיצה אית לי' דכמאן דמליא דמי עכ"ל ולפי"ז יש להבין דאמאי קאמר הרשב"א דרב ושמואל הוכיח דמיירי ברה"י מקורה מדלא נקט כמו בפלוגתא דרע"ק ורבנן מנ"ל להוכיח דבעינין קירוי דילמא דווקא מחיצות בעינן ולא בעינן קירוי ובזה ג"כ אתי שפיר דלא נקט כמו פלוגתא דרע"ק ורבנן אמנם בלק"מ דכבר כתבתי דעיקר קשיות הרשב"א דמנ"ל לרב ושמואל לעשות שלש מחלוקת דהא י"ל דרבי ס"ל ממש כרע"ק וע"ז שפיר תירץ הרשב"א דהי' לרב ושמואל הכרח מלשון רבי. וא"ל דמנ"ל דבעינן קירוי די"ל דווקא מחיצה בעי רבי ולא קירוי דז"א דהא עכ"פ חזינן דרבי בוודאי אינו סובר ממש כרע"ק דהא לרע"ק אפילו מחיצה לא בעי דהא בר"ה ליכא מחיצה א"כ י"ל דהא דקאמרי רב ושמואל דבעינן קירוי מסברא דנפשי' קאמרי ושוב אין לך להקשות מנ"ל לעשות שלש מחלוקת. דז"א דהא חזינן בוודאי דרבי אינו סובר ממש כמו רע"ק. א"כ שוב סברי מסברא דנפשייהו דבעינן לרבי קירוי. ולפי"ז לק"מ קושיות מהרי"ט הנ"ל דהסוגיא דגיטין ג"כ ניחא דהא עכ"פ סברה הסוגיא דגיטין אליבא דרבי דבעינן מחיצות עודפות רק קירוי לא בעינן א"כ ממילא ג"כ ניחא דלא נקט כמו בפלוגתא דרע"ק ורבנן דהא עכ"פ בעינן מחיצות ולרע"ק לא בעי מחיצות כלל דהא בר"ה ליכא מחיצות וא"ש ודו"ק

אך דבאמת נ"ל דשיטות התוס' בגיטין סברי כשיטות התוס' דהכא ד"ה באילן דאיכא לחלק בין ר"ה לרה"י דברה"י אמרינן יותר קלוטה כמו שהונחה דמיא. א"כ א"ש סברת התוס' דגיטין דשם. אבל לשיטות הרשב"א בתוס' הנ"ל אין סברא לחלק בין ר"ה לרה"י לענין קלוטה כמו שהונחה דמיא א"כ בלא"ה הוכיח הרשב"א הנ"ל דהרשב"א לשיטתו דאין לחלק בין ר"ה לרה"י רק ברה"י מקורה דאמרינן ביתא כמאן דמליא דמיא ועל קשיות התוס' בגיטין דשם הי' להרשב"א איזה ישוב אחר אם כן נשאר קושיות מהרי"ט הנ"ל. אמנם נ"ל דיש ליישב הכי דהנה עוד קשה בדברי הרשב"א דמנ"ל לרב ושמואל להוכיח דאיירי ברה"י מקורה מדלא נקט כמו בפלוגתא דרע"ק ורבנן דהא י"ל מש"ה נקט הכי כדי שלא נטעה דטעמא דרבי משום דילפינן זורק ממושיט להכי בכיון נקט מר"ה לר"ה דרך רה"י דבזה לא שייך למילף זורק ממושיט וכן הקשה המהרי"ט והפ"י אמנם נ"ל דאליבא דסוגיא דהכא לא קשה מידי. דהסוגיא דהכא סברה דשמואל דאמר מחייב הי' רבי שתים קאי על רבי א"כ שפיר קמה הוכחת הרשב"א דאמאי לא נקט כמו בפלוגתא דרע"ק ורבנן. וא"ל שלא נטעה דטעם דרבי משום דיליף זורק ממושיט דא"כ הי' לי' למיתני רבי בהדיא מחייב שתים כיון דלפי האמת מחייב רבי שתים ושוב לא נטעה דטעם דרבי משום דיליף זורק ממושיט דא"כ אמאי מחייב רבי שתים דהא משום דהוי כמו מושיט אינו אלא מלאכה אחת ומדלא נקט כמו בפלוגתא דרע"ק ורבנן ידעינן שפיר דטעמא דרבי משום רה"י מקורה מעתה נסתלק קושיית מהרי"ט על סוגיא דגיטין הנ"ל דהסוגיא דגיטין סברה כמסקנת הסוגיא בהזורק דשמואל קאי על רבי יהודא אמנם רבי אינו מחייב אלא אחת משום דלא מחייב אתולדה במקום אב א"כ ממילא נסתר דיוקא של הרשב"א הנ"ל