תשובות מהרי"ם יא

ונסבין דמה מסתפקים בזה. והלא הביאו כמה מימרות מפורשת דד"א שלא פירש דשרי. לכן נראה דעיקר יסוד התוס' שנסתפקו בזה. הוא הך הסוגי' דהקומץ רבה שהביאו התוס' בסוף דבריהם דלפי נוסחאו' הרבה מקדמוני' גרסינן שם וכן לצלי. ומזה מוכח דד"א שלא פירש אסור ובאמת הרבה מקדמונים תפסו גי' זו לעיקר. א"כ נהי דיש הרבה אמוראים דסוברים דד"א שלא פי' מותר דלמא לא קימ"ל כן אלא כסוגי' דמנחות דסברי דד"א שלא פירש אסור לכן תירצו מתחלה בע"א ובתי' השני משמע להו כיון דהביאו הרבה אמוראים דסוברים דד"א שלא פירש דשריא מסתברא להו למחוק הגי' וכן לצלי אלא וכן לקדירה. כמו שהביאו בסוף דבריהם. א"כ מיושב ג"כ קושית מעכת"ה דלא עדיפא הך מימרא דאין מחזיקין דם בב"מ דמוכח דד"א שלא פירש מותר משאר מימרות מפורשת שהביאו התוס' ואעפ"כ נסתפקו בזה דלמא לא קיי"ל כן. ותי' שלי עולה יפה על קושיית הפלתי. דאם נימא דהפירוש מותר לאכלה בבני מעיין היינו ג"כ מטעם ד"א שלא פירש דשריא וכסברת הר"ן ודו"ק

העיר ע"מ שכתבתי בסי' ק"א סי' ע"א להשיג על הפלתי דכל דברי התוס' קאי אליבא דר"ל וכתב מעכ"ת פשוט דכוונת הפלתי דכיון דלא מצינו בסברא זו פלוגתא בין ר"י לר"ל דהא ר"י לא פליג עלי' דר"ל רק מטעם דקאמר מי סברת וכו'. ואדרבא משמע קצת דלולי זאת הי' מודה לר"ל. וא"כ אין לנו לחדש פלוגתא. לא ירדתי לדעת מעכת"ה. דאדרבא נהפוך הוא כיון דאין לנו לחדש פלוגתא חדשה בין ר"י לר"ל בתי' הב' של התוס' סובר דבדרבנן בטיל כל שדרכו ואת שדרכו לא בטיל ובדאורייתא לא בטיל אפי' כל שדרכו א"כ י"ל למעט הפלוגתא דר"י לא פליג על ר"ל אלא בהא שסובר לר"ל לא בטיל בדאורייתא כל שדרכו והוא סובר דאת שדרכו למנות שנינו. אבל בהא שסובר ר"ל את שדרכו לא בטיל מדרבנן י"ל דגם ר"י מודה לזה דאת שדרכו לא בטיל לר"מ אפי' במידי דרבנן. ומ"ש להפליא על הפלתי דהא מוכח להדיא לר"י להיפוך דהרי בחבילי תלתן אף שהוא מדרבנן מ"מ אינו בטל לר"י אף דס"ל את שדרכו. ומעכ"ת כ' להפליא להיפוך דמנ"ל זאת דהא מ"ש התוספות דחבילי תלתן הוא מדרבנן הוא רק אליבא דר' דס"ל עיגול בעגולין עולה משום דתרומה בזה"ז דרבנן וא"כ ר"מ דס"ל ג"כ עיגול בעיגולין עולה ס"ל ג"כ אליבא דר"מ דתרומה בזה"ז דרבנן. ולפ"ז גם כלאי הכרם דרבנן משא"כ אליבא דר"י דע"ז גופי' פליג על ר"ל דאין הטעם דעיגול בעגולין עולה משום דהוי דרבנן. אלא דהוי דאורייתא. והא דבטל משום דאת שדרכו למנות שנינו. י"ל דחבילי תלתן הוא דאורייתא אומר אני דאינו כן ויעיין בפירש"י ד"ה א"ל והלא אני שונה וכו' מי אית לך למיגזר וכו' א"נ אתית לבטולי דאורייתא לאו איסורא הוא וכו' משמע דאינו מחולק על ר"ל. אלא דס"ל דאף בדאורייתא בטל כל שדרכו. וליכא לאוכוחי מזה דבתרומה בזה"ז דרבנן דגם באיסורי דאורייתא הדין כן מ"מ לפי האמת מודה ר"י לר"ל דתרומה בזה"ז דרבנן דלפי האמת גם ר"י סובר דתרומה בזה"ז דרבנן כמסקנת הש"ס בדף פ"ב רק אליבא דר"י ס"ל תרומה בזה הזמן דאורייתא וע"ש תוס' ד"ה ירושה ראשונה מ"ש והשיב ר"י דאיכא למימר וכו' לאו משום דסבר כר"י אלא משום דאליבא דר"י דאנדרוגינוס דמתני' קיימא. ועיין ברמב"ם פ"א מה' תרומות ה' ך"ו ע"ש מה שהביא בשם סמ"ג מבואר דר"י ס"ל לפי האמת דתרומה בזה"ז דרבנן

ועוד אם איתא לדברי מעכת"ה דלהכי לר"י אליבא דר"מ לא בטיל חבילי תלתן משום דהוי דאורייתא הא בדרבנן סובר דבטל את שדרכו הו"ל לר"י להוכיח להיפוך מר"ל דבתרומה בזה"ז דאורייתא מדלא בטיל חבילי תלתן לר"מ ודברי רש"י הנ"ל שהבאתי משולל הבנה קצת. ועיין מה שבארתי בספרי בסי' ק"י בקונטרס אות י"ב וה"נ משמע לי קצת מסוגי' דפסחים דף מ"ד דאליבא דר"מ מוכח דסובר דתרומה בזה"ז דרבנן מדמקשה הש"ס שם אליבא דר"י דסובר דכזית בכא"פ דאורייתא מהך דשתי קופות אחת של חולין וכו' וא"א כזית בכא"פ דאורייתא אמאי אמרינן שאני אומר ומשני הנח לתרומה בזה"ז דרבנן. וכיון דאליבא דר"י דסובר כזית בכא"פ דאורייתא הא דאמרינן במשנה דתרומת פ"ד ה' משמע שם דר"מ לא פליג ארישא דשתי קופות. א"כ מוכח מזה דר"מ גופא סובר דתרומה בזה"ז דרבנן אף דר"י קתני שם במשנה י"ל דר"י בא לפלוג על ר"מ דאמר השני חייבת בחלה דס"ל לר"י דפטורה. אבל בדין דרישא אינו מודה כיון דס"ל לר"י דתרומה בזה"ז דאורייתא אבל ר"מ בוודאי נוכל לומר דפליג ארישא כדמשמע במשנה שם אף לפמ"ש הר"ש שם דהש"ס בפסחים פריך דווקא מברייתא ולא. מהמשנה יש לדחות ראי' זו. אמנם דאין זה לפי שיטת הירושלמי שהביא הר"ש שם דר"י ור"ל דפליגי ביבמות פ"ב בברייתא פליגי ג"כ במשנה וע"ש הטיב. ועיין בספרי סי' קי"א סעיף ב'. ולפמ"ש בספרי סי' קי"א סעיף ג' בשם הרשב"א דיבמות יש לדחות ראי' זו ומדי דברי בהך משנה דתרומת הנ"ל דפליגי ר"מ דסובר השני חייבת בתלה. ור"י סובר השני פטורה מן החלה. עלה על לבי הרהורי דברים דאפשר דר"מ ור"י לשיטתיהו אזלי דפליגי דר"מ סובר חלה בזה"ז דאורייתא ור"י סובר חלה בזה"ז דרבנן. עיין נדה ד' מ"ז ע"א. ולהכי ר"מ החמיר בחלה דהשני חייבת בחלה ור"י הקיל כשיטתו דסובר חלה בזה"ז דרבנן. ועדיין לא שקלתי הדברים בפלס

העיר כת"ר בספרי סעיף ג' מ"ש להשיג על בעל ח"ד. דהדין אם לא נמלך ונתן כשר הוא דווקא בשנתערב בדם התמצית ולא בנתערב דם חמימי' בדם בעלי מומין והבאתי מד' הרמב"ם פ"ב מ"ה פה"מ ה' כ"ג דמשמע בהדיא מד' הרמב"ם דאפילו קרבו כל הכוסת חוץ מאחת דישפוך לאמה וצריך להקריב קרבנות אחרים דלא מחשב כלל לזריקה. וכתב כת"ר לדחות דהתם כיון שנשאר כוס אחד שלא נזרק. וכיון שאסור לזרוק הדם ממילא הקרבן פסול וכיון שא"י איזהו כל הקרבנות פסולים וצריך להקריב קרבנות אחרים. משא"כ היכא שקרבו כל הכוסת ולא נשאר כלום. מאן לימא לן דגם הכשירים לא הורצו דיחוי כזה חוזר. ונראה לענ"ד דמאי מעליותא בזה מה שנשאר אחד אם נימא בדיעבד אם זרק הורצה האיך יכול להקריב קרבנות אחרים דלמא היו שלו הכשר וזרק הורצה. א"ו דאפי' בדיעבד לא מרצה. אמנם יפה העיר כת"ה להביא ראי' מפורשת לזה מסוגי' דזבחים ע"ג מימרא דרבא דקאמר השתא דאמרו רבנן לא יקריב אי קרב לא מרצה ונהי דלא קי"ל כן היינו משום דקי"ל בע"ח אין נדחין משא"כ בשחוטים דנדחין אם זרק לא מרצה. וה"נ משמע לי מדקדוק לשון רש"י זבחים ע"ז ע"ב ד"ה ות"ק סבר פעמים וכו' ומיהו אם לא נמלך ונתן כשר דגזירה בעלמא הוא משמע להדיא מדקדוק לשון רש"י ז"ל דווקא בנתערב בדם התמצית הדין כן דגזירה בעלמא הוא. אמנם קושי' כת"ר שהקשה דמשמע מלישנא דאביי דאמר אם נתערב קודם זריקה דמעידנא דאזדרק הדם לא חזיי' לאכילה משמע דווקא משום דק"פ אכילה מעכבת משא"כ בשאר זבחים דאין אכילה מעכבת אינו כן. והא בלא"ה כיון דאם זרק לא הורצה הוי כלא נזרק הדם והאיך יעלה לקרבן הוא קושי' עצומ' לכאורה. והתי' האחרון שכתב מע"ל בזה דגם רבא לא ס"ל דלא מרצה רק בנתוודע התערובת קודם הזריקה. להכי הוי דיחוי דגם בדיעבד לא מרצה משא"כ בנתערב ולא נתוודע התערובת עד אחר הזריקה לא נקרא עדיין שם דיחוי ולהכי עכ"פ דדיעבד מרצה וא"כ י"ל בפסחים מיירי אביי שלא נתוודע התערובת עד אחר