תשובות מהרי"ם קח

דעירובין נפקא לן מקראי אחרינא דדרשינן מאל יצא איש ממקומו והתם פירשתי משום דהוצאה מלאכה גרועה היא איצטרך תרווייהו חד לעני וחד לעשיר. וכתבו שם עוד משום הכי בעינן כל תולדות דהוצאה שיהא במשכן ובשאר אבות לא בעינן שיהא התולדה במשכן אלא משום ה"ט דהוצאה מלאכה גרועה ובמהרש"א שם עמד בדבריהם דל"ל להוכיח דהוצאה מלאכה גרוע משום דאיצטרך תרי קראי הא מחד קרא נמי מוכח דלמה לי כלל הקרא הא כיון שהי' במשכן חייב כמו שאר אבות וכ"ה בתוס' דשבועות. אמנם המפרשים שם כתבו ליישב דשפיר איצטרך התוס' להוכיח מדבעינן תרי קראי דמחד קרא נהי דמוכח דהוצאה מלאכה גרועה הוא מדאיצטרך הקרא מ"מ לא מוכח דנשתנה זה משאר אבות אחר שגילה לן התורה דחייב בהוצאה י"ל דהוה ממש כמו שאר אבות מלאכות א"כ מה לי עני מ"ל עשיר רק משום דאיצטרך תרי קראי חד בעני וחד בעשיר. הרי חזינן דכוונת התורה לפי האמת דדין זה נשתנה משאר אבות דאיצטרך תרי קראי ומש"ה בעינן נמי כל תולדו' דהוצאה במשכן והנה לכאורה למאן דסובר תחומין דאורייתא א"כ איצטרך הך קרא דאל יצא לתחומין. א"כ ליכא אלא חד קרא על הוצאה א"כ יש לומר דדין הוצאה דמי לשאר אבות. רק התוס' בעירובין דף י"ז ע"ב בד"ה לאו שניתן לאזהרת וכו' כתבו דאף למ"ד תחומין דאורייתא מעיקרו קרא לתחומין מ"מ משמע נמי הוצאה. ע"ש בתוס' וכיון שזכינו לכל זה מיושב הכל בעזה"י דבאמת י"ל דהא דמספקא לרבה אליבא דרע"ק אי יליף זורק ממושיט היינו משום דמספקא לי' הך סברא גופא אי למ"ד תחומין דאורייתא עיקרא לתחומין ולא משמע כלל הוצאה א"כ אין לנו אלא חד קרא על הוצאה. וממילא לא נשתנה דין הוצאה משאר אבות מלאכות. א"כ י"ל דר"עק לשיטתו דסובר תחומין דאורייתא. א"כ אין לנו אלא חד קרא על הוצאה. וממילא לא נשתנה דין הוצאה משאר הוצאות. א"כ לא בעינן שיהא התולדה במשכן. ולהכי שפיר ילפינן זורק ממושיט אבל רבנן לשיטתיהו דסברי תחומין דרבנן א"כ יש לנו תרי קראי על הוצאה א"כ ממילא מוכח דנשתנה הוצאה משאר אבות א"כ ממילא בעינן שיהא התולדה במשכן. א"כ להכי לא ילפינן זורק ממושיט כיון דאין ההולדה במשכן. ומתורץ קושיית התוס' מעתה נסתלקה קושיית התוס' ד"ה אבל למעלה מעשרה ד"ה פטור דאמאי לא נימא ד"ה חייב ולפמ"ש ל"ק דאליבא דרבנן ליכא לספוקי כלל כיון דרבנן סברי תחומין דרבנן. א"כ בעינן שיהא התולדה במשכן א"כ אין למילף כלל זורק ממושיט וכיון דאליבא דרבנן לא יליף כלל זורק ממושיט. א"כ מה"ת לשוויי' פלוגתא בין רבנן לרע"ק ולהכי אמר דכ"ע פטור גם קושיית התוס' בד"ה דאמרינן קלוטה דמאי פריך למימרא דפשיטא לי' דילמא מש"ה נקט רבה ר"עק משום דממנ"פ אית לי' קלוטה כמו שהונחה דמיא משא"כ אליבא דרבנן יש לספק. ולפמ"ש מיושב בטוב טעם דבאמת אם נימא דפליגי ר"עק ורבנן בזורק ממושיט א"כ סבר רע"ק דילפינן זורק ממושיט א"כ ע"כ סובר דלא בעינן שיהא התולדה במשכן א"כ יקשה קושיית התוס' בריש מכילתין מ"ל עני מ"ל עשיר דליכא למימר כתירוצם דהוצאה מלאכה גרוע משום הכי בעינן בעני ובעשיר דז"א דהא רע"ק סבר דילפינן זורק ממושיט א"כ ע"כ לא בעינן שיהא התולדה במשכן ע"כ משים דסבר דליכא תרי קראי על הוצאה א"כ לא נשתנה דין הוצאה משאר אבות א"כ מ"ל עני מל"ע ומתני' לא מצי אתי' כרע"ק משום דיקשה מ"ל עני מל"ע רק כרבנן דסברי דלא ילפינן זורק ממושיט וסברי דקלוטה כמו שהונחה דמיא ומשום הכי פריך הש"ס למימרא דפשיטא לי' לרבה דמדאמר הא מני רע"ק הוא ע"כ סובר דבקלוטה כמו שהונחה פליגי ולכ"ע לא ילפינן זורק ממושיט דאם נימא דפליגי רע"ק ורבנן אי ילפינן זורק ממושיט א"כ לא מצי אתי' מתניתין כר"ע דיקשה מ"ל עני מ"ל עשיר אלא מדאמר הא מני רע"ק ע"כ פשיטא לי' לרבה דכ"ע לא ילפינן זורק ממושיט והיינו כמ"ש לעיל דאף אליבא דרע"ק דסובר תחומין דאורייתא מ"מ משמע נמי מהך קרא הוצאה א"כ יש לנו תרי קראי על הוצאה א"כ שפיר מצי אתי' כרע"ק ודו"ק

ומעתה יסולק גם קושית התוס' אמאי לא מבעי' לי' לרבה דרע"ק ורבנן פליגי בזורק ממושיט ודכ"ע קלוטה לאו כמו שהונחה דמיא ולפמ"ש א"ש דהנה לפמ"ש לעיל בשיטת רבה דאם נימא דרע"ק יליף זורק ממושיט ע"כ משום דסובר דלא בעינן שיהא התולדה דהוצאה במשכן. לכאורה קשה דהא בריש הזורק יליף דהלמ"מ מעביר ארבעה אמות בר"ה ומזה הוכיחו התוס' דבעינן שיהא התולדה במשכן ולכאורה לרע"ק ל"ל הלמ"מ כיון דסובר דלא בעינן שיהא התולדה במשכן אך דא"ש דהתוס' הקשו לקמן דאם נימא קלוטה כמו שהונחה דמיא היכא משכחת לה זורק ד"א בר"ה ותירצו משום דשאני הכא דהוה הלמ"מ א"כ א"ש משום זה בעינן הלמ"מ כדי שלא נימא כיון דקלוטה כמו שהונחה דמיא א"כ לא הוה מלאכה כלל ולא הוה כלל תולדה ולהכי בעינן הלמ"מ א"כ ממילא איצטרך רבה לומר דכ"ע קלוטה כמו שהונחה דמיא דאם נימא קלוטה לאו כמו שהונחה דמיא יקשה לרע"ק דסובר דיליף זורק ממושיט א"כ לא בעינן שיהא התולדה במשכן א"כ ל"ל הלמ"מ במעביר ד"א בר"ה א"ו דסובר דקלוטה כמו שהונחה דמיא א"כ מש"ה בעינן הלמ"מ כנ"ל וממילא כיון דרע"ק סובר הכי מהי תיתי יפליגו רבנן דלא מצינו בזה פלוגתא וכל הסוגיא א"ש על נכון. וזה נ"ל ברור כשמש בעזה"י ודו"ק הטיב

תוס' ד"ה זרק ונח וכו'. עיין במהרש"א שהאריך בדברי התוס' ונשאר לו קושיא אמאי לא הקשו תוס' בפשיטות לר"ז דאמר הא מני אחרים הוא וקשה דילמא הנחה הוא דלא בעי הא עקירה בעי והנה עוד הקשו על תירוצים דכתבו דרב יוסף ס"ל דלענין הנחה כל שהוא אין לחלק בין עקירה להנחה הא באמת רבי לא בעי אפילו הנחה כ"ש מברייתא דזרק מר"ה לר"ה דרך רה"י וניחא לי' דרב יוסף ס"ל כרב ושמואל דרבי לא מחייב אלא ברה"י מקורה דאמרינן ביתא כמאן דמליא דמיא וזה התירוץ עיקר כי תירוצו הראשון דחוק מאוד. ונ"ל ליישב קושיות מהרש"א מה שהניח בקושיא. דהנה באמת הא דמשמע לי' להתוס' דרב יוסף חש על הך קושיא ודילמא הנחה הוא דלא בעי הא עקירה בעי היינו משום דאי לא"ה אמאי נאיד מאוקימתא דרבה וכ"כ הפ"י ע"ש מעתה י"ל הכי דהנה עיין בשבת צ"ב בתוס' ד"ה התם למעלה מיו"ד הקשה הר"ר אלחנן לרבה דמוקי מתניתין כרע"ק דקלוטה כמו שהונחה דמיא בהך בבא דמייתי הכא אמאי שניהם פטורים והא למעלה מג' לרע"ק כמו למטה לרבנן וי"ל דרבה סבר דאגד יד שמי' אגד עכ"ל והנה לכאורה י"ל דבאמת רב יוסף לא חש לקושיות הש"ס ודילמא הנחה הוא דלא בעי הא עקירה בעי והא דנאיד מאוקימתא דרבה די"ל דרב יוסף ס"ל אגד יד לא שמי' אגד א"כ קשה קושיות התוס' אמאי למעלה מג' פטור הא כיון דקלוטה כמו שהונחה דמיא א"כ למעלה מג' הוה כמו למטה מג' ואמאי פטור כשהוציא בעה"ב משום הכי בכיון אוקי רב יוסף כרבי דס"ל דבעי זיז כל שהוא. א"כ גם לרבי קלוטה לאו כמו שהונחה דמיא רק סובר דהנחה כל שהוא ג"כ חשוב א"כ שפיר י"ל תי' הש"ס התם למעלה מג' הכא למטה מג' אמנם הא באמת ליתא ושפיר הקשה התוס' דהא ליכא למימר דלזה כיון רב יוסף דעדיין יקשה כיון דבאמת ס"ל לרבי קלוטה כמו שהונחה דמיא כמו שמוכיח מברייתא דזרק