תשובות מהרי"ם קו
Teshuvut Maharim 106 · תשובות מהרי"ם · free full Hebrew text
Open in the reader →גרסינן שב' ר"פ כלל גדול אבל לא שכח מאי חייב על כל מלו"מ בסוגי' זו רבו הקושיו' חדא מה שהקש' רש"י ותוס' דמהיכי מוכח דחייב על כל מלאכה ומלאכה דילמא אצטרך לאשמועינן בהיכר ולבסוף שכח דחייב על כל שבו"ש תו נתקשו המפרשים דמאי פריך אדתני היודע וכו' דילמא באמת אינו חייב על כל מלאכה ומלאכה. והתנא בעצמו סמך על זה מדקתני סיפא בהי' יודע שהוא שבת מכלל באינו יודע שהוא שבת אינו חייב על כל מלאכה ומלאכה. תו הקשו התוס' בד"ה ליתני היודע. תימא לר"י לרבה דאמר בכריתות בסוף פרק אמרו וכו'
ונראה לפרש הסוגיא בטוב טעם. דבאמת יש לדקדק כ על פי' רש"י דפי' בד"ה לתני הכיר ולבסוף שכח דחייב ואע"ג דליכא למימר דימים שבנתי' הוי ידיעה לחלק. וכ"ש הא דאיכא למימר ימים שבנתים הוי ידיעה לחלק. דבאמת קשה לפי' רש"י דפי' הטעם דלכך חייב על כל שבת ושבת דימים שבנתים הוי ידיעה לחלק. דא"א דלא שמע בנתי' שאותו יום הוי שבת אלא דלא נזכר במלאכו' א"כ אמאי חייב בהכיר ולבסוף שכח על כל שבת ושבת. בשלמא לפי' התוס' דימי היתר שבנתים מחלקים ניחא דגם הכא שייך ימי היתר בנתי' אלא לפירש"י קש' וכבר עמד בזה המהרש"א אמאי לא הביאו התוס' לעיל פירש"י בזה וגם הרשב"א ז"ל בחידושיו כת"כ אף דרש"י בעצמו נדחק להולמו ולא נתישב ולענ"ד דאדרבה בזה נתיישב הסוגיא ה היטב דהנה באמת פשטות כוונת רש"י לעיל מה דכתב הטעם שא"א שלא שמע בנתים שאותו היום הי' שבת אלא שלא נזכר במלאכות פשטות כוונת רש"י כמו שהבין המג"ש והפ"י דלאו מהאי טעמא לחוד מחייבינן לי' על כל שבת ושבת. דז"א דהא ידיעות חטא בעינן. וכ"ז שלא נודע לו שחטא לאו ידיעות חטא הוי ועוד דמקרא ילפינן לה בגמרא שמירה אחת לשבתות הרבה ושמירה לכל שבת ושבת אלא דרש"י בא לתת טעם על הקרא דהא דאמרינן בקרא שמירה אחת לשבתות הרבה היינו בשוכח עיקר השבת דכולה חדא שגגה הוא וקרא דשמירה לכל שבת ושבת היינו ביודע עיקר שבת אלא ששכח שהיום שבת. א"כ כל שבת ושבת הוי שגגה בפ"ע. ובא רש"י לתת טעם ע"ז דלהכי חייבה התורה על כל שבת ושבת דגזירת הכתוב הוא דימים שבנתים הוי ידיעה לחלק דמסתמ' נודע לי' שהי' שבת ואף שלא הי' ידיעות חטא מ"מ גלי קרא ע"ז דבכה"ג חייב ע"כ שו"ש ולפי' התוס' צ"ל דגזיר' הכתוב הוא דימים שבנתים מחלק לענין חיוב שבת דמחייב ע"כ שו"ש אמנם לפי' רש"י יש טעם ע"ז והיינו דגלי קרא לענין שבת אף ידיעה כזו מחלק לשבת ושבת ואף שלא היתה ידיעת חטא ועיין במג"ש ופי' באריכות אלא לפי"ז קשה באמת על רב ושמואל דס"ל בהכיר ולבסוף שכח דחייב על כל שבת ושבת וע"כ היינו מקרא דגלי רחמנ' שמירה לכל שבו"ש דמנ"ל הא דהקרא קאי ג"כ ע"ז דהא בזה ליכא סברא למימר ימים שבנתים מחלקים דא"א שלא שמע שהיום שבת דהא שכח עיקר שבת ומנ"ל, לומר דקרא קאי גם על זה דלמא הקרא לא קאי אלא ביודע עיקר שבת אלא שאינו יודע שהיום שבת דבזה איכא למימר דקאי הקרא דשמירה לכל שבת ושבת דימים, שבנתים מחלקים מכח הטעם שפי' רש"י במתניתין דא"א שלא שמע בנתים שהי' שבת על כן כדי ליישב זאת. צ"ל דרב ושמואל ס"ל כר"ח בכריתות ס"ז דזדון שבת ושגגת מלאכות מחייב על כל מלאכה ומלאכה של כל שבת ושבת דשבתות כגופין דמיא ומחלק כל שבת ושבת לגוף אחר ולפי"ז ס"ל לרב ושמואל דלא איצטרך קרא לזה בשכח שהיא שבת דשמירה לכל שבת ושבת דממילא ידעינן כיון דשבתות כגופין דמיא ולא איצטרך קרא לזה וע"כ דחיק ומוקי אנפשי' הך קרא דשמירה לכל שבת ושבת היינו בהכיר ולבסוף שכח דגזרת הכתוב דימים שבנתיים מחלק לכל שבת ושבת אף דליכא הך סברא דא"א שלא שמע בנתיים דהא בהכיר ולבסוף שכח מיירי אלא דגזרת הכתוב היא דאעפ"כ מחלק כל שבת ושבת אמנם רש"י ז"ל פי' שם בכריתות והוא מוכרח מהסוגי' דשם דבזדון שבת ושגגת מלאכות הוא דשייך שבתות כגופין דמיא והיינו ששבת מחלק למלאכה אחרת. והוי כמו קצר וטחן דחייב בשנים ה"ה שבת מחלק למלאכה אחרת משא"כ בשגגת שבת וזדון מלאכות לא שייך לומר שבתות כגופין דמיא נהי דשבת כגופין להחשב מלאכה אחרת מ"מ העושה ב' אבות מלאכות בהעלם אחת בשגגות שבת וזדון מלאכות אינו חייב אלא אחת ולפי"ז לכאורה לא שייך לומר בשגגת שבת וזדון מלאכות שבתות כגופין דמיא ולא צריך קרא לזה דהא באמת צריך קרא ע"ז דשמירה לכל שבת ושבת דמהך סברא דשבתות כגופין דמיא אי אפשר לחייבו על כל שבת ושבת. דנהי דשבתות כגופין דמיא ומחלק למלאכה אחרת מ"מ הרי עשה בשגגות שבת וזדון מלאכות דאפילו שני מלאכות ממש שאינו דומה זה לזה אינו חייב אלא אחת ומשום זה נראה דבאמת הכריח הש"ס לרב ושמואל דבשכח שהיום שבת וזדון מלאכה חייב על כל מלאכה ומלאכה ולפי"ז לא איצטרך קרא דשמירה לכל שבת ושבת בשכח שהיום שבת דממילא ידעינן כיון דשבתות כגופין דמיא ומחלק כל שבת ושבת בפ"ע אלא דאמרנו דאי אפשר לחייב נהי דמחלק כל שבת לגוף מלאכה אחרת מ"מ בשגגות שבת וזדון מלאכות אינו חייב אלא אחת אמנם השתא דקיימינן בשכח שהיום שבת דהיא שגגת שבת וזדון מלאכות דחייב על כל מלאכה ומלאכה ממילא חייב על כל שבת ושבת כיון דשבתות כגופין דמיא ומחלק למלאכה אחרת והשתא קיימינן דשבתות כגופין ושגגת שבת וזדון מלאכות חייב על כל מלאכה ומלאכה ממילא לא צריך קרא ע"ז דשמירה לכל שבת ושבת בשכח שהיום שבת וע"כ קרא בהכיר ולבסוף שכח אף דליכא סברא דא"א שלא שמע בנתים מ"מ גזירת הכתוב הוא דחייב על כל שבת ושבת והיינו דהכריח הגמרא דס"ל לרב ושמואל בשוכח שהיום שבת דחייב על כל מלאכה ומלאכה ובזה תלי' מדס"ל לרב ושמואל בהכיר ולבסוף שכח דחייב על כל שבת ושבת ובלא קרא אי אפשר לחייבו וע"כ מקרא דשמירה לכל שבת ושבת וקשה באמת מנ"ל דקרא קאי ע"ז ומוכרח לומר דגזרת הכתוב הוא בלי טעם דימים שבנתיים מחלקים דילמא קאי הקרא היכא דשכח שהיום שבת דבזה איכא טעם לחלק משום דאי אפשר שלא שמע בנתים שהיום שבת כדפי' רש"י וע"ז קאי הקרא דשמירה לכל שבת וע"כ צריך לומר כדכתבנו לעיל דע"ז לא צריך קרא כיון דשבתות כגופין לא צריך קרא ע"ז וממילא מוכח דבשכח שהיום שבת וזדון מלאכות חייב על כל מלאכה ומלאכה בזה יש ליישב ג"כ מה דתמוה לי ברש"י כריתות ט"ז ע"ב ד"ה חייב על כל שבת ושבת וכו' אבל כגופין דמיא ליכא למימר דנימא דמש"ה חייב על כל שבת ושבת דע"כ מסיפא קא דייק ואזיל וכו' ותמהני ל"ל דמסיפ' שמעינן דממיל' שמעינן כיון דשגג' שבת וזדון מלאכו' אינו חייב על כל מלאכה ומלאכה א"כ נהי דשבתות כגופין דמיא מ"מ אינו חייב אלא אחת וכדפי' רש"י לעיל ולמ"ש אתי שפיר דרש"י כתב לעיל זאת אליבא דאמת דבשגגות שבת וזדון מלאכות אינו חייב על כל מלאכה ומלאכה אמנם היא גופא מהיכא ידעינן דבשגגות שבת וזדון מלאכות אינו חייב על כל מלאכה ומלאכה דילמא באמת חייב על כל מלאכה ומלאכה רק אשמעינן דחייב ג"כ על כל שבת ושבת וע"כ צ"ל דמסיפא שמעינן מדקתני היודע שהוא שבת וכו' חייב על כל מלאכה ומלאכה מזה משמע דברישא אינו חייב על כל מלאכה א"כ ממילא