תשובות מהרי"ם קב

הדרשו' אלא חד דרשא לחודא בין למאן דס"ל דדרשינן סמוכי' אף בלא מופנה בין למאן דבעי מופנה וע"ז הקשו דילמא איצטרך לכדרבא וע"ז תירצו דמהך דרשינן שני דרשות דמשמע גדילים תעשה לך מהם וע"ז הביאו ראי' מפ' שני נזירים דשם דרשינן סמוכים לכלאים בציצית אף דאיצטריך לכדרבא כן נראה לי ולפי"ז לא יספיק מה שתירצו התוס' במנחות על רש"י ז"ל

ואני אמרתי לתרץ דברי רש"י במנחות הנ"ל מקושיות התוס' עפ"מ שכתבתי לעיל לתרץ קושיות התוס' דילמא איצטרך לכדרבא ותרצתי עפ"י מ"ש הרמב"ן דאף רבנן דדרשי סמוכים אף באינ' מופנה להך מילתא דעשה דוחה ל"ת שהוא דבר גדול כזה צריך מופנה אף לרבנן ולפי"ז הסוגיא דהכא אזלא אפילו לרבנן דר"י ומ"מ בעי מופנה דלדבר כזה צריך מופנה אף לרבנן וממילא מתורץ קושיות התוס' דאיצטרך לכדרבא ולפי"ז א"ש דמשום דרבא לחוד לא איצטרך מופנה דזה הי' דרשינן אף בלא מופנה ומדכתב מופנה ש"מ לכלאים בציצית הוא דאתי. ובזה פירשנו שם הטיב הס גיא והא תנא דבי ר"י לית לי' דרבא עם הסוגיא דשבת שם ע"ש באר הטיב וממילא יומתק דברי רש"י דמנחות הנ"ל דב"ש דלא דרשי סמוכים אף דהיכא דמוכח דרשינן סמוכים מ"מ י"ל לכדרבא לחוד קאתי דלר"י דבכל דוכתא בעינן מוכח או מופנה א"כ אף לכדרבא איצטרך מופנה ולא ידעינן לכלאים בציצית והסוגיא דהכא אזלא אליבא דרבנן ומיושב ג"כ הסוגיא דשני נזירים דבהכי פליגי מאן דמפקא מראשו סובר דאיצטרך לכדרבא וסובר כר"י אף להך דרשא דרבא איצטרך מופנה ואידך ס"ל כרבנן א"כ משום דרבא לא הי' צריך מופנה ומוכח לכלאים בציצית הוא דאתי ודו"ק היטיב כי קצרתי ועיין לעיל בחידושינו מה שכתבנו לפרש הסוגיא אליבי' דשיטות הרמב"ן ותבין הטיב ומה שהקשה התוס' במנחות שם מנ"ל אליבא דב"ש דעשה דוחה ל"ת לק"מ לפמ"ש התוס' כאן בסוף דבריהם וא"ת ול"ל קרא למילף מכלאים בציצית נילוף משריפות קדשים מדאיצטרך התם דלא דחי מכלל דבעלמא דחי וכו' ואר"י דהתם איצטרך קרא שלא תאמר דדחי משום דאפילו אוכל נפש שרי ולמ"ד נד"ונ אין קרבים ביו"ט לא איצטריך הכא קרא אלא אליבא דמ"ד קר בין א"כ ב"ש לשיטתי' בביצה י"ט דאליבא דב"ש בוודאי נו"נ אין קרבין בי"ט רק הפלוגתא דהתם אליבא דב"ה ע"ש הסוגיא א"כ ממילא לק"מ לב"ש לשיטתי' נוכל למילף משריפת קדשים כקושיות התוס' ודו"ק

אלא דקושיות התוס' דכאן יש לעיין לענ"ד במה שהקשו ול"ל קרא למילף מכלאים בציצית נילף משריפות קדשים לפמ"ש התוס' במנחות הנ"ל אליבא דב"ש אף דסובר דבעלמא עשה דוחה ל"ת מ"מ כלאים בציצית אסור דהא אפשר לקיים שניהם מקרי. ומצות תכלת לא יהא אלא בצמר א"כ לק"מ קושית התוס' דכאן דמ"מ איצטרך קרא לכלאים בציצית אף דידעינן דבעלמא עשה, דוחה ל"ת מ"מ בכלאים בציצית לא ידעינן כסברת התוס' מנחות הנ"ל ואפשר דקושיות התוס' לא קאי ל"ל קרא בכלאים בציצית רק דקושייתם דמשמע בכל דוכתא ילפינן דעשה דוחה ל"ת רק מכלאים בציצית ואמאי לא נילף משריפת קדשים ומ"מ צ"ע מה שהקש' ד"ה טעמא וכו' וא"ת אי בעלמא דחי א"כ קרא דכלאים בציצית ל"ל וזה וודאי לק"מ לפמ"ש תוס' מנחות הנ"ל וצ"ל דהתוס' דכאן לא ס"ל סברת תוס' מנחות הנ"ל ומצאתי להרש"ל בדף ד' ע"א שמתרץ קושיות התוס' בסברא זו אף אי בעלמא עשה דחי ל"ת מ"מ איצטרך לכלאים בציצית דה"א דלא דחי דיעשה טלית של צמר ע"ש בדבריו הקדושים והגאון ז"ל כתב מסברא דנפשי' והן הן דברי התוס' במנחות שהבאנו

ומה שכתב הרש"ל שם דלכל האוקימתות עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת זולת לאוקימתא דרבא והמהרש"א השיג עליו ויפה כיון וכן מצאתי בהדיא בחידושי הרמב"ן וז"ל ומיהו כי קס"ד דאתי עשה ודחי ל"ת שיש בו כרת הוי יכולין לאקשויי א"כ סמוכין דציצית ל"ל אלא פרכינן בכולא שמעתתא מינה ובה ולא קמא לי' כלל דעשה דוחה ל"ת שיש בו כרת בעלמא עכ"ל וכן עיקר

דף ו' ע"ב אלא ס"ד תיתי מהבער' בסוגי' זו רבו הספיקו' מה שהקשו התוס' ד"ה או אינו הקשה הר"ר יודא הכהן האיך בעי לאוקמי רבי ישמעאל כר"י דאמר הבערה ללאו יצאה והא בפ"ק דשבת אמרינן ר"י קרא והטה ואמר לכשיבנה בהמ"ק אביא חטאת שמינ' אלמא דהבערה יש בו כרת ועוד קשה דנהי נמי דר"י מ"מ אי לאו לא תבערו הא דמיתות בסנהדרין דחי' שבת משום מ"ל ח"ר מ"ל ח"ז אע"ג דנ"נ נמי אב מלאכה הוא וכו' תו בתוס' ד"ה טעמא וכו' וא"ת וכיון דלגופי' איצטרך אדרבא נילוף מהכא דלא דחי דלא אמרינן מ"ל ח"ר מ"ל ח"ז ותי' של התוס' אבאר בסמוך אי"ה תו הקשו שם וא"ת נהי דהבערה דבישול פתילה לא דחיא שבת דהוי הכשר מצוה וכו' תו בד"ה לא ר"י ואו אילו דקאמר משום דשבת עשה ול"ת או משום שאני לאוי דשבת דחמירי והוא דחוק מאוד דהא משמע בהדיא מלשון הברייתא דמיירי ממיתות בסנהדרין דקאמר מחללי' מות יומת חוץ ממיתה בסנהדרין הרי בהדיא דהברייתא מיירי ממיתות בסנהדרין והתוס' והרא"ש נדחקו ליישב בזה וע"ש ונראה לפענ"ד לתרץ הכל על נכון בעזהי"ת

וטרם שאבאר שיטתינו בגמרא ראיתי לבאר הטיב שיטת התוס' בשמעתין דתירצו על הך קשיא. וא"ת וכיון דלגופא איצטרך נילף מהכא דלא דחי ותירצו וז"ל וי"ל דלא מצי למילף אלא לאו שהי' בו מיתה בסנהדרין כמו בשבת דאיכא סקילה אבל לאו שיש בו כרת גרידא התם אמרינן מ"ל ח"ר מ"ל ח"ז וה"א דדחי לאו דכרת כמו אחות אשה וכו' והוא תמוה מאוד כיון דלשיטת התוס' השתא קיימינן דהסברא חיצונה דעשה דוחה ל"ת שיש בו כרת מטעם מ"ל ח"ר מ"ל ח"ז א"כ כי כתב רחמנא עלי' דלא דחי תו נוכל למילף מיתות בסנהדרין מעלי' מכ"ש דהתם רק כרת גרידא א"כ ל"ל לא תבערו ונראה לענ"ד בשיטת התוס' דבאמת הך לא תבערו מורה דבעלמא עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת רק זה עיקר' כוונתם דהך ילפותא מלא תבערו הוא אינו על דרך שרצה הש"ס מעיקרא לומר גבי כיבוד ובנין בה"מ דשם סובר הש"ס דהתנא סובר דבעלמא אין עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת וגלי רחמנא דבעלמא דחי ולהכי איצטרך עלי' וכאן משמע מדאמר הש"ס או אינו משמע דהתנא סובר דהסברא חיצונה דעשה דוחה ל"ת שיש בו כרת ואיצטרך לא תבערו לגופי' א"כ איצטרך נמי עלי' דלא מצי למילף מלא תבערו דשם יש בו מיתה בסנהדרין וכיון דכתב רחמנא עלי' תו לא איצטרך לא תבערו רק דבעלמא דחי ועכ"פ ניחא הא דקאמר או אינו דבאמת הסברא חיצונה דהי' דחי רק השתא דכתיב עליו איצטרך לא תבערו דבעלמא דחי ובתי' השני כתבו התוס' דהגמרא אינו חושש על או אינו. ודרך הש"ס בדרך דלעיל מדכתב לא תבערו דהסברא חיצונה דלא דחי ולא איצטרך אלא דבעלמא דחי ולתי' הראשון של התוס' צ"ל דכוונת הש"ס במה שאמר סד"א תיתי מהבערה. אין הפי' דאיצטרך עלי' משום לאו דהבערה דלשיטו' התוס' אינו כן רק עיקר הפי' מתנא דלא תבערו שמעינן דסובר דהסברא חיצונה דעשה דוחה ל"ת שיש בו כרת. א"כ להכי אצטריך עלי' וה"פ תיתי מהבערה דשם ג"כ בלא קרא ה"א דדחי דהסברא חיצונה דדחי. א"כ ה"נ בלא עלי' ה"א דדחי כן נראה בשיטות התוס' ועוד אפש' לומר בשיט' התוס' עפ"י מ"ש הרשב"א ז"ל ומיהו איכא למידק האיך הוי ס"ד דמשום דאתי עשה ודאי ל"ת הוה והא קיי"ל דכי אמרינן דאחי עשה ודאי ל"ת ה"מ כגון מילה בצרעת וכלאים בציצית דבשעה שעבר הלאו מקיים העשה אבל הכא מבשל ועבר אלאו קודם