תשובות מהרי"ם קא

דעשה דוחה ל"ת שאינו שוה בכל א"ו הקרא מורה דנשי' חייבו' בכלאים ואיצטרך קרא ללא תעשה השוה בכל דעשה דוחה אותה ול"ל דבאמת נשים פטורות מכלאים וקרא איצטריך לאיסורא לאסור כלאים בציצית דלא נילף מראשו דעשה דוחה ל"ת יש לתרץ ע"פ הרמב"ן הנ"ל דלאיסורא לא הי' צריך מופנה דבלאו מופנה הי' דרשינן סמוכות לרבנן דר"י ומדכתב רחמנא מופנה ש"מ להתירא קאתי דעשה דוחה ל"ת וממילא מוכח דנשים חייבות בכלאים דאי פטורות לא איצטרך להתירא דנוכל למילף מראשו דעשה דוחה ל"ת שאינו שוה בכל ואין לומר לר"י דסובר בכל דוכתא לא דרשינן סמוכים אם לא היכא דמוכח או מופנה מנ"ל דילמא באמת נשים פטורו' מכלאים ואיצטרך קרא לאסור כלאים בציצית דלא נילף מראשו דגם לזה איצטרך לר"י מופנה יש לומר דבאמת ר"י סובר נשים חייבו' בציצית וממילא חייבות בכלאים והוה לאו השוה בכל וממילא קרא להתירא כמ"ש לעיל והש"ס פריך מ"מ על תנא דבי ר"י טעמא דכתב רחמנא צו"פ הא לא"ה ה"א דאסור והא כתיב ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם והוא צו"פ ואמר רחמנא ליעבד תכלא דהוא עמרא ומוכח דכלאי' בציצית שרי ואין לומר אי לאו דכתב רחמנא ה"א דנשים פטורת מכלאים ויהי' לאו דציצית לאו שאינו שוה בכל. והשתא מיתורא דקרא ידעינן דנשים חייבות בכלאים והוה לאו השוה בכל דז"א דאם לא הי' סמוכות ממילא נשים חייבות בכלאים כשאר לאוים דעלמא ומהי תיתי למיפטרא נשים מכלאים וממילא הן חייבות וממילא מוכח דעשה רואה ל"ת השוה בכל ופשיטא דהכא קיימינן אליבא דר"י דאליבי' מוכח דנשים חיבת בציצית כמ"ש לעיל ולק"מ ודו"ק הטיב כי הדברים עמוקים למבין בס"ד

דף ה' ע"א תוס' ד"ה ואכתי ע"ש באריכות שהקשו דעכ"פ נגמר מזקנו דעשה דוחה ל"ת ועשה שאינו שוה בכל ובכמה דוכתין בש"ס מוכת דאין עשה דוחה עשה ול"ת אף שאינו שוה בכל ע"ש שנדחק ולפענ"ד צ"ע דלכאורה אין מקום קושיא כלל דהנה התוס' ד"ה שכן ישנו בשאלה הקשו וא"ת ונגמר במה הצד מכהן ונזיר דלדחי בעלמא עשה ול"ת וכו' ואית דלא גרסי כדאמרן ומפרשי דקאי איכא למיפרך אהא דבתר הכי אמר רב וכו' ומפרשי דאיכא למפרך דאמר רב מיקל אדם כל גופו בתער ומסיק כעין תער. וכיון דאיסור דידהו קיל אתי עשה ודחי להו עכ"ל א"כ לכאורה אין כאן קשיא דהא ליכא למילף מזקנו דעשה דוחה ל"ת ועשה שאינו שוה בכל בכל דוכתא דאיכא למיפרך מה לזקנו דאיסור דידהו קל ואתי עשה ודחה להו אך דזה לא קשה על התוס' דהתוס' סברי דהך פירכא שכן איסורא דידהו קל הוא פירכא כל דהו ועל מה הצד פרכינן פירכא כל דהוא וכן משמע שם בנזיר דעל הך ילפותא מכהן ונזיר במה הצד קאמר הש"ס דאיכא למיפרך מהא דרב. א"כ לא קשה דעשה ול"ת שאין שוה בכל לא איצטרך במה הצד ונוכל למילף מכהן לחודי' ולא פרכינן שכן איסור דידהו קל דהוי פירכא כל דהוא והוא פשוט אך אכתי דברי התוס' צ"ע לענ"ד דהא התוס' הקשו עוד ונילף מכהן ונזיר ומילה דדחי' צרעת דהוי עשה ול"ת כדאמר בפרק ר אליעזר דמילה וכתבו ונראה דהוי כמו שני כתובים הבאים כאחד דממילה וחד מהנך איכא למילף נמצא חד דלא אצטריך ולפי"ז כיון דכתבו דהוה כמו שני כתובים הבאים כאחד ולא ילפינן כמו כן לא נוכל למילף אף עשה ולית שאינו שוה בכל אף דעשה ול"ת שאינו שוה בכל לא איצטרך למה הצד ונוכל למילף מכהן לחודא מ"מ כיון דכתב לן רחמנא לימוד יתירא דלהוי שני כתובים וכללא בכל דוכתא דשני כתובים אין מלמדין כלל ולפי"ז דברי התוס' צ"ע דשפיר קאמר הש"ס בכמה דוכת' דאין עשה דוחה ל"ת ועשה אפילו אינו שוה בכל דלפי האמת לא מצינו למילף מכהן כיון דהוי שני כתובים ולא ילפינן מנייהו ומתוך מה דכתיבנא נראה ליישב דברי החינוך שהביא הרב בשער המלך פ"ג מה' נדרים כי החינוך בפ' יתרו סי' ל"ב הקשה על מה דקיימ"ל דנדרים חלין על דבר מצוה כתב החינוך וז"ל ואם תשאל, מי שנדר שלא לאכול דבר שהוא מצוה עליו שיאכלנו איך לא יאכלנו יבוא עשה וידחה ל"ת תשובתך שהנדר עשה ול"ת הוא דכתיב לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה עכ"ל ותמה שם השער המלך בשם המשנה למלך בפרשת דרכים דהא קימ"ל בריש יבמות דעשה דמצורע דחי לא תעשה ועשה דנזיר כיון דקיל ואיתא בשאלה וא"כ ה"נ יבוא עשה וידחה ל"ת ועשה דנדרים כיון דקיל ואיתא בשאלה ולפי האמור י"ל דהחינוך סובר כתירץ התוס' הנ"ל א"כ ה"נ ליכא למילף בכל דוכתא ממצורע דעשה דוח' עשה ול"ת דאית' בשאל' די"ל דהוה שני כתובי' הבאים כאחד ואין מלמדין כמו דלא ילפינן עשה ול"ת שאינו שוה בכל דעשה דחי להו מטעם שני כתובים ואין מלמדין כמו כן לא נוכל למילף דעשה דוחה ל"ת ועשה דאיתא בשאלה דהא הוי שני כתובים ואין מלמדין כלל כאמור לעיל ודו"ק

ע"ב תוס' ד"ה כולה משעטנז וכו' וא"ת ודילמא לכדרבא לחוד קאתי למידרש סמוכין דצו"פ פוטרין אף שלא במינן ומנלן דאתא למישרא כלאים בציצית וי"ל דהכי משמע דלא תלבש שעטנז צו"פ יחדיו גדילים תעשה לך מהם והכי איתא בפ'. שני נזירים דף נ"ח עכ"ל לכאורה נראה לפרש דקושיות התוס' דילמא לכדרבא לחוד קאתי היינו דהכא קאי אליבא דר"י דלא דרש סמוכים אלא היכא דמוכח או מופנה וכמ"ש התוס' לעיל ד"ה לרבנן מנא להו דרוצה ליישב דברי רבנן אף לדר"י א"כ שייך שפיר קושיות התוס' דהא לא דרש אלא מטעם מוכח או מופנה וכיון דאיצטרך לכדרבא לא ידעינן למידרש כלאים בציצית אבל לרבנן דר"י דדרשי סמוכים אף היכא דלא מוכח ומופנה לא שייך כלל קושית התוס' כיון דדרשינן סמוכים אף היכא דאינו מוכח ומופנה א"כ כל מה שנוכל למדרש סמוכין דרשינן וכך מוכח להדיא מדברי התוס' מנחות מ' ע"א ד"ה סדין בציצית שהקשה שם על פי' רש"י דטעמא דב"ש דלא דרש סמוכים לכלאים בציצית והקשו דהא אמרינן בריש יבמות אף דלא דרש סמוכים בעלמא במשנה תורה דריש ותירצו וז"ל וי"ל דאיכא חד תנא בנזיר דמפיק מראשו דעשה דוחה ל"ת וצו"פ לכדרבא וב"ש ס"ל כההוא תנא וס"ל כדר"י דלא דרשי סמוכים אלא היכא דמוכח או מופנה ואע"ג דעשה דוחה ל"ת לא שרי ציצית כלאים דהא אפשר לקיים שניהם ועיקר מצות תכלת לא יהא אלא בצמר עכ"ל משמע משום דס"ל כר"י לכן לא דריש לכלאים בציצית דאינו מופנה דאיצטרך לכדרבא אבל אי ס"ל דלא כר"י דלא בעינן מופנה ונוכל למידרש כל מילי מסמוכים ונילף דכלאים בציצית שרי מסמוכים אבל לפי מה שפרשתי דבריהם דכאן לא יתכן מה שתירצו דהכי משמע דלא תלבש שעטנז צו"פ יחדיו גדילים תעשה לך מהם והכי איתא בפ' שני נזירים נ"ח עכ"ל ולפי דעתי אין משם ראי' די"ל מאן דדריש שם לכלאים בציצית ס"ל דלא כר"י ודרש סמוכים אף דאינו מופנה א"כ נוכל למידרש לכלאים בציצי' אף דא דאיצטרך לכדרבא ואדרבה נראה קצת ראי' להיפוך דאיתא שם בפ' שני נזירים מאן דמפקא לי' מראשו ס"ל דמגדילים לא נפקא דאיצטריך לכדרבא וצריך להבין במאי פליגי ולמ"ש א"ש דהך תנא דרשו ס"ל כר"י דלא דרש סמוכין אלא היכא דמוכח או מופנה א"כ יש לומר דאיצטרך לכדרבא ואידך ס"ל דלא כר"י א"כ כל מילי נדרש מסמוכים ולפ"ז ראיות התוס' אינו ראי' ואדרבא ראי' קצת להיפוך כמ"ש לכן נראה לי לפרש דברי התוס' דכאן והוא דהתוס' דכאן לא ס"ל כמ"ש התוס' מנחות הנ"ל אלא דלא מצינו למידרש מסמוכים כל