תשובות הרשב"א מיוחס להרמב"ן צא

שאלה ראובן יש לו שט״ח על שמעון ומכר שמעון כל קרקעותיו ללוי ובא ראובן לגבות מלוי ואמר לו לוי קיים שטרותיך וראובן קיים כל שטרותיו ונוסח הקיום כך הוא. אתקיים קדמנא חתימת ידי יהודה ויששכר דחתימי לעיל דהיא דא גופא ואשרנוהו וקיימנוהו כדחזי, והמקיימים בנימין ויוסף ונפתלי. ועל זה הקיום השיב לוי וטוען שהקיומים בטלים והשטרות פסולים לפי שטעו המקיימים וקיימו השטרות זה שלא בפני זה ואין שלשה קרויין בית דין אלא א״כ יושבין שלשה כאחד נמצאו המקיימים עשו שלא כדין שכתבו וחתמו שנתקיימו השטרות בב״ד וכיון שכן השטרות פסולים לפי שהן כמזוייפין מתוכן מפני שב״ד מגבין וטורפין בהן כאלו הן מקויימים שאין ב״ד בודקין אחר ב״ד לדעת אם נתקיימו בדין ונמצאו טורפין לקוחות שלא כדין. השיב ראובן ואמר כל זה אין מפסיד לשטרות שלי מכמה טעמים. האחד שמשמע קיום שטרות שלי שהיה בב״ד של שלשה ביחד שהרי שלשה חתומים בקיום והם אמרו אתקיים קמן, ועוד אמרו אשרנוהו וקיימנוהו כדחזי. ואע״פ שאתה טוען שהיו המקיימים כל אחד בפני עצמו אינך נאמן ואפילו המקיימים אינם נאמנים לומר שהיו זה שלא בפני זה כיון שאמרו קיימנוהו כדחזי דמשמע שקיימוהו כראוי והוי כתיבת ידם מתקיימת שלא מפיהם וכיון שהגידו שוב אין חוזרים ומגידים ולא חיישינן לבית דין טועין, ועוד שעדי שטרות קיימים והם בעצמם יבואו ויעידו. ואפילו לדבריך שקיום השטרות בטל לא יבטל גופו של שטר, וראיה לדבר (ב״ב קס״ג:) שטר הבא הוא ועדיו על המחק וקיום למטה על הנייר אין מקיימים אותו מן האשרתא שבו אלא מעדי השטר, הרי כאן הקיום בטל ואע״פ כן השטר כשר אם יכול לקיימו בעדי השטר ואינו כמזוייף. הודיעני הדין עם מי. אם זה הקיום בטל אם לאו. וכמו כן אם צריך לקיימו פעם שנית. ואם צריך לקיימו אחר שעדי השטרות הם בחיים והם מעידים על חתימתן:

תשובה מתוך לשון השאלה ניכר שאין ללוי עדים במה שטוען שלא נתקיים בפני השלשה כאחד אלא שהוא בא עליו מתוך לשון האשרתא שאין כתוב בה במותב תלתא כחדא הוינא. ועל זה השיב ראובן כי מלשון אשרנוהו כדחזי משמע שהיו שלשתן במעמד אחד, או שלוי טוען כן בבירור ואעפ״כ ראובן מכחישו ואומר שלא כל הימנו לבטל אותו קיום ואינו נאמן בכך. שני העניינים האלו ניכרים מתוך השאלה, ומ״מ אין לוי מברר טענתו בעדים. ולפיכך אני אומר שאם לוי בא מכח הלשון שאין כתוב בו במותב תלתא כחדא הוינא וסבור שכך צריכים ב״ד לכתוב עכ״פ בנוסח הקיום, אין בדבריו כלום שאפילו לא כתבו אלא נתקיים בפנינו שטר זה כראוי די בכך ואין חוששין לבית דין טועין, ולשון במותב תלתא כחדא לא הצריכו אותו בגמרא אלא כשישבו שלשה לקיים ומת אחד מהם ואין חותמין בשטר אלא השנים שאילו לא כתב כן היינו חוששין להם שמא מתחלה לא. היו אלא שנים וכדשמואל דאמר שנים שדנו דיניהם דין אלא שנקראו ב״ד חצוף ולפיכך צריך שיכתבו במותב תלתא כו׳ ולאו דוקא כן אלא אפילו כתבו לשון אחר שמשמעו כן שהיו שלשה כגון שכתוב בו אמרנא ליה לרבנא פלוני ואמר לנא רבנא פלוני דמשמע שהיו שלשה אינם צריכים יותר ואין צריכים לכתוב במותב תלתא כחדא הוינא ואע״פ שאין חותמין בו אלא שנים, וכמו שמפורש בכתובות פרק האשה שנתאלמנה (דף כ״ב) אבל כשחותמים בו שלשה אין צריך לא לזה ולא לזה דמסתמא כדין עשו ואף הקיום בעצמו כשר ואין צריך קיום אחר כ״ש שהשטר אינו נפסל בכך. ואם טען לוי בטענת ברי שלא נתקיים במעמד שלשתן ומה שהוא בא מכח הלשון לא שהוא נסמך לגמרי על לשון הקיום שאין כתוב בו במותב תלתא כחדא הוינא אלא שהוא מראה פנים לאמת דבריו שהמקיימים בעצמן נמנעו מלכתוב מפני שלא היו במעמד אחד. אם כן טען שומעין דבריו וצריך הוא לברר טענתו באחרים אבל הוא בעצמו אינו נאמן שלא כל הימנו לפסול קיומו של זה, ואפילו אם יבואו עדים ויאמרו אנו ראינו כשחתם נפתלי ולא היו שם יוסף ובנימין וכן כשחתם יוסף לא היו שם נפתלי ובנימין אין זה עדות לבטל כחו של קיום שאין חוששין לבית דין טועין ואני אומר נתקיים בפני שלשתן במעמד אחר או שלשתן נועדו במקום אחד בתורת בית דין והם בעצמם הכירו חתימת העדים ואח״כ חתמו זה שלא בפני זה וא״כ כדין עשו, לפי שקבלת העדות צריכה להיות בבית דין כלומר במעמד שלשה שהן ב״ד אבל הב״ד אין צריכים לחתום זה בפני זה ואפילו במקום אחד לא מצאנו. והראיה ששלשה שישבו לקיים השטר ומת אחד מהם שאע״פ שאין השלישי בעת החתימה אעפ״כ השנים חותמים ודי להם בכך ואילו היו צריכים לחתום במעמד שלשתם כלומר שיהיו עדיין ב״ד בשעת חתימה היאך אנו מכשירין קיום זה בחתימת השנים והלא באותה שעה בטל כח הב״ד שהשלישי מת והנה איננו ואילו קבלו שלשה עדות הקיום אע״פ שלא כתבו קיומם בשטר אלא ששנים מהן מעידין כן בפני ב״ד די בכך לפי שאין אלו עדים מפי עדים אלא ב״ד שמעידים שבבית דינם נתקיים שטר זה. ולא עוד אלא אם נתקיים שטר זה בפני ב״ד של שלשה די בכך לפי שמשעה שנתקיים בפני הב״ד נגמר הענין ומאותה שעה ואילך אין צריך אלא לברר הדבר שהיה כן כלומר לאמת שנתקיים בפני ב״ד, ואע״פ שדייני הקיום מודים בכך שלא נתקיים במעמד שלשתן אין נאמנים ואע״פ שאין כתב ידן יוצא ממקום אחר, דכיון דלא נתקיים במעמד שלשתן והם כתבו אתקיים קמן ואשרנוהו כדחזי עולה היא ואעולה לא חתמי, וכמו דאמר פרק האשה (דף י״ט) שטר אמנה הוא זה אינו נאמן דאוקמה רב אשי כגון דאמרו עדים ואע״ג דאין כתב ידן יוצא ממקום אחר. ומכל מקום אם באו עדים והעידו שבשעה שנתקיים בפניהם לא היו במעמד אחד אלא שזה קבל עדות בפני עצמו וחתם וזה קבל עדות בפני עצמו וחתם בזה ודאי פסול הקיום ואין בו ממש וצריך קיום אחר והשטר כשר אע״פ שהקיום בטל אין השטר נפסל בכך, ולא מן הראיה שהביא ראובן משטר הבא הוא ועדיו על המחק:

וכדי להתלמד במקומו אודיעך סתירת הראיה והוא שאת״ל שהשטר הזה נפסל מחמת פסול קיומו היינו משום דהוי מזוייף מתוכו דכל דבר שאפשר שיסמוך עליו ב״ד כשנעשה שלא כהוגן פוסל השטר ואע״פ שאילו לא היה בו שטר כלל לא היה מעלה ולא מוריד, והראיה שטר שעדיו פסולין ונמסר בפני עדים כשרים דאפילו לרבי אלעזר דאמר עדי מסירה כרתי השטר נפסל מחמת העדים הפסולים החתומים בו וטעמא משום דמודה רבי אלעזר במזוייף מתוכו שהוא פסול וכמו שנזכר בסנהדרין פרק זה בורר (סנהדרין דף כ״ח:) גבי שטרא דחתימי עלה תרי גיסי ובשמעתא קמייתא דפ״ק דגיטין (דף ג׳) נמי אמרינן גבי מאן תנא דבעי כתיבה וחתימה לשמה כי לא בעי רבי אלעזר כתיבה וחתימה לשמה היכא דליכא עדים כלל היכא דאיכא עדים בעינן דאמר רב מודה ר׳ אלעזר במזוייף מתוכו שהוא פסול. וטעטא דמילתא משום דכיון שאפשר שיסמכו עליהם ב״ד לדון בהם הרי זה כמזוייף מתוכו, וגם לוי זה רצה לומר דה״ה והוא הטעם לב״ד של קיום שקבלו עדות זה שלא בפני זה לפי שאין פסול זה נודע וניכר הקיום בעצמו ושמא ימצא ב״ד של אחרים לסמוך עליו ויגבו בו שלא כדין וכמו שטען לוי, אבל בשטר הבא הוא ועדיו על המחק וקיומו על הנייר דהתם הוא משום שאין ב״ד נסמך על אותו קיום לפי שפסולו ניכר ונודע ולא אתי למסמך עלה אלא אעדי שטר ולפיכך אין זה מזוייף מתוכו שאי אפשר לבא לידי שום זיוף מתוך אותו קיום לא מתוך קיום ולא מתוך אותו שטר. והראיה על החלוק הזה ממה ששנינו פ״ק דגיטין (י׳:) כל השטרות העולים בערכאות של כותים ואע״פ שחותמיהם כותים כשרים חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים ר״ש אומר אף אלו כשרים והקשו בגמרא על ר״ש שהכשיר אפילו בגיטי נשים והא לאו בני כריתות נינהו ותירץ רבי זירא ירד ר״ש לשיטתו של ר׳ אלעזר דאמר עדי מסירה כרתי, והקשה עוד והאמר ר׳ אבא מודה ר׳ אלעזר במזוייף מתוכו שהוא פסול ותירץ הב״ע בשמות מובהקים כלומר שכל הרואה אלו יודע שהן כותים ולא אתי למסמך עלייהו, וה״ה והוא הטעם להוא ועדיו על המחק וקיומו על הנייר דלא אתי שום ב״ד למסמך עלייהו, אבל היכא דנפיק זיופא מגו אני אומר דאפילו שטרא גופיה מיפסל ביה:

אבל הטענה גופא שאין נפסל מחמת פסול הקיום לבד הוא, שהוא נכשר בחותמיו ומכאן ואילך אין נפסל מחמת פסול הקיום לבד שהוא כמי שאינו והשטר הוא כשר. והא דאמר התם פרק גט פשוט (בבא בתרא דף קס״ב) הרחיק העדים מן השטר שתי שיטין פסול שיטה אחת כשר וא״ר יוחנן ל״ש אלא בין העדים לשטר אבל בין העדים לאשרתא אפילו שיטה אחת פסול מ״ט דילמא כתב הוא ועדיו בשיטה אחת וקסבר שטר הבא הוא ועדיו בשיטה אחת כשר, דמשמע לכאורה דכיון דאפשר למיפק מיניה זיופא דאפילו שטרא נמי מיפסל ביה, לא היא דלא שטר פסול קאמר אלא קיום פסול וכאילו אינו דכשהרחיק שתי שיטין מן הכתב רואין אותן העדים כאילו אינם כאן שאי אפשר לבא לידי זיוף ע״י כן לא בשטר זה ולא בעלמא הרי זה כשטר בלא עדים אבל שיטה אחת כיון שאי אפשר לבא לידי זיוף ע״י כן לא בשטר זה ולא בעלמא כשר, אבל בין עדים לאשרתא הקיום פסול דכיון דאפשר לבא לידי זיוף לעלמא דגייז ליה לשטרא וכתב ביה מאי דבעי דקסבר שטר הבא הוא ועדיו בשיטה אחת כשר והקיום מלמטה לפיכך אנו רואים אותו לקיום כאילו אינו אבל השטר כשר, ובנידון שלפנינו גם כן אע״פ שלא נעשה הקיום כהוגן לפי שקבלו עדות שלא במעמד שלשתן, הקיום הוא שנפסל בכך וכאילו אינו אבל השטר שכבר נכשר אינו נפסל, ואע״פ שיסמכו ב״ד הבא אחריהם על אותו קיום אפ״ה אינו נפסל השטר בכך שלא אמרו חכמים שמזוייף מתוכו פסול אלא בכעין שטר שחותמיו פסולים ואין פסולן נודע וניכר מתוך השטר כגון ההוא שטרא דחתימי עליה תרי גיסי וא״נ כמו גט שנכתב שלא לשמו דאפילו רבי אלעזר דאמר עדי מסירה כרתי כיון דאפשר שיסמכו עליהם ואין העדות כשרה הרי זה מזוייף מתוכו בשעת חתימתו והרי זה פסול מיד דאע״פ שמסרו אחר מכאן בעדים כשרים אינו אלא כמוסר שטר שכבר נפסל, ואינו דומה לגט שחותמיו כותים ושמותיהן מובהקין שכשר בעדי מסירה לרבי אלעזר דאמר פ״ק דגיטין וכמו שכתבו למעלה, לפי שחתימתן של כותים אלו כיון שהן ניכרים תוך השטר עצמו לא אתו למסמך עלייהו והלכך אינה חתימה אלא ככתיבה דעלמא שאינה לא מעלה ולא מוריד ולפיכך אין הגט נפסל מתחלתו מחמת אותה חתימה וכשנמסר אס״כ בפני ישראל הרי זה כשר למאן דאית ליה עדי מסירה כרתי:

ולענין מה ששאלתם אם צריך קיום אחר כיון שעדי השטרות הם בחיים והם מעידים על חתימתם, לא ידעתי מה היא זאת השאלה כי עיקר הקיום אינו אלא מפני שחתימתן של ב״ד ניכרת יותר מחתימתן של עדים אבל כל זמן שיש עדים שמכירים חתימתן או שהעדים בעצמן מעידין מעכשיו על חתימתם דבר פשוט הוא שאין צריך קיום באותו שטר, ואין זה צריך לפנים: