תשובות הרשב"א מיוחס להרמב"ן פ

שאלה אשה אחת שהלך בעלה למדה״י ושמעה בו שמת ותובעת לפסוק לה מזונותיה, ובית דין ראו דבריה וירדו לבתים שהניח בעלה למכור אותם לפרעון כתובה או למזונות, איזה דרך מהם עדיף לקיום מכירת הבתים מוכרת לכתובה או נפרעת כתובתה:

תשובה דע לקיום המכירה אין הפרש בין מזונות לכתובה שכל שמכרה היא בבית דין אפילו הדיוטות בין שמכרו בית דין בין למזונות בין לכתובה המכר קיים אם מכרו אותו בדין, ובתנאים ידועים שאין זה מקומו לפי שלא באה השאלה עליהם. אבל לפי מה שנראה מתוך דבריך איני רואה שתהא אשה זו יכולה למכור לכתובתה ואפילו בבית דין. כי ממה שכתבת נראה ששמועה זו ששמעה לא שמעה כן מפי עדים ולא אפילו מפי ע״א אלא קול הברה בעלמא שיצא בעיר, ואם הדבר כן אינה מותרת לינשא לאחר בקול, וכל שאינה מותרת לינשא אין מגבין לה כתובה. ומתוך דבריך ראיתי שהביאך לכלל טעות זה מה שראית בגמרא (כתובות ק״ז) גבי פלוגתא דרב ושמואל בפוסקים מזונות לא״א שהעמידו כל אותם השמועות כששמעו בו שמת, ואתה סבור כי שמעו בו שמת שהוזכר שם הוא ששמעו בקול הברה בעלמא ועד אין בה, ואינו כן דאדרבה כל אותה שמועה שנזכרה שם הוא ששמעו כן מפני שני עדים הראויין להוריד היורשין לנחלה על פיהם, ותדע שכן ממה שאמר ת״ש מי שהלך בעלה למדה״י ותבעה מזונות בית דין יורדים לנכסיו וזנין ומפרנסין אשתו אבל לא בניו ובנותיו ולא ד״א. כלומר מדקתני אבל לא בניו ובנותיו אי אתה יכול לתרץ גם בזו כגון ששמעו בו שמת דאילו כן כל שכן דזנין בניו ובנותיו שהן יורשין ויורדין לנחלה ופרקה רב פפא ששמעו בו שמת בע״א כלומר שאין שם שנים עדים אלא אחד, והלכך איהי דאי בעית לאנסובי בע״א כו׳ לא מצי נחתי מזוני נמי לית להו, אלמא כל שאר ששמעו בו שהוזכר כששמעו בו כן מפי שני עדים היא אבל כל שמועה שע״פ אותה שמועה אין מתירין אותה לינשא אף היא לא יהבינן לה כתובה, אלא אשה זו אם תבעה לפסוק לה מזונות פוסקין לה וכדקי״ל פוסקים מזונות לא״א, ודוקא לאחר שלשה חדשים מיום שהלך בעלה אבל תוך שלשה חדשים לא וכדקי״ל דחזקה אין אדם מניח ביתו ריקם, וב״ד יורדים לנכסיו ומוכרין בדקדוק ושומא ע״פ בקיאין ואין מוכרין הרבה בפעם אחת אלא מוכרין כמה שיספיק לה לשלשה חדשים ומפרנסים אותה אחת לשלשים יום כמו שנפסק הלכה ריש פרק אלמנה ניזונית (כתובות דף צ״ז):