תשובות הרשב"א מיוחס להרמב"ן פא

שאלה אם האשה הזאת יש לה ב״ח ובאין ליפרע מאותו קרקע, אם מוציאים אותה מיד הלוקח בין שמכרו אותו ב״ד לפירעון כתובה או למזונות:

תשובה דבר ברור וידוע הוא זה ואין כאן בית מיחוש שאין בעלי חוב שלה יכולין להוציא מיד הלקוחות שלקחו לצורך כתובה, ואיני יודע מי הביאך לזה אלא אחד משני ענינים. האחד שמא אתה סבור דכיון שב״ד מוכרים כדי לפרוע כתובה הרי זה כאילו מגבו לה הקרקע בעצמה ואחר כך מכרוה מחמתה, או שמכרה היא אותו כדרך מוכר קרקע לאחר שגבאו בחובו. ואינו כן שהם לא הגבו לה את הקרקע אלא מחמת היתומים מכרוה כדי לפרוע לה כתובה ואחריותה נמי איתמי היא ולא עליה. ועוד אחרת הביאך לכך מה שמצאת לרבי נתן מניין לנושה בחבירו מנה וכו׳. וגם זה אינו כשמכרו ב״ד ופרעו כתובה קודם שהספיקו ב״ח לגבות אותה מחמתה דכיון דנפרעה נפרעה ואין כאן דרבי נתן, אבל ודאי אם מכרו בית דין לפרוע לה קצת כתובה ונשאר שאר הכתובה, מחמת שנשאר המקצת האחר ואין לבעל נכסים מחוררים אחרים אלא אלו, א״נ שמכרו אותם נכסים מחמת מזונותיה, בכענין זה באין ב״ח שלה וגובין מאותו קרקע מדרבי נתן כמו שהיא יכולה לטרוף אותו, מפני שכיון שמכרתו היא אע״ג דאחריות איתמי אחריות דנפשה קבילה עלה, כלומר הרי זה כאילו מחלה לגבי לקוחות, וכאותה שאמר פרק אלמנה ניזונית (כתובות דף צ״ז) בעיא מיניה מרב ששת מוכרת למזונות מהו שתחזור ותטרוף לכתובה קא מיבעיא להו בהא דרב יוסף דאמר רב יוסף ארמלתא דזבנא אחריות איתמי ובי דינא דזבין אחריות איתמי מאי כיון דאחריות איתמי טרפא א״ד מצי למימר לה נהי דאחריות דעלמא לא קבילת עלך אחריות דנפשך קבילת עלך, ואסיקנא דלא טרפא דאחריות דנפשה מיהא קבילת עלה כלומר מחלה להם שעבודה, וכיון שכן הויא ליה מחילה אפילו לגבי חוב מוקדמים שלה מדשמואל (ב״ק פ״ט) דאמר שמואל המוכר שט״ח לחבירו וחזר ומחלו מחול. ומ״מ נ״ל דאף בכענין זה יכולים הם לחזור ולטרוף מפני ששעבוד שלהם על אותם נכסים דבר תורה מדר׳ נתן ומה שהוא משועבד לב״ח מדבר תורה אינה יכולה למחול וכל שכן בשט״ח שאנו כותבין בהן משתעבדנא לך ולכל מאן דאתי מחמתך. ודברים אלו עמוקים מאד ונחלקו בו חכמי הדורות, ואני כתבתי לך הנראה לי: