תשובות הרשב"א מיוחס להרמב"ן עט

שאלה ראובן נשא אשה והוליד ממנה חנוך, ובשעה שנשא חנוך אשה נתן לו ראובן אביו שדה אחת במתנה ולאה אמו אשת ראובן לא חתמה לו, ואחר כך מכר ראובן שאר הקרקעות לאחרים וחתמה להם אשת ראובן, ולימים מת ראובן ובאה אשת ראובן לגבות כתובה מחנוך בנה מחמת הקרקע שנתן לו ראובן והיא לא חתמה לו לפי שלא נשאר לראובן דבר שתוכל לגבות ממנו וגם לא תוכל לגבות מן הלקוחות שהיא חתמה לכולם ועוד שאותם לקוחות הם כותים והם אלמים ואין לה לתבוע. הדין עם מי:

תשובה מה שהשיב חנוך כי הניח לה מקום לגבות ממנו הדין עמו ואע״ג דקי״ל אשתדוף בני חרי גבי ממשעבדי כדאסיקנן פרק מי שהיה נשוי (כתובות דף צ״ה) אשתדוף ממילא משמע כגון ששטפה נהר או נעשית ארץ מלחה אבל היכא דאיהי גרמה לה כגון היא שחתמה ללוקח שני אבדה כתובה דאיהי נתנה אצבע בין שיניה וכדתני פרק מי שהיה נשוי (שם) כתב לראשון ולא חתמה לו לשני וחתמה לו אבדה כתובה, ואבדה לגמרי משמע דלית לה לא מראשון ולא משני וכדתניא (שם) לוה מן האחד ומכר נכסיו לשנים וכתב ב״ח ללוקח שני דין ודברים אין לי עליך אין לו על לוקח ראשון כלום מפני שיכול לומר לו הנחתי לך מקום לגבות ממנו, ודין אשה ודין ב״ח שוה הוא בדבר לפי ששניהם הפסידו על נפשם בידים כשחתמו לשני, וא״ת והא מיבעיא לן התם בשלהי מי שהיה נשוי (שם) אשתדוף בני חרי מהו למטרף ממשעבדי ואתי למיפשט דלא טריף מדתניא כתב לראשון ולא חתמה לו לשני וחתמה לו וכו׳ אבדה כתובתה וכו׳ ופריך רב נחמן מאי אבדה משני אבל מראשון אית לה ואתא רבא ואקשי ליה ואמר שתי תשובות בדבר חדא דאבדה לגמרי משמע אלמא דמאן דאית ליה אשתדוף בני חרי גבי ממשעבדי אית ליה נמי דכתב לראשון ולא חתמה לו לשני וחתמה לו אבדה כתובה מראשון אלא כיון דאינה יכולה לטרוף משני הוו להו נכסי שני לגבי דידה כאשתדוף וגובה מראשון ולא אמרינן דאיהי אפסדה כתובת וכל מאן דאית ליה אבדה כתובה לגמרי אית ליה נמי אשתדוף בני חרי לא טריף ממשעבדי. וכיון דאסיקנא בגמרא הלכתא אשתדוף בני חרי גבי ממשעבדי ממילא אכריח דמאי אבדה משני אבל מראשון לא ואית ליה לא היא דרבא לא שמעינן ליה דפליג, ועיקר דינא דאשתדוף דמיא לברייתא דחתמה לשני ומשום הכי אצטריך לדחוקי נפשיה טובא לאפוקי לברייתא מפשטה דאמרה לא אבדה לגמרי אלא משני, ובהאי דינא הוא דפליג רבא עליה ואמר דשתי תשובות בדבר דאבדה לגמרי משמע ועוד דבהדיא תניא לוה מאחד ומכר נכסיו לשנים אין לו על לוקח ראשון כלום וכתובה ובעל חוב התם איהו דאפסיד נפשיה בידים כשחתם לשני והוא הדין לאשה וכקושיין דאבדה לגמרי משמע ולעולם דאשתדוף בני חרי ממילא גבי ממשעבדי, והא דאמרינן בגמרא התם איהו דאפסיד נפשיה בידים מסקנא דמילתא דרבא הוה ולא פירוקא דרב נחמן הוא וכן פירש״י ז״ל, והא דלא אמר התם אינהו דאפסידהו נפשייהו משום דעל לוה מאוחר קאי דמיניה סליק אמר הכי וה״ה לאשה, והא דא״ל רב יימר לרב אשי והא מעשים בכל יום וכו׳ לאו משום דפליג רבא בדינא דאשתדוף קא א״ל הכי אלא משום ההיא דסברא קדמאה דמדמו לה לחתמה לשני וקא בעי למידק מינה לאשתדוף בני חרי דלא לטרוף ממשעבדי. ועי״ל דרב נחמן הוא דפרק לה הכי ואמר התם איהו דאפסיד נפשיה בידים ומיהדר הוא דקא הדר ביה מההוא דחוייא דמאי אבדה משני ולא מראשון והדר ביה משום שתי תשובות שהשיב לו רבא ופריק האי פירוקא אחרינא והתם בב״ח משום דאיהו דאפסיד נפשיה בידים. וה״ה לכתב ראשון ולא חתמה לו לשני וחתמה לו. ותדע לך דהא עיקר דברי רב נחמן ורבא אפירוקא דינא דברייתא דחתמה לשני הוא ולא אדינא דאשתדוף בני חרי ורב נחמן משום דהוה ס״ל מעיקרא דדמו אהדדי איצטריך לדחוקי נפשיה ולמימר דלא אבדה אלא משני אבל השתא דאיברר ליה טעמא מאידך ברייתא דלוה מאחד ומכר נכסיו לשנים דאיכא לאפלוגי בין מפסיד נפשיה בידים ובין אשתדוף ממילא תו לא צריך לדחוקי ולאוקמי נפשיה בההוא פירוקא דברייתא דחתמה לשני דהתם נמי איהי דאפסדה נפשה ולא אפסדא ההיא מידי עליה דרב נחמן בדינא דאשתדוף בני חרי וא״כ אמאי לוקי נפשיה במילתא דחיקא משום דודאי פשטא דברייתא אבדה לגמרי משמע, ושתיק ליה רבא וקבלה מיניה, דאע״ג דהני דחתמו לשני לית להו מראשון כלום אפ״ה אשתדוף בני חרי גבי ממשעבדי, ואה״נ חתמה לשני אבדה כתובה לגמרי. וכן נראה דעת הרי״ף שהביא הברייתא כצורתה ולא פירש אבדה משני ולא מראשון. וכן תמצא דין זה מפורש להר״ם במז״ל בהלכות מלוה ולוה פרק י״ט וכן ר״י בעל העטור ז״ל במאמר אחריות וכתב שאין בנוסחאות שלהם התם איהו דאפסיד נפשיה בידים. והאמת שאילו היו כל הספרים מורים כן היה הענין יותר מבואר אלא שאין העיקר הזה מתבטל מחמת אותה גירסא והיטב יש לישבה. ואע״פ שתמצא בפירוש ר״ח ז״ל ענין יראה שחולק על זה אנו אין לנו לסמוך אלא על מה שיראה מפשיטתו וקושיותיו של רבא, ועוד נסמוך על כל שאר הגדולים שהסכימו כולם לדעת אחת והושוו בדין זה יחד. ומעתה אע״פ שמכרו שניהם לכותים אלמים אין בכך כלום שהיא היא שנתנה אצבע בין שיניה. ולא עוד אלא אפילו מכר הבעל לבדו שאר קרקעותיו לאלם אפילו כן אין לה על הלוקח ראשון כלום דיכול לומר לה הנחתי לך מקום לגבות ממנו, דלא אמרו אלא אשתדוף בני חרי שאינה ראויים לגבות מהן ולא שהן ביד אלם ומצויין הן בעלי זרוע ליפול וכמו שאמרו בירושלמי, והגע עצמך מכר לראשון וירשו בנו שהוא אלם שיחזור ב״ח על הלוקח שהוא נוח לו שהיורש קשה ממנו אלא לעולם אומר לו הרי שעבודך לפניך, ולא תקשה לך מההיא דתניא (ב״מ י״ד:) לשבח קרקעות כיצד הרי שגזל שדה מחבירו והרי היא יוצאה מתחת ידו כשהוא גובה גובה את הקרן מנכסים משועבדים ואת השבח מנכסים בני חורין ופירש רבא כגון שגזל שדה מחבירו וחפר בה בורות שיחין ומערות ובא נגזל לגבות קרן דהיינו דמי קלקול חפירת השדה גובה מנכסים משועבדים ורבה בר רב הונא פירש כגון שנטלוה מסיקין כלומר מחמת גזלן כאותו ששנינו פרק הגוזל (בבא קמא דף קט״ז:) בא נגזל לגבות קרן גובה ממשעבדי אלמא דמי שגזל השדה ומכרה למסיק כותי דינא הוא דלישתלם מן הגזלן כמי שחפר בה וקלקלה ושדפה ואע״פ שאין קרקע נגזלת אין יכול לומר הרי שלך לפניך מפני שהעמידה ביד חזק ממנו ואע״פ שאילו שטפה נהר אומר לו הרי שלך לפניך כמו ששנינו פרק הגוזל בתרא (בבא קמא דף קי״ז:). ומינה לנדון שלפנינו דכיון דהיא מכורה אצל בעלי זרוע הרי היא כאילו אינה בעולם ושדופה היא אצלו ואין יכול לומר הרי שעבודך לפניך. לא היא דהתם לאו מדינא הוא דאמרו כן אלא משום קנס וכמו שאמר ר׳ יוחנן בירוש׳ עלה דההיא קנס קנסו חכמים בגזלן. ועוד דאילו היה כן אפשר דלא משתמט חד תנא או אמורא דלימא הכי בפ״ק דב״ק (דף ס׳) בהלין דינא דמיירי גבי מכר נכסיו לאחד או לשנים או בכתובות גבי חתמה לשני או בשום מקום אחר כמו שאמר אשתדוף בני חרי גבי ממשעבדי. והאי דינא דאשתדוף בני חרי דינא חדתא ואין לך בו אלא חדושו. וכל שכן שאין סתם כותים אלם שהרי יכול לכופו בדין לבא עמו במשפט. כך נראה דין האמת והצדק: