תשובות הרשב"א מיוחס להרמב"ן ח

שאלה מה שאמרו תינוק בן יום אחד נוחל ומנחיל א״כ שלשים יום ואחד קאמר דבעינן שלשים כדי לצאת מספק נפל ועוד יום אחד, או אפילו בן יום אחד דוקא קאמר וכדמשמע מהא דאיתא פ׳ מי שמת (בבא בתרא דף קמ״ב) ודוקא תינוק אבל עובר לא מ״ט דהוא מיית ברישא אלמא לא אתיא אלא לאפיקי עובר אבל כל שנולד חי אע״פ שלא נודע אם כלו חדשיו אם לאו נוחל ומנחיל, וגם הרמב״ם ז״ל כתב כן בפרק ראשון מהלכות נחלות שאפילו היה קטן בן יומו ולא כלו לו חדשיו וחיה שעה אחת אחרי אמו ומת הרי זה נוחל ומנחיל וגם כתב דבן שמונה נוחל ומנחיל. העמידנו על דעתך:

תשובה מה שנסתפק לכם אם יום אחד קאמר או יום אחד ושלשים, זה אין צריך לפנים דודאי אפילו בן יום אחד קאמר דהכי תנינן לה במקומו פרק יוצא דופן (נדה דף מג:) תינוק בן יום אחד מטמא בזיבה ומטמא בנגעים ובטומאת מת וזוקק לייבום ופוטר מן הייבום ומאכיל בתרומה ופוסל מן התרומה ונוחל ומנחיל וההורגו חייב והרי הוא לאביו ולאמו ולכל קרוביו כחתן שלם ואמרינן עלה בגמרא הרי הוא כחתן שלם למאי הלכתא אמר רב פפא לעניין אבילות ושיילינן כמאן דלא [כרשב״ג] דאמר כל ששהה שלשים יום באדם אינו נפל הא לא שהה ספיקא הוי ופרקינן בדקים ליה ביה שכלו חדשיו אלמא לאו יום אחד ושלשים קאמר, וזה פשוט מאד, ומכל מקום הספק האחר שיש לכם מדברי הר״ם שאמר שאפילו בן שמונה נוחל ומנחיל נראה לי בפשוט שלא אמרו אלא בדקים לן שכלו חדשיו כגון שידענו שבעל ופירש או שגמרו סימניו שערו וצפרניו הא לאו הכי נפל הוי והנפלים אינם נוחלין ומנחילין וכמתים הם, וכמדומה שלא הביא הר״ם ז״ל דבר זה אלא מפני שלא שאלו בגמרא כמאן דלא כרשב״ג אלא בסיפא דמתניתין דהיינו הרי הוא לאביו ולאמו כחתן שלם דלימא כולה מתניתין דלעיל כולי עלמא מודו בה ואע״ג דלא קים לן בגויה שכלו לו חדשיו. ואין דבריו מחוורים בעיני במקום זה, דעל כרחך אי אפשר לומר כן דהא תני ופוטר מן הייבום ואילו נפל אינו פוטר מן הייבום דכל שאין הולד של קיימא אינו פוטר כדאיתא פרק החולץ (יבמות דף ל״ו:) ואפילו מת תוך שלשים יום דכל שאין הולד של קיימא ספיקא הוי ואם נתקדשה אפילו לכהן לרשב״ג חולצת מספק, ועוד דהא זוקק לייבום ובן שמונה היאך זוקק והא אינו חי ואין במינו חי, ועוד תנינן וההורגו חייב ואילו ההורג ולד שאינו של קיימא אינו נהרג ואפילו הרג את הטריפה פטור, אלא כולה מתניתין בשכלו חדשיו ומאי דאקשינן התם כמאן דלא כרשב״ג אכולה מתניתין קאי אלא דנטר עד סיפא ואוקימנא כולהו בשכלו לו חדשיו, והכי איתא בתוספתא שבת פרק ט״ז וכמו שאכתוב בסמוך. ותדע לך עוד דבן אינו יורש את אמו בקבר להנחיל לאחיו מן האב ונפל הרי הוא כמת ולא עוד אלא אפילו הוי ספיקא אם בן שמונה אם בן תשעה אינו נוחל האם להנחיל לאחיו מן האב שהרי שנינו (ב״ב קנ״ח:) נפל הבית עליו ועל אמו נכסים בחזקתם וקי״ל כר׳ אילעא וכר׳ זירא דהדר קם בשיטתיה דר׳ אילעא ואמרו נכסים בחזקתן של יורשי האם ואמר אביי טעמא מאי הואיל והוחזקה נחלה באותו השבט ודקא דייקת מדקאמר עלה בגמרא תינוק אין עובר לא אלמא לא מפיק אלא עובר ליתיה להאי דיוקא כלל דהתם אפילו בדקים לן שכלו לו חדשיו קאמר ודוקא עובר הא נולד נוחל ומנחיל ובהדיא תנן לה הכי במס׳ שבת (דף קל״ה ובתוספתא פט״ז) דתניא התם בן שמונה הרי הוא כאבן אין מטמא לא בזיבה ולא בצרעת אין זוקק לייבום ואין פוטר מן הייבום אין מאכיל בתרומה ואינו פוסל מן התרומה ואינו נוחל ומנחיל עד כאן, ותו לא מידי: