תשובות הרשב"א מיוחס להרמב"ן עח

שאלה ערכי הכותים שהם סומכים בהרחקת החתום מן השטר במה שסיום שלהם ידוע וצריך שיהא סיום השטר מכתיבת הסופר מלבד זה שיחתום והרי הכתיבה אחת והכל מיד הסופר:

תשובה אם הסופר זה שאמרת הוא הערכי והדבר כן כמו שאמרו אין כאן ספק ואין כאן בית מיחוש של הרחקת השיטין ולא עוד אלא שאין כאן הרחקה כלל לעולם שהרי כתיבת הערכי שאנו סומכין בו הוא דבוק ממש עם השטר ואפילו הרחקת שיטה אחת אין כאן שאנו סומכין יותר בחתם שבסוף מן הסיום שהוא בסוף הטופס, שאין הכל אלא שאנו סומכין בנאמנותו, דחזקה דערכי לא משקר ואין החותם שבסוף אלא להודיע שנגמר הענין, אלא יודע אני בסופרי ערכאות בכאן דאדרבה כשהן כותבין שטרות ע״י סופר שתחתיו לעולם הוא מקפיד שיהא סיומו של שטר מכתיבת הסופר שכתב השטר וזה בהקפדה לא דרך עראי, וע״כ בכל מקום שיעשו כן אני חושש לה כמו שאמרתי ומן הטעם שאמרתי. ואם הסופר הזה שאמרת הוא (ערכי) הסופר שתחת הערכי כמו שכתבת בכלל דבריך שצריך שיהא סיום השטר כתיבת ידו של נער הערכי ולבסוף הוא חותם הנער הנזכר ואחריו הוא חותם הערכי אע״פ שיש כמה שיטין בין סיום השטר לחתימת הנער אין כאן בית מיחוש שהרי סיום השטר מכתיבת ידו של נער והרי הוא נאמן כערכי עצמו ע״כ לשונך. ומסתברא שאין סיום הנער וחתימתו שבסוף לא מעלה ולא מוריד לפי שאין אנו מכשירין לפי דעתי כתיבת הנער אלא מפני שהערכי חותם וה״ל כסופרי דדייני דרב נחמן א״נ שהערכי משום דלא ליתרע על ידי הנער חוקר אחריו ולולא שירד לאמיתת הענין לא היה חותם. אבל שטרות שנעשו ונחתמו ע״י הנער הערכי לא היו מכשירים אותו שאין לו דין אלא כמו שנעשו בהדיוט, והנידון שלפנינו דומה לראיה שהרי כיון שאינם מקפידים בהרחקת השיטה נמצא שאין הכל אלא מן הנער בלא ידיעת הערכי שאני אומר כתב הנער וחתם הערכי והרחיק השטר ואחר כך חתם מה שלמעלה וכתב הנער לעצמו שטר אחר על חותם הערכי שאינו עכשיו מתיירא ממנו שיחקור אחריו לפי שכבר עשהו:

ומה ששאלת להודיעך דעתי בדין שטר העשוי בערכאות והלה כופר בו היאך יתקיים אם הערכי נאמן להעיד או צריך שני עדים כשרים בקיאים בכתבו להעיד עליו, כך דעתי נוטה שהאדם בעצמו נאמן סוף דינא כתחלת דינא שהרי כל עצמנו אין אנו סומכין אלא משום חזקה לא מרע נפשיה וכל שכן דלא מרע בהך דמשכוני נפשיה אשטרי דעלמא דנזדייפו משמו למה ליה, אדרבה קפיד הוא בזה יותר ואין לך עומס עליו זיופי אחרים ואפילו מי שאין מקפיד על עצמו ומרע נפשיה בשטרותיו מקפיד הוא בשטרות שנזדייפו ביד אחרים משמו ולא מרע נפשיה להעיד על עצמו, ואפילו תאמר דמקרי ואמר, כיון שאין עיקר הדין במה שאנו סומכין עליו בשטרותיו אלא על החזקה דלא מרע נפשה אין לך חזקה גדולה מזו. ועוד זכר לדבר אמנה שבשטר הם מעידין דשמה כל שהן נאמנים אמנה שבשטר נאמנים בקיום השטר כל אחד על כתב ידו בלי צירוף עד אחר ה״נ כשם שהאמנתו אמנה שבשטר בכתב ידו כך האמינהו על כתב ידו: