תשובות הרשב"א מיוחס להרמב"ן עו

שאלה הודאה בחתם ידו יכול לומר פרעתי או אמרינן נהי דלא גבי ממשעבדי דלית ליה קלא אבל מכל מקום יכול למימר ליה שטרך בידי מאי בעי והכי משמע ודאי למאן דגריס בגיטין (שם) בשטרא פרסאה וגבי ביה מבני חרי אלמא דבכל שטרא אפילו לא גבי ממשעבדי לא יכול למימר פרעתי דאי לא מאי גבי דקאמר:

תשובה זו מחלוקת ישנה היא בין הראשונים נ״ע. ומהא דשטרא פרסאה דקא סמיך בה מר לא ידענא מה ראיה יש, ואילו כל היכא דקתני גבי משמע דל״מ למימר ליה פרעתי אמאי שביק מר מתניתין גופא להוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו שאף היא קתני בה שהוא גובה מנכסים בני חורין אלא דגובה דקתני בכולהו לאו ראיה היא הא קתני נמי בעדים גובה מנכסים בני חורין ואע״ג דאי טעין פרעתי נאמן, וגובה דקתני בכולהו לומר דהיכא דאמר לא לויתי הוחזק כפרן. ויותר נ״ל להביא ראיה משטרא פרסאה דמסריה באפי סהדי ישראל דגבי ביה מבני חרי (שם י״א) דקאמרי׳ עלה אפילו ממשעבדי נמי ופריק דלית ליה קלא ומשום הא בלחוד הוא דדחינן ממשעבדי ומוקמינן לה אבני חרי ומבני חרי מיהא גבי ול״מ אמר פרעתי, והוא הדין לכתב ידו אע״ג דלא גבה ממשעבדי דאף הוא שטרא מעליא וגבי ממשעבדי אי לאו משום דלית ליה קלא וכגון דליכא למיחש לקנוניא וה״ד כגון דשעבד הזקן ומכר הבן כדאיתא בירושלמי פרק החולץ. אלא היא אינה ראיה גמורה לפי שיש לבעל דין לחלוק ולומר דהא בהא תליא דכל שאינו גובה מנכסים משועבדים מאיזה צד שיהיה אינו חושש בהנחתו ביד המלוה ולפיכך אינו יכול לומר שטרך בידי מאי בעי. ומכל מקום כך דעתי נוטה שאינו יכול לומר פרעתי דאטו מפני שאינו גובה מנכסים משועבדים אינו חושש מבני חרי שיש לו [ולמה] נאמר (כיון) שאין הלה יכול לומר לו שטרך בידי מאי בעי אדרבא נאמר שהוא חושש מלהניח שטרו ביד המלוה ולפיכך מצי אידך למימר ליה שטרך בידי מאי בעי. דבשלמא בשטר שיש בו נאמנות ללוה שהוא יודע שהוא נאמן לומר לו פרעתי א״נ בשטר פקדון שהתורה האמינתו בטענת נאנסו אינו חושש אם הוא מניחו לפי שסומך הוא על נאמנותו. אבל כאן מי האמינו שיסמוך על אמונתו, אלא שאתה בא להאמינו מפני שאינו מקפיד אם ישאר שטרו ביד המלוה ויגבה פעם שנית מבני חרי. ואילו מצינו לבעלי הגמרא כן בפירוש היה מן הראוי לתמוה ולשאול למה, כל שכן עכשיו שאין עיקר בגמרא שאין אומרים כן משקול הדעת, ואם מפני ששנינו אותם בהדי מלוה את חבירו בעדים לא להשוותו כדינו לגמרי אלא לבני חרי ומשעבדי בלבד. ותדע לך שהרי המפקיד אצל חבירו בשטר אינו גובה מנכסים משועבדים ואפילו הכי איכא מאן דאמר התם פרק המוכר הבית (דף ט׳) שאינו נאמן לומר החזרתי משום דאמר ליה שטרך בידי מאי. ואע״ג דקיימא לן כמאן דאמר שהוא נאמן אין הדעת נותנת שנחלקו בדבר זה שזה אומר כיון שאינו גובה מנכסים משועבדים אינו חושש וזה אומר בהפך, ולא נעשה מחלוקתו של הרי״ף והר״ם ז״ל מחלוקת שנויה בגמרא. ועוד דאפילו לדידן דקי״ל דמצי למימר החזרתי אינו אלא משום דאי בעי אמר נאנסו ובשבועה חמורה ואם איתא דכל שטר שאינו גובה ממשעבדי מאיזה צד שיהיה יכול לומר פרעתי ולא מצי למימר ליה אידך שטרך בידי מאי בעי ה״נ כי אמר החזרתי יהא נאמן כדינו שלא בשבועה וליהוי כמפקיד אצל חבירו בעדים, אלא שכל שבשטר צריך להחזירו בשטר כדאיתא בשבועות פרק כל הנשבעים (שבועות דף מ״ה:) אא״כ יש שם מגו כאותה שבפרק המוכר את הבית:

עוד שאלת את״ל דגבי מבני חרי ולא מצי למימר פרעתי אם יכול המלוה למוכרו מכירת שטרות אי הוי כשטרות שאין גובין בהן אלא מבני חרי דמ״ש. כך דעתי נוטה שיכול למוכרו דשעבוד נכסים למכירת שטרותיו לא מעלה ולא מוריד דלגבות מיהא מבני חרי מכרו לו, וא״ת לפי שאין לו דין שטר ואינו אלא כמלוה ע״פ, לאיי דין שטר יש לו אלא שאין לו קול וכתב שהוא בכתב ידו אע״פ שאין עליו עדים גט מעליא הוא דבר תורה כשאר גיטין ששנים חתומים בו. ויותר מזה נ״ל שאפילו את״ל שיכול לומר פרעתי יכול למוכרו דאטו שטר פקדון שהוא נאמן לומר נאנסו א״נ החזרתי א״נ שטר שיש בו נאמנות ללוה מי לא מזדבני אלא ודאי כולהו מזדבני, וטעמא דמילתא דאילו מדאורייתא כל השטרות אין להם מכירה לפי שאין גופן ממון אלא מדרבנן הוא שתקנו להם מכירה כדי לפתוח דלת בפני לוין, וכדעת הרי״ף ז״ל וכן עיקר, וא״כ מ״ש כתב ידו דמאי איכפת להו בין אין בו עדים בין יש בו עדים: