תשובות הרשב"א מיוחס להרמב"ן עה

שאלה שטרות הללו של ערכאות שדרכן להרחיק מן הכתב מה תהא עליה, ורבינו שמואל ז״ל כתב דבשטר דכתיב ביה שריר וקיים שאין יכול שוב להזדייף וכשהן מקיימין אחריו מחקים ותליות בשיטה אחרונה סומכין הן על כתיבת הסופר שאילו שאר מה שכתוב בשטר כשר בכתב ידי אדם אחר והסופר חותם וקיומין אלו צריכין כתב וסופר עצמו:

תשובה הנה לרשב״ם ז״ל דמחו ליה מאה עוכלי בעוכלא דלפסול הרחקת שני שיטין בשטר ועדים חתומים עליו מלמטה דכל שאפשר לזייף השטר פסול כדאיתא בגמרא (ב״ב קס״ב) וכיון שכן אף הערכאות שמרחיקין חתימתם מן השטר פסול ואני חושש לכל השטרות העולים בערכאותיהן שבזמן הזה יש לפסול זה, ואע״פ שיוצאין לפנינו שלא בהרחקה משום דכיון שאינם מקפידין בדבר זה אנו חוששין שמא אירע כך ונזדייף, ותדע לך דהא אין למדין משיטה אחרונה וטעמא משום דכיון דאין העדים מקפידים לסמוך חתימתם ממש להכתוב שבשטר אנו חוששין שמא כך אירע ונזדייף ואין סומכין על עדות שטר עד שיודע לך שהוא כשר ולא יוכל להזדייף. ומה שהקשה בפרק קמא דגיטין (דף י״א) גבי שטר פרסאה דמסריה באפי תרי סהדי ישראל והא בעינן שיחזיר מעניינו של שטר בשיטה אחרונה ופרקינן במהדר ולא אקשי דעדיפא מיניה והא הרחיק את העדים שתי שיטין מן הכתב פסול כלומר והפרסיים אינם מקפידין בכך. יש לומר דהאי נמי במהדר אפרקו להו לכולהו קושייתא דהא קושיא והא בעינן שיחזיר מעניינו של שטר בשיטה אחרונה היינו טעמא משום חשש הרחקה, ובמאי דמשני נמי במהדר אפרקו להו כולהו קשייתא (כלומר בר מחזרה) וכיון דהדרי וכתבי עניינו של שטר בשיטה אחרונה ש״מ דמקפד קפידי להרחקה וסתמא לא הרחיקו יותר ולמדין נמי מכל השטר זולתי מאותה שיטה אחרונה. ושטרות העולים בערכאות שכשרים ואין חוששין שמא הרחיקו יש לומר שגם הם היו נזהרים באותו עת להרחקת שתי שיטין אלא שלא דקדקו כל כך להחזיר בשיטה אחרונה מעניינו של שטר כחכמי ישראל שדקדקו וחשו לכל מה שאפשר להזדייף ולפיכך הקשה בהדיא בההיא דשטרא פרסאה משיטה אחרונה ופריק במהדר שגם הם לעתים היו נזהרים: