תשובות הרשב"א מיוחס להרמב"ן עד

שאלה שטר העולה בערכאות כותיים דקי״ל דקמגבי ממשעבדי, מהו ערכאות מי בעיא תרי או אפילו חד, ועוד בזמן שהערכי נער אחד כותב והוא חותם על ידו ואינו יודע בדברים אם נקראו ערכאות אף זה העומד תחתיו ומשום דלא מרעי נפשייהו בהא מילתא בלחוד קאמרינן לא שנא חד ולא שנא תרי לא שנא גדול ולא שנא קטן:

תשובה מסתברא לידע דערכאות סתם שנינו לא שנא חד ולא שנא תרי ואילו היה אחד מהם פסול ושנים כשרים דוקא או יותר לא היתה הגמרא שותקת מכיוצא בדבר זה, ועוד שערכאות לא מדין עדות הוכשרו אלא דחזקה לא משקרי ולא מרעי נפשייהו וכל שהלכו חכמים בדברים אלו על סמך האמת לא חילקו בין אחד לשנים שכשהוכשר בעדות אשה פסולי עדות אפילו אשה אחת אפילו עבד ואשה ואפילו כותי אחד הכשירו דבעדות כשרים הוא דהצריכו שנים ובדבר שסמכו בו על אמתת הנהוג זה נראה דאפילו עד אחד כשר ותנן (גיטין י׳:) כל השטרות העולים בערכאות של כותים אפילו שחותמיהם כותים כשרים אלמא נוהגין האי הערכאות בשטרותיהם להחתים כותים מן השוק כדרך שאלו עושין שהערכי אחד כותב והיו מחתימין בו שנים מן השוק ואין אנו סומכין על עדות החתומים אלא על נאמנותו של ערכי הכותב ואילו היו שנים מן הערכאות חותמים לעולם למה היו מחתימין בו עדים אחרים, ואע״פ שהם מעמידין לפעמים תחתיהם נער אחד אין נראה לחוש בכך שגם הנער ההוא מתיירא ממנו מפני שאימת אדוניו עליו שחוקר אחריו כשהוא חותם על ידו והוי ליה כענין שאמר בדרב נחמן וסופר דדייני, ועוד שהערכי כדי שלא יתקלקל על ידי הכותבים מתיירא ובודק וחוקר אחריהם וכל זה בכלל מה שאמר דאי לאו דיהבי זוזי קמייהו לא מרעי נפשייהו וה״נ אי לאו דנחתי לקושטא דמילתא לא הוו מרעי נפשייהו למכתב ומחתם אפומייהו: