תשובות הרשב"א מיוחס להרמב"ן סב

שאלה ראובן שאמר בשעת פטירתו ינתן מנכסי כך וכך לפלוני וינתן מנכסי ת״ר דינרים לשמעון והשאר יהיה לפלוני היתום קרוב והניח קרקעות עידית ובינונית וזבורית ושט״ח רעועים וחזקים על כותים ועכשיו בא שמעון ואמר ליתן לו ת״ר דינרים אלו במעות והאפוטרופסים של יתומים טוענים שאין ליתן לו מעות אלא מעט מן העידית ומעט מן הבינונית ומעט מן הזבורית כי לשון מנכסי שאמר משמע שיתנו לו מעט מזה ומעט מזה עד תשלום ת״ר דינרים, השיב שמעון שאין לו ליקח אלא מעות שהנותן בעין יפה נותן ולשון מנכסי שאמר ליפות כחי. ובזה נחלקו הב״ד, יש מהם אומר שהדין עם שמעון מההיא דגיטין מחמרא ליפות כח, וי״א דלא דמי לההיא דהתם שיש לו נכסים אחרים שייך למימר ביה כשייחד היין ליפות כחו הוא שנתכוין אבל כאן שלא ייחד שום נכסים ואמר מנכסי לא שייך ביה ליפות כחו:

תשובה נ״ל שהדין עם שמעון שכל שאמר תנו לו כך וכך מעות דוקא קאמר ולא שוה ופלוגתא היא דרב ושמואל כדמשמע פרק שבועת הדיינים (שבועות דף ל״ט) דאקשינן עלה דשמואל הטענה שתי כסף מדתנן שתי כסף יש לי בידך אין לך בידי אלא פרוטה פטור מ״ט לאו משום דחסרה ליה טענה ותיובתא דשמואל א״ל שמואל מי סברת שוה קתני דוקא קתני ומה שטענו לא הודה לו ומה שהודה לו לא טענו ומשמע נמי התם דבהא רבי אלעזר ורב אשי כשמואל ס״ל ואע״ג דבעיקר פלוגתא דרב ושמואל דהתם דרב אמר כפירת הטענה שתי כסף קי״ל כרב דתני רבי חייא לסיועי לרב סלע יש לי בידך אין לך אלא סלע חסר שתי כסף חייב חסר מעה פטור והא לאו בהא תליין ובהא דסייעיה רבי חייא לרב הלכתא כרב אבל בפלוגתא דשוה ודוקא מסתבר לי דהלכה כשמואל חדא דרב ושמואל הלכה כשמואל בדיני ועוד מדמשמע התם דר׳ אלעזר ורב אשי כשמואל ס״ל דאמר דדוקא קאמר, והלכך האי דקאמר תנו לפלוני ת״ר דוקא קאמר והאי דקאמר מנכסי משום דאי אמר תנו ת״ר דינרים לפלוני כי ליתנהו בעין לא הוה יהבינן ליה מידי דהא ליתנהו ורשב״ל הוא דלאו שוה קאמר אלא דוקא קאמר והא ליתיה וא״נ איתא דלמא ת״ר קבורים קאמר ואע״ג דאמר התם הלכתא למנה קבור לא חיישינן היינו דוקא בדאיכא מנה בעין ואע״ג דלא אמר מנה זה לא חיישינן למנה אחר קבור וכדס״ל למ״ד למנה קבור חיישינן כיון דלא אמר זה אבל חיישינן דילמא מנה בעין אמר דלית ליה ולא קנה א״נ אית ליה וקבור וכדי לצאת מספק זה אמר מנכסי. ועוד נ״ל דאפילו רב לא נחלק אלא בתובע ונתבע לפי שדרך התובע לשון תביעתו במטבע ואם הפקיד בידו כור חטין או שהלוהו שאומר סלע יש לי בידך והנתבע נמי משיבו באותו לשון כדרך שאומר. אבל בנותן או מודה מעצמו תנו לפלוני מנה מתנה או מודה שהפקיד בידי או שהלוני אפילו רב מודה בהא דדוקא קאמר הלכך האי דקאמר מנכסי לאו לקבל מזה ומזה קאמר אלא ליפות כחו שאילו אמר תנו אליו מנכסי שוה ת״ר זוז אם נמכרו מקצת הנכסים מראים לו אותם שנאבדו כולן כדעת רש״י ז״ל ומקצת מרז״ל או לפחות כפי חשבון כשותפין כדעת התוספות או שהיו יכולים לומר קח מהנכסים שוה ת״ר דינרים ויטרח וימכור לעצמו ואילו אמר תנו לו ת״ר דינרים מדמי נכסי היו הם מוכרים אלא שלא היה נוטל אלא בשטר שהיה שוה בשעת נתינה ואם הוזל פוחתין לו אבל עכשיו שאמר מנכסי ה״ק שימכרו מנכסיו ויתנו לו ת״ר דינרים בין שהוקרו בין שהוזלו: