תשובות הרשב"א מיוחס להרמב"ן ס

שאלה אם הקהל מינו שליח את ראובן בגביית המס ולפרוע להשר מכל מקום שיגבה, והשר קיבל הפירעון והנההו משלו במעות, והקהל אומר לראובן מה שנתן לך השר קנינו אותה מתנה, וראובן טוען המתנה לא באה לידי בסבתכם אלא לפי שההניתי אותו ושהייתי מלוה לו משלי כשלא היה בידי ממון מגביית המס, הדין עם מי:

תשובה מסתברא שהדין עם ראובן ואע״פ ששנו בברייתא דפרק אלמנה (דף צ״ח:) הוסיפו לו אחת יתירה הכל לבעל המעות ופרקה רמי בר חמא כאן בדבר שיש לו קצבה כאן בדבר שאין לו קצבה ואמר רב פפא הלכתא דבר שיש לו קצבה חולקין דבר שאין קצבה הכל לבעל המעות, כבר פירש הגאון רב האי ז״ל בספר מקח וממכר בשער ו׳ טעם דבר שיש לו קצבה לפי שכל חפץ שדמיו קצובים כשמוסיף עליו הלוקח מרצון נפשו הוסיף וכאילו נתנו בפני עצמו לשליח או י״ל שלא הוסיף אלא מחמת שלקח ממנו זה החפץ ונמצא של בעל המעות הוא ומשום הכי חולקים עכ״ל. ומכאן שכל דבר שנותן ללוקח שלא מחמת מקח וממכר ושאין בו הטעם הזה שכתב הגאון הכל לשליח ורש״י ז״ל פירש שיש לו קצבה משום דמתנה הויא וי״ל לשליח נתנה או לבעה״ב נתנה ולפיכך חולקין. ולפי פירוש זה בנדון שלפנינו מי שנותן בפירוש לשליח הכל לשליח. והרב בעל העטור כתב הטעם לפי שבאה לשליח הנאה ע״י בעה״ב לפיכך חולק עמו וכענין שאמר בירושלמי פרק הגוזל קמא אם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לאמצע א״ר נסא בשעה שלא קיים שליחותו לא נתכוין לזכות אלא ללוקח ולמה חולק עמו הואיל ובאת לו הנאה מתוך ידו אף הוא חולק עמו. ואפילו כן בכאן הכל לשליח כיון שהוא טוען שהוא ההנה את השר להלוות לו ושהוא נתן לו בפירוש ולא לציבור. ועוד שטעם הגאון ז״ל ורש״י ז״ל יפה דהא דהותירו הותירו לאמצע אין הירושלמי חולק לפי שיטת הגמרא פרק הגוזל קמא דבגמרא כשנתנו לסחורה היא ולפיכך השכר לאמצע כדאיתא התם: