תשובות הרשב"א מיוחס להרמב"ן ג

שאלה אפוטרופסין שמינו אותם ב״ד על היתומים ומסרו הנכסים בידם וכתבו להם שטר מינוי וכך כתוב בו ויהיו האפוטרופסים הנזכרים מתעסקין בממון ומשתדלים בכל נכסי היתומים ותקנתם לפי טובת היתומים, ובאו לחשבון עמהם וראו שלא השביחו הנכסים כראוי ולא עוד אלא שנפחת מן הסך אשר נמסר מראיית עיניהם ועתה הגדילו ותבעו היתומים אותו פחת שנפחת ממה שמסרו להם הב״ד, והאפוטרופסים טוענים כי מה שנמסר להם היה מלוה ופעמים היו זוקפין ופעמים היו גובין ומניחין אצלם פן יפסידו העסק ושהוציאו בין הליכה בין חזרה למקום העסק ובין פרנסתם ומזונותם סך פלוני ולא הספיק להם מה שגבו אלא שהוצרכו ללוות לצרכן על נכסיהן כאלף דינרים והם רוצים ליפרע מהם. הודיעני הדין מהו, ואם האפוטרופסים נאמנין בכך בשבועה או אם יש לחייבם משום פשיעה כשהניחו מה שגבו ולא הלוו אותם:

תשובה האפוטרופסין נאמנים בשבועה במה שאמרו ואין אנו מחזיקין אותם כפושעים ומפסידים עד שיביאו היתומים ראיה שפשעו ושהפסידו אבל המע״ה. ועוד שסתם אנשים אין מחזיקים אותם כפושעים וכ״ש אפוטרופסין שמינו אותם ב״ד שהב״ד צריכים לחזר אחר אנשים נאמנים וידועים לפקח בענין היתומים, ואם מפני שבטלו כיסם ולא הלוו הגבוי, מה שטענו שהיו יראים שלא יפסידו הנכסים טענה יפה היא שהרי אמרו בנכסי יתומים בדקי אינש דמעלי ושפו נכסיה וציית דינא ושקלי מיניה דהבא פריכא אבל כלים לא דלמא אינש אחרינא אפקיד גביה ומייתי סהדי ושקיל להו אלמא חוששין לכמה חששות ומוטב יהא ממונם מונח ואוכלין פורתא פורתא ולא שנלוה אלא לכמו זה שאמרו. גם מה שאמר שלוו על נכסיהם נאמנים ובשבועת נקיטת חפץ שהרי אלו רשאים למכור וללוות ולהאכיל ולספק מזונותיהם ופרנסתם והרי זה כמוציא הוצאות על נכסי אשתו שנשבע כעין שבועת המשנה והרי אלו חייבים לישבע בסוף על כל האפוטרופסות, וכדקי״ל באפוטרופוס שמינוהו ב״ד שצריך לישבע: